נבחרת קציר, בנסיכות הנפט | צילום באדיבות בית הספר

המסע לקטאר

"זו הייתה שנה עם רגע היסטורי", בפעם הראשונה ותחת מעטה סודיות, משלחת ישראלית מבית ספר 'קציר' השתתפה בתחרות כדוריד בקטאר, וחזרה משם עם המקום השלישי באליפות העולם בבתי ספר.

התחרות התקיימה ב־1 במרץ, 2018. כוחות הביטחון הינחו את אנשי 'קציר' לשמור על המסע בסודיות, כך שההצלחה הספורטיבית התקבלה בישראל בהפתעה עוד יותר גדולה מהצפוי. את המקום השלישי הבטיחו שחקניו של המאמן ניסים פלח לאחר שניצחו נבחרת מפולין בתוצאה 24:29.

יובל קוז'וקרו (36) רכז הכדוריד בבית הספר 'קציר' אשר ליווה את הנבחרת במסע, מספר: "הכדוריד מובל בבית הספר בצורה מושלמת. הקבוצה היא כמו משפחה והיא לא הצגה של איש אחד. הנבחרת לא יכלה להגיע להישג מדהים כזה, ואף לנצח את אלופת העולם לשעבר ברבע הגמר, ללא שיתוף פעולה מעורר השראה של כל המערכת כולה, כולל המנהלת מלכה חרותי וסגניתה רונית וילוז'ני, שדאגו להתאמת לוחות הזמנים ולכך שהתלמידים לא יפגעו.

"לראות את ישראל על לוח התוצאות בקטאר ריגש מאוד את כולנו. כשראינו שאנחנו מנצחים משחק אחרי משחק הייתה תחושה באוויר שאפשר לעשות פה משהו מיוחד. כשנחתנו בישראל קיבלו אותנו ראש העירייה ופמלייתו, וההורים, בקבלת פנים מרגשת מאוד. מאוחר יותר, כשכבר חזרנו לישראל, הקרינו את המשחק בבית הספר על מסך ענק וכולנו התרגשנו".

איחולים לשנה החדשה: "שתהיה לנו שנה טובה ומוצלחת, שנדע להשקיע עוד בספורט שמינף אותנו להצלחות כאלו גדולות!".

הבזאריסטית

מדבדובסקי (משמאל). שיקום ובית חם | צילום פרטי

"בגיל 18 התחלתי להאכיל חתולי רחוב עם הזמן זה המשיך והמשיך, התאהבתי בהם, היום יש לי עשרה חתולים, שני כלבים וכמה תוכים ויונים בבית". הכירו את מרינה מדבדובסקי (31), תושבת חולון, מורה לתלמידים צעירים בבית ספר יסודי בבת ים ומתנדבת למען בעלי חיים.

מרינה הצטרפה לפני ארבע שנים לחברתה, נגה רוזנברג, שהקימה את העמותה לפני כשבע שנים, 'הבזאריסטיות למען בעלי החיים', שפועלת אחת לשבועיים בעיר ע"י הקמת בזאר יד שנייה שכל הכנסותיו הן קודש לטיפול בחתולי וכלבי רחוב. "הטיפול הווטרינרי בעיר לא ניתן בחינם ואחת מהדרכים לממן אותו היא הבזאר. בנוסף, אנחנו מקיימות גם פעילויות נועזות יותר. באחת מהן נכנסו לכפר מסוים באיזור המרכז ופשוט חילצנו כמה שיותר כלבים וחתולים שנמצאו במצב של התעללות. הכלבים היו קשורים לעמודי תאורה".

איך את מצליחה לשלב את ההתנדבות עם היותך מורה?
"בשנה שעברה ארגנתי פעילות של האכלת חתולי רחוב בעיר, שמחתי מאוד שחלק מילדי הכיתה שלי הגיעו מלווים בהוריהם ונהנו מאוד להתנדב עם החתולים ולהאכיל אותם", היא מסבירה, "כל אחד מהילדים קיבל שק אוכל הביתה (תרומה מחנות החיות שפועלת עם מרינה), וכך למעשה הילדים קיבלו ערך מוסף מהפעילות הזו ולמדו על חמלה והתמודדות עם חיות ברחוב. כמובן שגם ההורים היו מאוד מרוצים מכך, ואף מספרים כי השתנה במשפחתם המון.

"שלוש מהמשפחות החליטו לאמץ כלב רחוב בעקבות הפעילות ואחד הילדים אף אימץ לעצמו אורח חיים טבעוני, כך שללא ספק ניתן לומר כי הפעילות תורמת ומעשירה. הדיונים בכיתה מוצאים את דרכם לנושא בעלי החיים בשל כך".

סיפור מרגש נוסף הוא על אחת המשפחות של תלמידה של מרינה שבפעילות שכללה תפירת כריות נוחות לחתולים וכלבים להסגרים בעיר, החליטה לאמץ כלב רחוב. זאת לאחר שמשפחתה של התלמידה לא כל כך חיבבה את הרעיון של אימוץ בעלי חיים. "היום הנערה פיתחה מודעות רבה לבעלי החיים וכעת היא גם צמחונית, וגם האם החלה לפעול למען בעלי החיים בעיר בדרכים שונות".

איחולים לשנה החדשה: "הייתי רוצה לאחל שנה טובה ומוצלחת שבה בעזרת השם, תיפתח סוף כל סוף חתולייה בעיר שתקדם את המודעות לטיפול בבעלי חיים שנמצאים ברחוב וגילוי חמלה כלפיהם. אני מאמינה שבעזרת שיתוף פעולה בין העירייה והגורמים הווטרינריים, אפשר לקדם את הנושא של עיקורים וסירוסים של חיות הרחוב בעיר וכך נגיע למצב האידיאלי שבו לא יהיו עוד חתולי רחוב, משום שזה לא המקום שלהם".
דביר שרון

דרך החינוך

נעים. בזכות החיבור עם הקהילה | צילום פרטי

"לגעת באלפי לבבות דרך החינוך, זוהי השליחות שלי", כך אומרת אסנת נעים, מנהלת בית הספר השש שנתי 'אילון', שזכתה השנה בתואר אשת חינוך מצטיינת מטעם עיריית חולון. "אני מאמינה שמדובר בהכרה בחיבור שבית הספר יצר עם הקהילה, שהוא למעשה בית אחד שבו מורים, הורים ותלמידים מתאגדים".

נעים (44) מנהלת את בית הספר מזה שלוש שנים, נמצאת במערכת החינוך כבר 21 שנה, ושמה לעצמה בשנה החולפת למטרה "לקדם את שיטות הלימוד החדשניות" אשר היא מובילה ומפתחת בבית הספר. אחת מהשיטות שבזכותן גם נבחרה לאחת מחברות רשת החדשנות של ישראל, היא מודל של 'כיתת גמלאים'. בכיתה זו הגמלאים מגיעים פעמיים בשבוע לבית הספר ומשתלבים בלימודיהם עם תלמידי בית הספר.

"הגמלאים נותנים השראה לילדים ומכינים אותם לבגרות שלהם", כחלק מהתוכנית המיוחדת הזו התלמידים לומדים מהתלמידים המבוגרים יותר נושאים בצורה קצת אחרת ובזווית שונה מעט, הזווית שלהם. התוכנית כאמור משכה תשומת לב רבה מצד משרד החינוך ואף ראש העירייה הגיע ליום פתיחת שנת הלימודים לצפות במשתתפי המודל השנה.

תוכנית נוספת אשר גרפה הצלחה ואף הוצגה בקיץ האחרון בכנס מיוחד באירלנד, היא פיתוח מודל ייחודי לעבודה ולימוד ילדים מחוננים, כמודל אשר ישמש אב טיפוס של משרד החינוך והוא יהיה זה שישמש את כיתות המחוננים בכל הארץ.

בית ספר 'אילון' משלב לימוד של ילדים מחוננים עם ילדים אוטיסטים, שאף לומדים יחד במקצועות מסוימים כדרך לפתח אישיות לכל תלמיד ותלמיד, על ידי מסלול שפותח בעזרת ד"ר עופר רימון ממשרד החינוך, שבסופו מקבלים התלמידים תעודת הסמכה טכנולוגית שתיתן להם את האפשרות להתנדב לצבא ולבצע תפקיד משמעותי.

"אחד מהדברים הכי מרגשים בבית הספר הוא שתלמידי עבר שלנו חוזרים אלינו בתור מורים", מספרת נעים, "יש לנו גם מורים שמלמדים עם המורים שהיו להם כשהיו תלמידים", היא מוסיפה ומסבירה שלדעתה עשרת בוגרי בית הספר המשמשים בו היום כמורים נותנים לתלמידים ערך מוסף, "הייתי פה ולמדתי כמוכם, בואו אספר לכם על הדרך שלי כאן".

לשנה החדשה נעים מבקשת מכולם "לפתוח את הבוקר בחיוך רחב ולזכור שכל יום הוא יום של למידה".

(כתב: דביר שרון)

בא לעזרה

מזרחי. "שבשנה הבאה לא יזדקקו לנו" | צילום: קובי קואנקס

"בת ים היא עיר שגדלתי בה מגיל אפס, עיר שבנויה מפסיפס של אנשים מדהימים, לכל פרויקט של חסד נרתמים מאות אנשים ללא שום אינטרס ובאהבה גדולה", מעיד יהודה מזרחי, רק בן 32, וכבר משמש כראש סניף איחוד הצלה, בת ים, חולון ואזור, בהתנדבות, ומנהל כמאה מתנדבים שנותנים מענה ראשוני לכל חולה או פצוע באיזור.

"יש לנו 30 רוכבי אופנוע שנוהגים על האופנולנסים (אופנוע אמבולנס)", הוא מספר. "והשאר ברכביהם הפרטיים. כולם חובשים, פרמדיקים או רופאים. אנחנו מטפלים ב־500 מקרים בחודש. מדובר בחבורה של אנשים שנותנים ממרצם ומזמנם 24/7 למען הצלת האחר, אנשים שעסוקים ביומיום בעבודה, עסקים, לימודים, ובכל זאת כשיש מישהו שזקוק לעזרה הם מיד שם תוך דקות ספורות.

"לפני בערך חצי שנה, בעודי יושב עם משפחתי בארוחת שישי, התקבלה קריאה ברשת הקשר של איחוד הצלה על חנק של ילד בן שנה וחצי, במרחק כמה רחובות ממני. יצאתי לכיוון הכתובת, השארתי את בנותיי ואשתי להמשיך את הארוחה בלעדיי.

"כשהגענו לבית אני ועוד מתנדב, ראינו את הילד בן השנה וחצי (בגיל של הבת הקטנה שלי) עם חסימה מלאה בדרכי הנשימה, מכחיל כתוצאה מאכילת פיתה. לאחר טיפול קצר הילד שב לנשום בכוחות עצמו, בזכות ההגעה המהירה שלנו ומתן הטיפול הילד ניצל. מקרה כזה נותן הרבה סיפוק להמשך הפעילות.

"כחלק מהעשייה של איחוד והצלה, אנחנו מכשירים אזרחים מכל האיזור, בקורסים למתן עזרה ראשונה בסיסית, דרך הפרויקט 'משפחה בטוחה'. בנוסף לכך, אני מנהל קבוצת ווטסאפ של בת ים וחולון שנקראת, 'מחוברים לחיים' שבה מתנדבים נותנים שירותי הסעה לחולים.

איחולים לשנה החדשה: "בעזרת השם שבשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, שחולים או פצועים לא יזדקקו לנו. ואם כן, שידעו שתמיד יהיה שם מתנדב מסור של איחוד הצלה שיהיה להם לעזר בשעת צרה".

שיכון ושיקום

אגייב. שיקום תעסוקתי וחברתי | צילום: קובי קואנקס

"פגשתי דייר רחוב שעם השנים הפך לגבר מבוסס. הוא סיפר לי את סיפור חייו ואני סיפרתי לו שאני עובד עם נוער. בתגובה הוא אמר לי לי שהחלום שלו הוא לפתוח מקום שיקומי לדיירי רחוב, ותרם לי 50 אלף שקל". וככה בעצם התחיל המיזם החברתי 'לופט', של דוד אגייב.

אגייב, 35, הוא תושב בת ים שנולד באוזבקיסטן. לארץ הוא עלה בגיל 11, והיום הוא נשוי ואב לשני ילדים, יונתן ואמילי. אל מייזם 'לופט' הוא כבר הגיע כאיש חינוך מנוסה, בתחום מניעת סמים ואלכוהול, והתנהגויות בגיל ההתבגרות המודרני.

בעבר הוא ניהל את תחום המניעה בכפר סבא, ובהמשך ניהל את מועדון 'מגדלורים' לנוער בסיכון. היום הוא מעביר סדנה שנקראת 'לשמוע אחרת', למורים, הורים ובני נוער, העוסקת בכל הנוגע לגיל ההתבגרות, זהות, דימוי עצמי, ושימוש באלכוהול ובסמים.

'לופט' הוא מיזם חברתי שנותן לדיירי רחוב מחולון ובת ים בית חם, אוכל ושיקום. מטרתו העיקרית היא בסופו של דבר לשלב אותם בחברה כאנשים נורמטיבים ומיטיבים. "יש לנו שבעה בתים", הוא מספר. "חמישה בתל אביב ושניים בבת ים - אחד לגברים ואחד לנשים.

"בכוונה אנחנו מפרידים בין המינים, יש נשים שנפגעו מגברים כאשר גרו ברחוב, וכדי להשתקם הן צריכות להרגיש בטוחות ומוגנות. המיזם הוא כלכלי. לכל דייר רחוב מגיע כסף מהמדינה ואנחנו עוזרים לו במימוש הזכאות, ומהכסף הזה פועלים. יש לנו 86 דיירים, ו־26 מתוכם חיים פה, בת ים.

"מחצית מהדיירים הם דיירי רחוב ומחציתם אסירים משוחררים. הם מקבלים מאתנו שיקום תעסוקתי, יש לימודי אילוף כלבים, טיפול בשיטת 12 הצעדים, ועובדים במפעל של עמותת 'אנוש'. דואגים להם לשיקום חברתי, שיכון, ומימוש זכויותיהם. ואם צריך גם בסיוע משפטי והחזרת חובות, כדי שיחזרו לחברה כאזרחים מן השורה.

"אנחנו לא מקבלים דיירי רחוב עם בעיות התנהגותיות, או מכורים לסמים ואלכוהול, אבל כן שולחים אותם לגמילה בשיתוף יחידת 'דרי רחוב' ולאחר מכן הם יכולים להגיע אלינו. יש לנו בארגון כ־70 מתנדבים מכל קצוות האוכלוסייה, שמעבירים חוגים, מלמדים מיומנויות חיים, מלווים אותם למסגרות, אך כמובן תמיד נשמח לעוד.

"אנחנו מקבלים סיוע רב מהרווחה של בת ים וחולון ועובדים בשיתוף פעולה עם 'בית בוזי' (היחידה להתמכרויות), 'הרשות לשיקום האסיר', 'היחידה לדרי רחוב'. 'לתת' ו'לקט ישראל'.

איחולים לשנה החדשה: "מאחל לכל תושבי בת ים וחולון המון שמחה, המון שלווה, ושלכולנו תהיה קורת גג השנה הזאת ותמיד". 

להיות בצד הנותן

החלום - לפתוח גמ"ח. כהן | צילום: קובי קואנקס

"החלום שלי זה לפתוח גמ"ח, שיפעל כל הזמן", מספרת אורלי כהן. "ויעזור לאנשים נזקקים ועיוורים במשך כל השנה. המשפחות שמקבלות את הסלים לא מפסיקות להודות לי, ומאוד מתרגשות מהנתינה".

כהן, 52, נשואה ואם לחמישה, נולדתי כבדת ראייה, וכבר מעל 14 שנה, אורזת ומחלקת סלי מזון למשפחות נזקקות, לפני החגים, בכל האיזור. "הגעתי לכאן לפני 29 שנה בעקבות בעלי", היא מספרת. "וביומיום אני עובדת במפעל בבת ים, שמעסיק עיוורים וכבדי ראייה.

"את החלוקה והאריזה של סלי המזון התחלתי בעקבות בחור שהיה מגיע לעזור לי בכל מיני דברים בבית, כי אני בעצמי נזקקת. הוא הציע לי לעזור לו באריזת החבילות למשפחות. בהתחלה היה לנו קרוואן שבו אכסנו את המוצרים ומשם התנהלה החלוקה והאריזות, אך הוא נשרף, והעברנו את הפעילות אל המרפסת שלי. התורמים היו מביאים את המצרכים אליי, וכל בני הבית היו נרתמים לעשייה, אורזים ביחד ומחלקים.

"התחלנו עם עשר משפחות והיום יש לנו כבר 64. שנה שעברה ועד הבית הקצה לנו מחסן ואיפשר לנו להשתמש בו לקראת החגים. חלק מהחבילות אני שולחת עם נהג מונית שעוזר, וחלק מהאנשים באים לקחת בעצמם. הייתי רוצה שזה יהיה 'מתן בסתר' אך אין לי מספיק אמצעים.

"בחגי תשרי של השנה שעברה התחלתי לפרסם פוסטים בפייסבוק, על העשייה שלנו ובקשות לעזרה בתרומות, וככה הצלחתי לגייס עוד 35 סלי מזון. כל הזמן אני מנסה ליצור קשר עם עוד תורמים להשיג עוד כסף ומצרכים, כדי להגדיל את מעגל המשפחות שיקבלו, כרגע אנחנו מחלקים רק לפני פסח, ראש השנה ופורים. הייתי רוצה שתהיה לי האפשרות לדאוג למשפחות נזקקות לקראת כל חג".

איחולים לשנה החדשה: "הייתי רוצה להודות לכל התורמים, הייתי רוצה להגדיל את החלוקה ולעזור לעוד משפחות ועיוורים, ולכן אשמח לכל תרומה, או עזרה בחלוקה ואריזה. אני מאחלת לכולנו שתהיה שנה טובה, שנת בריאות אושר, שמחה, ופרנסה. מי ייתן וכולנו נזכה להיות בצד הנותן. כל שנבקש לו יהי".

(כתבה: להבה בלום)