לפני שבעה חודשים בדיוק הטלפון הנייד של זיו סולומוביץ' הבת ימי צלצל. על הקו היה חברו הקרוב, ערן זהבי, עם הצעה מפתה, אבל כזו שמצריכה תזוזה מאסיבית בחיים. תרתי משמע. "הוא שאל אותי 'מה דעתך לעבור עם כל המשפחה לסין?'".

סולומוביץ' יחד עם זהבי ועם יו"ר גוואנגז'ו, בסין | צילום פרטי
כעת סולומוביץ' עונד את הטייטל המחייב: עוזרו האישי של זהבי. הוא גר יחד עם אשתו מעיין ובנם ריי בן השנה בגוואנגז'ו, ממש ליד חבר הילדות שהיום קורע רשתות בסין ונחשב לאחד הכוכבים הכי גדולים של הליגה המקומית.

זהבי וסולומוביץ' הם היום 'בסטיז' בעגת הריאליטי, חברי ילדות, עוד מהימים שבהם שיתפו פעולה בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב. במרוצת השנים הם נשארו צמודים זה לזה, אף שהקריירה של הראשון נסקה לממדים עצומים, עם שכר עונתי שיכול להספיק גם לנינים של הנינים שלו, ואילו הקריירה של השני, שסומן בעצמו כפוטנציאל להגיע לרמות הגבוהות, נתקעה בליגות הנמוכות בארץ.

גם כשזהבי הפך כבר ל־EZ7 - הכוכב הכי גדול שיש לכדורגל הישראלי להציע, זכה באליפויות עם מכבי תל אביב, שבר את שיא השערים לעונה בליגת העל, שימש כקפטן הנבחרת וכמובן קיבל חוזה עתק של 36 מיליון דולר בגוואנגז'ו R&F הסינית - הקשר ההדוק בין השניים נשמר. לכן גם סולומוביץ' לא הופתע כשזהבי פנה אליו עם ההצעה הקוסמת - לארוז את המשפחה ולחבור אליו בסין.

"לערן יש היום המון עסקים חוץ מכדורגל", מסביר סולומוביץ', "עד שהגעתי הוא היה צריך לנהל בעצמו את כל הדברים. הוא עדיין שחקן, כוכב של ממש ולא יכול להתעסק בעוד אלף דברים מסביב. ערן רצה מישהו שינהל לו את הדברים, קלט שהוא חייב בן אדם כזה ורצה שזה יהיה אני".

וסולומוביץ', שעד העונה האחרונה עוד התרוצץ במדי הפועל חולון צפרירים בליגה ג', הסכים מיד להצעה. "בשבילי זה דווקא היה מאוד קל, הסכמתי מיד", הוא מודה. "לפני זה הייתי הרבה פעמים בסין, אבל הייתי צריך גם את האישור של אשתי.

"הלכנו על זה, אבל לה זה היה לא קל בהתחלה. להתרגל, למצוא גן, דירה שתתאים. היום אנחנו מאוד נהנים, גם הילד. בשום מקום לא רואים גן עם דברים כאלה. בריכה, משחקייה. נותנים אותו בקבלה לגננת ומקבלים לאורך כל היום סרטונים ועדכונים שוטפים".

וסולומוביץ' זקוק לזה, כי החיים על מי מנוחות בארץ הפכו לעבודה סביב השעון בסין. מלבד ניהול ענייניו של הכוכב הישראלי, הבחור בן ה־29 עובד גם עם רונן קצב, הסופר אייג'נט בכחול־לבן, ופצח גם הוא בקריירה של סוכן שחקנים. "אני עושה פה עוד דברים", מספר סולומוביץ'. "ייבוא של מוצרים לארץ, למשל. התחלתי לעבוד על כמה דברים במקביל וזה משהו שאני עושה אותו בצורה מאוד רצינית".

ביום רביעי לפני כשבוע וחצי, למשל, סולומוביץ' ביקש לדחות את הראיון ב־24 שעות. עד 02:00 לפנות בוקר הוא פשוט שלח מיילים ועשה טלפונים כדי להעביר שחקן. "עבודה קשה, אבל מספקת", הוא מסביר. "וזה גם כיף גדול כשאתה ליד החבר שלך. את ערן אני מכיר שנים והפכנו עם הזמן לחברים טובים של ממש".

זהבי וסולומוביץ' הכירו, ליתר דיוק, לפני 13 שנים. שניהם גדלו בבת ים, ושיחקו יחד בקבוצת הנוער של הפועל תל אביב. "היינו בהתחלה חברים לקבוצה, אבל מהרגע הראשון נוצר גם קליק", נזכר סולומוביץ'. "מהיום הראשון שראיתי אותו התחברנו ואחרי שבוע כבר נהיינו חברים טובים".

האמנת שזהבי יגיע לאן שהגיע?
"תמיד חשבתי שהוא יהיה שחקן גדול. היה בו משהו שאין לאחרים, וזה לא רק כוח רצון. הראש של ערן היה תמיד מפוקס, כל הזמן חשב איך להצליח".

ואיך זהבי התייחס להצלחה המטאורית שלו לאורך השנים?
"אני חושב שערן בעצמו לא האמין שיגיע למקומות האלה. הוא היה שחקן טוב מהיום הראשון בהפועל תל אביב, תמיד הגיע במאני־טיים וזו היתה הגדולה שלו. גם בנוער, הוא נתן את הגולים הכי חשובים. את הסיפור שלו באמת קשה להסביר. משהו התפוצץ בו וכל הזמן הוא רק ממריא למעלה".

הרגשה חמוצה
היום זה יישמע מצחיק, אבל סולומוביץ' בפני עצמו נחשב לכישרון גדול בצעירותו. זהבי אפילו החליף אותו באחד המשחקים הראשונים שלהם בקבוצת הנוער, באוקטובר 2003 מול בני יהודה.

רק שאת הקריירה שלו עשה סולומוביץ' בעיקר בליגות הנמוכות ולא הצליח לפרוץ לקדמת הבמה, גם לא להגיע לרמות של אביו - עמי סולומוביץ' - מגדולי שחקני הפועל בת ים בכל הזמנים. "באשמתי המלאה", מודה סולומוביץ'.

אחרי סיום גיל הנוער בהפועל תל אביב, הצטרף הקשר להשקמה־רמת חן, ובהמשך התחיל מסע נדודים שכלל את מכבי עירוני בת ים, הפועל קטמון, מ.ס כפר קאסם, עירוני מודיעין, אבירי בת ים ורואי חשבון תל אביב. בעונה האחרונה הספיק כאמור לשחק תשעה משחקים במדי הפועל חולון צפרירים בליגה ג'.

"אחי, גדי, לקח תחת חסותו את הקבוצה כדי שלא תתפרק, וביקש שאבוא לשחק", צוחק סולומוביץ'. "גם לו היה ברור שהשיא מאחוריי, אבל הלכתי בשביל הכיף ואפילו נתתי כמה גולים. בליגה ג' אני עוד יכול לשחק, גם היום".

בתחילת הקריירה ציפו שתגיע לרמות הרבה יותר גבוהות.
"אם הייתי רציני, יכול להיות שהייתי מגיע לגבהים אחרים, אולי אפילו לליגת העל. סיימתי את הנוער בהפועל תל אביב, הפוטנציאל היה, אבל הראש הלך למקומות אחרים. הוא היה בכדורגל, אבל לא מספיק".

מה זאת אומרת?
"פשוט לא הייתי מרוכז מספיק, בדיוק ההיפך המוחלט מערן, למשל. לדעתי הראש שלי לא היה שם כמו שצריך. חשבתי שהכל יבוא מעצמו ולא תמיד עבדתי קשה.

"מצחיק, אבל היום, כל מה שלא עשיתי ככדורגלן אני עושה בעסקים ובניהול. מפוקס, עם הראש על הכתפיים, רציני, לא משאיר דברים פתוחים. אומרים שלא בוכים על חלב שנשפך, אז אין לי הרבה מה לחשוב על הימים ההם ומה היה קורה אם או אילו. בסופו של דבר אני מאמין שהכל קורה לטובה", אומר סולומוביץ'.

"לא ציפיתי שיגיע לרמות הגבוהות, אבל אם היה לו אופי, הוא היה יכול להיות שחקן לגיטימי בליגה הלאומית", מאשר האב עמי, שכבר שלוש פעמים ביקר בסין את הבן, מאז שעבר לשם עם משפחתו. "זה הכל עניין של אופי. היה לזיו כדורגל, אבל הוא היה צריך להשקיע יותר ולקחת את זה ברצינות".

"עד היום אבא אומר לי לאן הייתי יכול להגיע", מאשר זיו. "ככל שהשנים חלפו והקריירה כבר הלכה למקומות אחרים, אז הוא אומר פחות. אבל כל פעם שאנחנו רואים משחקים בליגת העל, זה עולה שוב. ברור שיש הרגשה קצת חמוצה.

"הרי אתה רואה שחקנים ששיחקת איתם בנוער ביחד. הייתי לא פחות טוב מהם, לפעמים אפילו יותר, והיום הם ברמות הגבוהות. ערן וביברס נאתכו כמובן היו מעל כולם, אבל חלק משאר השחקנים הם היום שחקנים לגיטימיים בליגת העל".

היתה אולי מעמסה בתור 'הבן של עמי', משקולת על הכתפיים?
"אני לא קורא לזה מעמסה. להיפך. אבא שלי כל הזמן עזר לי ורצה שאתקדם. עזוב, לא צריך להאשים אף אחד. רק את עצמי. אין קשר בכלל לייחוס המשפחתי".

אי־שם מסין אתה עדיין עוקב אחרי הכדורגל באיזור?
"פחות מעורב ומתערב, אבל כן שומע ומתעניין. בתור בת ימי שכל החיים שלו היו בעיר וגדל שם, זו בושה וחרפה שאין קבוצת כדורגל מקומית ברמות הגבוהות, ליגה לאומית ומעלה.

"לקבוצות בליגה ב' ו־ג' אני לא מתייחס. יש תושבים, יש אצטדיון, אבל אותן קבוצות נמצאות שם בלי רצון להתקדם. טוב להן להיות איפה שהן נמצאות וזה כואב לי".

אולי זה פשוט לא מעניין את קברניטי העיר.
"בדיוק. מי שמנהל את העיר הזו אחראי לזה. לא יכול להיות שעיר עם 160 אלף תושבים לא תצליח לארגן קבוצה ברמות הגבוהות. אתה רואה את הילדים בקבוצות הנוער הולכים כבר בגיל צעיר למכבי תל אביב, הפועל תל אביב והפועל ראשל"צ. יש פוטנציאל אדיר, אבל זה לא מעניין את הקודקודים".

סולומוביץ', כשחקן | צילום: אבי מועלם
לך הכדורגל עדיין מדגדג?
"הלוואי והייתי יכול לשחק באופן מקצועני, כי אני אוהב מאוד את המשחק. לפעמים אני משגע פה אנשים, שיעשו טורנירים ואגיע לשחק. כשאגיע בקרוב לארץ אשאל גם את אחי, אני מת על כדורגל".

החיים הטובים
זהבי עצמו אגב, העדיף שלא להתייחס השבוע לג'וב שהוא סידר לחברו הקרוב. בינתיים, סולומוביץ' רואה הרבה כדורגל בסין. ביום רביעי לפני כשבוע וחצי הוא ראה את החלוץ הישראלי מרשית פעמיים, כולל גול ניצחון בדקה ה־97, ב־2:3 של גוואנגז'ו R&F על ג'יאנגסו סונינג ברבע גמר הגביע הסיני. כעבור שלושה ימים החבר שוב כבש ב־2:2 מול חביי צ'יינה פורצ'ן בליגה.

"בארץ אולי צוחקים על הליגה הסינית, אבל לא מבינים מה זה הכדורגל שם", סולומוביץ' מסנגר. "צריך לראות איזה כוכבים משחקים פה, שמות גדולים גם בכדורגל העולמי".

בטלוויזיה, לפחות, זה נראה שאין כמעט קהל במגרשים, שזה לא מעניין את הסינים.
"יש קהל, לפחות 15 אלף צופים בכל משחק. במשחקים גדולים של שנגחאי או הקבוצה השנייה של גוואנגז'ו, אברגרנדה, המגרשים מפוצצים".

ואיך האהדה לזהבי, כמו בארץ?
"צריך לראות כדי להאמין. החולצה הכי נמכרת היא שלו, ובפער ניכר".

ועד מתי אתה תהיה שם?
"אני ממהר לאן שהוא? בינתיים באמת שטוב לי - וגם לערן".