הוסטל ראשון

בית לחזור אליו | צילום: קובי קואנקס

בינואר השנה עשתה חולון היסטוריה חברתית חשובה, כאשר בניגוד לחמש רשויות מקומיות שסירבו להצעת משרד העבודה והרווחה, הקימה בשטחה הוסטל ראשון מסוגו לצעירים להט"בים. 

ההוסטל מיועד ללהט"בים בגילאי 18 עד 25, טווח גילאים לא מקובל כשמדובר במסגרות דומות, אשר קולטות קטינים שלא יכולים לצאת לעבוד ולממן את עצמם. אולם כשמדובר בקהילה הגאה, המצב מעט שונה. רבים מחבריה חווים בשלב זה של חייהם משברים ולא תמיד יש להם בית חם, אוהב ומבין לחזור אליו.

"בבסיס הרוב ניחשו שאני הומו ופשוט התעלמו מזה, אבל בכל סוף שבוע, כשחזרתי הביתה, זה היה כמו לחזור לארון", סיפר לנו ר' (40), שגדל בחולון והתגורר שנתיים ברחוב כיוון שלא מצא מסגרת מתאימה. "הרבה הומואים ולסביות חייבים לקבל החלטה האם להתחבא או לעוף מהבית. גם אם ההורים לא אומרים לך את זה בפרצוף, הרבה פעמים המסר ברור. ככה בכל מקרה היה אצלי.

בתיכון למדתי בקמפוס מאוד מוכר ואהוב בחולון, שם נתנו חופש למי שאני, אבל בבית תמיד הדחיקו. היום ההורים שלי הרבה יותר מקבלים, אבל עברתי ייסורים קשים. המחשבה שדווקא העיר שבה גדלתי פותחת שערים למוסד כזה, מעלה לי דמעות של התרגשות. מבחינתי זה יום חג".

מנהל ההוסטל, צחי אברהם, הסביר כי ההוסטל מביא בשורה חדשה לעיר. "אני יודע שלא כל עיר הייתה שמחה לקבל הוסטל כזה, אבל עיריית חולון קיבלה אותנו בזרועות פתוחות ומבחינתנו זה לא מובן מאליו. זה מעיד על פתיחות וזה מאוד משמח אותנו וגורם לנו להרגיש בנוח".

'בית דרור' מיועד לקטינים ולטווח קצר, בהוסטל החדש אנחנו קובעים תקופת טיפול של עד שנה ולמעשה מכינים אותם לחיים בחוץ. הם לומדים כישורי חיים - להיות עצמאים, להתנהל נכון מבחינה פיננסית וכמובן לנהל משק בית. יש ליווי רגשי והמון תמיכה. המטרה היא שההוסטל יהפוך לבית שלהם וכך כשייצאו לעולם בחוץ הם כבר יידעו כיצד להתנהל".
ההוסטל פעיל במשך 24 שעות ביממה ובמהלך כל ימות השבוע, כולל שבתות, חגים וחופשות.

חרדים לעתידם

מאמינים בשינוי | צילום: אבי מועלם

זה היה אחד הסיפורים המרגשים שפרסמנו השנה: סיפורם של הצעירים שנפלטו ממסגרות חינוך חרדיות ולמרות גינויים ובמקרים אחדים נידויים מצד בני משפחתם, קיבלו הזדמנות שנייה באמצעות המכון הטכנולוגי בחולון, בדרך לגיוס לצה"ל והשתלבות בחברה הישראלית.

דרך כניסה נפרדת ותחת פיקוח הלכתי, משלימים חיילי 'נצח יהודה' 12 שנות לימוד. עשרות צעירים עם כיפות שחורות ומדים נכנסים למכון דרך כניסה נפרדת, אוכלים ארוחות בהכשר בד"ץ, לומדים לראשונה אותיות באנגלית ומבינים שאפשר גם אחרת.

רובם צעירים שנפלטו ממסגרות חינוך חרדיות, נאלצו להתמודד עם גינויים מצד המשפחה וחלקם אף הפכו לחיילים בודדים עקב ההחלטה להתגייס. השירות הצבאי והשהות על ספסל הלימודים הם חלק מתהליך אישי ארוך שהם עוברים, ממעמד של נוער שוליים ('שבאבניקים'), לצעירים שהחליטו לקחת אחריות על עתידם, תוך שהם צועדים בזהירות מחוץ לעולם הישיבות.

איציק איפרגן (22) מאופקים סיפר: "ההורים שלי חוזרים בתשובה ומי שמכיר יודע שאנשים כאלו הם בדרך כלל יותר קיצונים מחרדים רגילים. בהתחלה הם ממש התנגדו. "זה הגיע למצב שאמא שלי אמרה לי שהיא לא תכבס לי את המדים. אבל אני התעקשתי וברגע האמת היא לא היתה מסוגלת להפנות לבן שלה גב. אחרי הטירונות קיבלו אותי בשלטים וחגיגות".

"אני בטוח שמבחינה חיצונית זה נראה שהתרחקתי מהדת אבל זה לא נכון. את החליפה והכיפה השחורה אני אמנם מאכסן בארון, יש לי טלוויזיה בבית ואני מתנהל אחרת, אבל צה"ל השיל ממני רק את החיצוניות החרדית שלי. כאשר מסתכלים פנימה הוא רק חיזק את היהדות שלי".

"גם הרבנים הגדולים ביותר אמרו לפני עשרות שנים שמותר וצריך ללמוד מקצוע", אמר אורי בן דוד (21) מעפולה. "אין שום איסור שתלמיד ישיבה ילמד מתמטיקה או פיזיקה. להיפך, מרבית תלמידי הישיבה לא באמת לומדים שמונה שעות במהלך היום. אני אומר שיחידי הסגולה יישארו בישיבות ושמי שיכול - ילמד ויתרום למדינה".

כמעט דאבל

היסטוריה. חולוניה והגביע | צילום: עוז מועלם

אוי, זה היה קרוב. ותיקי הפועל חולון בכדורסל כבר הריחו את הדאבל - אבל הפעם, הצהובים של מכבי תל אביב היו קצת גדולים על הסגולים.

זה התחיל מצוין בפברואר, עם הזכייה בגביע המדינה. אחרי תשע שנים חזר הגביע להפועל חולון בסיומו של גמר דרמטי בו ניצחה את מכבי תל אביב 84:86. גלן רייס ג'וניור להט עם 28 נקודות וגיא פניני סגר חשבון עם האקסית עם 11 נקודות משלו.

רף הציפיות היה בשמים לקראת הפיינל פור בחודש יוני, בתום עונה נהדרת של חולון בליגה. אבל בגמר נכנעה הפועל 95:75 לצ'ילבה מכבי תל אביב וסיימה לבסוף את העונה במקום השני המכובד.

כל מה שנותר לנו הוא השיר שהקליטו האוהדים יחד עם הזמר תמיר גל, 'הלב מסגול':
"איזו שמחה היום בחולון, גביע שני נוסף לארון איזו שמחה ואיזה ששון, גביע נוסף להפועל חולון המסיבה כאן עד אור הבוקר, לב מסגול פורח מאושר אההההה יא חולוניה.

על הפרקט איזו חגיגה, איך היא עשתה אותי משוגע כל הקבוצה פה בשיגעון, תואר שלישי להפועל חולון עד קצה עולם נלך אחרייך, לכל מגרש בכל מקום המסיבה כאן עד אור הבוקר, לב מסגול פורח מאושר
אההההההה יא חולוניה".

הים לקח הכל

טרגדיה משפחתית | צילום: קובי קואנקס

עד ל־14 ביולי, הזמר חזי פניאן, 55, היה עסוק, כמו כולם, בענייני קריירה ושגרה. למי שנחשב לנסיך המקומי של המוזיקה הפרסית היה לו"ז הופעות גדוש ושני אלבומים בדרך. אבל בצהרי השבת אירע האסון שהפך את עולמו.

בנו, יצחק חיים, 18, טבע בחוף תיאו בבת ים. "אנשים שומעים על ילד שטבע, כואבים לזמן קצר, מצקצקים וממשיכים הלאה. הם בטוחים שלהם זה לא יקרה. ויום אחד זה בא אליך. אתה הופך לאבא של הילד שטבע", הוא אמר בראיון שערך בחודש שעבר, ב'ידיעות חולון'.

במשך עשרה ימים ניסו בני המשפחה להיאחז בתקווה, אבל יצחק חיים ז"ל לא שרד. בשקט הוא אוסף את השברים, מנסה לחבר את פיסות המידע שליקט על מה שקרה שם, בין הגלים, ולהבין איך החיים התהפכו בן רגע.

פניאן נשוי בשנית, יש לו שלושה ילדים מרעייתו הראשונה ושלושה מהשנייה. יצחק חיים ז"ל היה בנו השני. באותה שבת הוא יצא עם חבריו ובן דודו לשחק כדורגל ומשם המשיכו לחוף הים. "איציק לא רצה ללכת. אני לא יודע מה עבר להם בראש ומה קרה בדיוק, אבל הם החליטו לנסוע לחוף תיאו", הוא אומר.

"קשה לי לשמוע מה היה שם בדיוק, הדמיון יתחיל לפעול ואפשר להיכנס לסרטים. עדיין קשה לי לראות תמונות שלו ולהסתכל בווטסאפ על השיחות שלנו. כרגע אני חי על אוטומט, אוסף את עצמי כדי לתת כוח לילדים היקרים שלי, שמבחינתם זו טרגדיה נוראה, כמו לאִמם הכאובה".

ג'ונגל בבית החולים

מאבטחים בוולפסון. המצב לא השתנה | צילום: קובי קואנקס
במהלך חודש אוקטובר 2017 צפה מחדש על סדר היום תופעה שמסרבת להתפוגג גם בימינו אנו - האלימות בבית חולים 'וולפסון'. בנקודת הזמן ההיא אירעו מספר מקרי אלימות חמורים שכוונו נגד הצוות המטפל במוסד הרפואי: כך למשל לאחרונה הוגש כתב אישום נגד אדם שהגיע בחודש ספטמבר 2017 חצי עירום לבית החולים והתעמת עם הצוות, תושב תל אביב נעצר לאחר שקיבל טיפול, השתולל ותקף מאבטח, וימים ספורים לאחר מכן הותקף נהג מונית על ידי מטופלת (שנקשרה גם בתקיפה אחרת, שאירעה ב'איכילוב').

מי שחשים אז והיום את האלימות על בשרם הם בעיקר אנשי הצוותים הרפואיים, בהם א', אחות ותיקה בבית החולים, הטוענת שהטרנד האלים החדש הוא העלאת סרטונים משפילים לרשתות החברתיות.

"התחושה היום היא שכל אחד שקצת מתעצבן, מיד תוקעים לו מצלמת טלפון נייד בפרצוף ורק מחכים שהוא יתפוצץ", אומרת האחות. "לצערי, המעשים האלה דווקא מגבירים את הכעס. עוד לא ראיתי מישהו שראה שמצלמים אותו, ופתאום נרגע. בדרך כלל הצלם מרגיש שאין מספיק 'אקשן' ומשתעמם, וזה טריגר להמשיך להכעיס".

"אין בתקופה האחרונה יותר אלימות מבעבר", נאמר אז. "'וולפסון' אינו שונה משאר בתי החולים בארץ ברמת האלימות. מה שהשתנה זו מידת החשיפה. יש יותר תיעוד, מצלמות אבטחה וטלפונים, הכל יוצא החוצה מהר, וטוב מאוד שזה כך. אין לגיטימציה לאלימות".

הנס של הילה

הילה אוחיון | צילום: קובי קואנקס
כל הרופאים אמרו לה שהיא לא תוכל להביא ילדים לעולם, ללא אם פונדקאית, בגלל המחלה שבה היא חולה מאז ילדות. הילה אוחיון כבר ויתרה ואז קרה לה נס - היא הרתה והיום היא חובקת ילד בן חודשיים. חלומה הגדול להפוך לאם התגשם.
ב־23 ביולי פורסם ב'ידיעות חולון' הסיפור המרגש אודות אוחיון בת ה־34, שתמיד רצתה להיות אמא.

למעשה, היא תמיד האמינה שזה הייעוד שלה. לכן הבשורה הקשה שאינה יכולה להיות בהריון בעצמה ממש היכתה בה כרעם ביום בהיר. "בגיל שנתיים אובחנתי כחולת אדיסון", היא מספרת. "מדובר במחלה נדירה שחולים בה בדרך כלל מבוגרים.

אדיסון היא מחלה בה בלוטת יותרת הכליה (שעטופה בקליפה שיוצרת נוגדנים) אינה עובדת.

"אם לך יש שפעת והיא עוברת בתוך שבוע, לי היא עוברת רק אחרי שבועיים. לאנשים רגילים מותר שחום הגוף שלהם יעלה עד 37 וחצי מעלות, לי לא. הגוף לא יכול לחסן את עצמו והסיכון גדול", מסבירה הילה. "אני לא חלילה מוגבלת בשום דבר. אני לוקחת תרופות מגיל שנתיים".

את הלידה עברה אוחיון ב'וולפסון'. "החלטתי שאני יולדת בצורה טבעית ואני מאמינה בהשגחה. היתה לי מתנה בכך שבתוך שמונה שעות הילד יצא. היתה לי גם דולה מהממת, חגית נעים".

כיום הילה חובקת ילד בן חודשיים בשם הדי - ההד לתפילותיי. "בשנייה אחת הרסו לי את החיים", היא מספרת על הבשורה שקיבלה בתחילת ההליך. "גם אם באמת אי־אפשר להביא ילדים, נשים חייבות לדעת שלא להילחץ ולהתחיל מהר־מהר טיפולים. אני מספרת את הסיפור שלי כדי שנשים שקשה להן להרות יידעו שיש תקווה. הדי הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. אני מאוהבת בו בטירוף. בנוסף, יש לי מזל גדול שגם יש את ההורים שלי שעוזרים לי".

ההסכם של הרצמן

סעיף יוצא דופן. הרצמן | צילום: קובי קואנקס
בדצמבר האחרון נחשף כי בעקבות הליך שימוע של מנכ"לית עיריית חולון לשעבר, חנה הרצמן, במשרד האוצר, נחתם הסכם שבמסגרתו היא תשיב כסף לקופה הציבורית, וזאת בעקבות דו"ח חמור של מבקר המדינה בעניינה.

בין היתר הוזכרו בדו"ח נסיעותיה לחו"ל של הרצמן, אשר על פי המבקר דווחו לעתים כנסיעות עבודה כאשר בפועל הרצמן נפשה - ולעתים אף דיווחה על שעות עבודה כאשר היתה בחופש.

עוד נטען בדו"ח מבקר המדינה כי הרצמן עבדה בעבודות נוספות במקביל למשרתה כמנכ"לית עיריית חולון, וקיבלה עבורן כסף בניגוד לפקודת העיריות. המבקר ציין כי ניתן לדרוש מהרצמן להשיב את הכסף כיוון שעל פי חוק עובד ציבור שקיבל כסף בניגוד לנהלים יכול להיקנס בסכום של עד פי שלושה מהסכום שקיבל.

למרות המידע המקומם, זכתה הרצמן לאורך כל הפרשה לגיבוי מלא של עיריית חולון וכן לתמיכתו של ראש העירייה, מוטי ששון, שטען כי יצאה לנסיעות המדוברות ביוזמתו. זאת על אף שמהרגע הראשון היה ברור כי הרצמן תיאלץ להשיב כספים. גורמים המעורים במקרה טענו כי מדובר בעשרות אלפי שקלים.

בסופו של דבר נחתם עם הרצמן הסכם חסוי ובין הצדדים הוסכם כי המידע לא ייחשף לתקשורת. מדובר בסעיף יוצא דופן ולכן הגישה התנועה לחופש המידע בשיתוף עמותת 'הצלחה' בקשה לחשוף את פרטי המקרה כיוון שמדובר בכספי ציבור.
בעקבות בקשת התנועה, נחשף ביולי השנה הסכום המלא שעל הרצמן להחזיר, והתברר כי הוא עומד על 43 אלף שקל.