תושבת בת ים, 12 (השם שמור במערכת)  חגגה אמש (ה') בת מצווה במועדון ריו בראשון לציון.

צילום המחשה: shutterstock

לנערה שסבלה לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת מחרם כיתתי, לא הגיעו אורחים והאולם היה ריק. משפחתה של הנערה ביקשה "ממינט בת ים" ומפורומים שונים בחולון ובת ים לפרסם את דבר האירוע ולבקש מהגולשים להגיע ולשמח את הנערה. 

לקריאה זו נענו רבים, אך למרות ההיענות, האולם במועדון נותר ריק, עקב הדרישה המאוחרת ומיקום האירוע, המרוחק מבת ים וחולון. 

"רצינו להגיע כל החבר'ה", מסרו רבים בתנועת הנוער בני עקיבא בבת ים, "אך עד שראינו את הפוסט כבר היה 9 וחצי בלילה ולא יכולנו להגיע". כך או כך רבים ברשתות החברתיות הביעו זעזוע מהמקרה, האשימו את הורי הילדים שנהגו בחרם ודרשו מהגורמים החינוכיים בעירייה לערוך השתלמויות מיוחדות למורים בשנת הלימודים הנוכחית כדי להמנוע הישנות מקים מעין אלו. 

מהו חרם כיתתי? 

מיכל שטיין, רכזת פרויקטים מרכז SOS אלימות מסבירה איך להתמודד עם הבעיה

חרם הוא מצב שבו קבוצה של ילדים מחליטה לנתק קשר עם ילד או ילדה בצורה מאורגנת. ברוב המקרים המניע המרכזי לחרם הוא הרצון של מארגן החרם להראות את כוחו, למשל, כמעשה נקמנות "עשית לי משהו, עכשיו אגייס את כל החברים נגדך". או במטרה לשמור על הפופולאריות שלו. ברוב המקרים הסיבה ה"רשמית" לחרם היא לא בהכרח משהו הגיוני, להפך ברוב המקרים הסיבה היא משהו קטן ולא חשוב.
חרם בדרך כלל מאורגן על ידי ה"מקובלים" בקבוצה כדרך לשמור על המעמד הגבוה שלהם בקבוצה, שלא כמו הצקות פיסיות הנעשות בדרך כלל על ידי הבריון הכיתתי. החרם עשוי להיות מלווה בשמועות, בהצקות, בסחיטות ואף באלימות פיסית. ככל שהקבוצה סגורה ומלוכדת יותר, כך כוחו של החרם גדול יותר.

צילום המחשה: shutterstock
פעמים רבות, החרם מאורגן על ידי מישהו המבקש לפגוע באכזריות יוצאת דופן ולא שוות מידה בילד או ילדה שהוא מסוכסך עמם, או שמטרתו לחזק את מעמדו. לשם כך הוא עושה חרם על קורבן מסוים, ומטיל איום סמוי על הכיתה כולה לפיו מי שידבר עם הילד המוחרם ייענש באותה מידה של אכזריות. כאשר החרם מאורגן במסגרת כיתתית, וכל הכיתה משתפת פעולה עם החרם במידה כזו או אחרת, ניתן לקרוא לו "חרם כיתתי". 

חשוב להבין ולשים לב: הצלחת החרם תעודד את מארגן החרם ואחרים להשתמש שוב באמצעי הזה, כמו שכשלון בארגון החרם יביא להפחתת השימוש בו.

כשקבוצה עושה חרם על מישהו, יש אשליה של סולידריות, של "ביחד" ושל תמיכה הדדית. אולם זו תחושה מדומה. היא רלוונטית אך ורק למסגרת החרם, ונמשכת רק כל עוד החרם נמשך. לעומת זאת, גם כשקבוצה קטנה מתארגנת לשבור את החרם נוצרת תחושת סולידריות, אלא שהיא הרבה יותר ממשית. היא מבוססת על עמדה מוסרית, על אומץ, על התגייסות אישית האחד לטובת השני, על שיתוף פעולה, על בחירה חופשית של המשתתפים, על תחושת דחיפות וצורך של הזולת (ולאו דווקא צורך עצמי) ועל חמלה. לפיכך הסיכויים גדולים מאוד לכך שגם לאחר שיסתיים החרם ותושג מטרתה של הקבוצה, היא תישאר מגובשת עם תחושת הצלחה ורצון להמשיך ולשתף פעולה.