למוזיקאי ירון בן עמי זה נראה מובן מאליו שאחת ההופעות שלו בפסטיבל הבלוז הראשון של שדרות  תתקיים דווקא במספרה הוותיקה של שופן בעיר.

"מה אתה מופתע?", מחייך בן עמי, בלוזיסט ותיק ואחד מנושאי הדגל הבולטים ביותר של הז'אנר המוזיקלי הזה בישראל, "אני רק ממשיך מסורת דרומית ארוכת שנים. מספרות הן הרי מרכז חברתי, מקום מפגש מאוד פופולרי שרצים בו סיפורים ושירים".

הגר בשדרות | צילום: אבי רוקח

רגע, אתה מדבר עכשיו על דרום ארצות הברית או על דרום ישראל?

"היית פעם במספרה של שופן בשדרות? אנשים נפגשים שם לדבר, לשתות קפה וגם להסתפר כמובן. זה קורה בהרבה מספרות בדרום, בדיוק כפי שזה קורה גם בדרום ארצות הברית, שם בכלל צמח ז'אנר מוזיקלי שלם שנקרא 'ברברשופ', סגנון עממי של מוזיקת א־קפלה המושר ללא ליווי כלי נגינה. אז בדרום אולי עדיין לא שרים בלוז במספרות, אבל זה הולך להשתנות בשבוע הבא בהופעה שלי".

אתה גם תסתפר תוך כדי?

"אף אחד לא יעז לגעת בשיער שלי. אפילו לא שופן".

שדרות בוערת

כל מי שהרים גבה עבותה על עצם קיומו של פסטיבל בלוז דווקא בשדרות והביע תמיהה על הקשר שבין בלוז אמריקאי מדרום ארצות הברית לפסטיבל בשדרות, יופתע לגלות מה גדול הדמיון בין שדות הכותנה של מיסיסיפי לשדות הבוערים במועצה האזורית שער הנגב ובין קלארקסדייל (העיר שבה נערך פסטיבל הבלוז הגדול בעולם) לבין שדרות (שבה נערך פסטיבל הבלוז הגדול בישראל). והמצב הביטחוני הרעוע? דומה שהוא רק מעצים את הדמיון ומחזק את הזיקה למוזיקה הזו, שהיא בעצם מצב נפשי.

"זה הכי בלוזי לשיר כשהמצב רע", אומרת בחיוך המפיקה והמייסדת של פסטיבל בלוז ובירה בשדרות, ימית הגר, שחיה בשבועות האחרונים מקרוב את הנפיצות של המצב הבטחוני בשדרות, "יש דברים שנועדו להיות וגם בארץ הבלוז מצא את הבית שלו, כי בשדרות מבינים מה זה בלוז מהבסיס הטהור ביותר שלו".

"הבלוז נולד בדרום האמריקאי משילוב של שירי נשמה עם שירת העבדים השחורים", מספק המוזיקאי אבנר שטראוס שורה של קווים מקבילים, "זוהי שירה ספונטנית של איש בודד, המתנה לעצמו או לחברים את צרותיו, בבחינת צרת רבים חצי נחמה. לבלוז יש לא מעט מקבילות בינלאומיות: לפורטוגזים יש פאדו, לספרדים פלמנקו סיגריאס וליוונים את הרבטיקו".

פרץ. "כולנו מאותה יבשת אפריקאית" | צילום: יח"צ

ובעיר שדרות, שהצמיחה את להקת שפתיים, את טיפקס ואת כנסיית השכל, החיבור לוורסיה העברית של הבלוז מובן מאליו. אבל לבלוז האמריקאי?

"אני בטוח שבשדרות יתחברו לבלוז כי הוא קיים כאן", אומר המוזיקאי הבאר שבעי דוד פרץ, שיופיע בפסטיבל. "פסטיבל הבלוז בשדרות זה לא פסטיבל הג'ז של אילת, שהוא מין פסטיבל אליטיסטי של אניני יין שמגיעים לחוות סבל של אחרים כצורה בידורית. כאן זה שונה, כי הפסטיבל מתקיים במקום שיש בו את הבלוז, את הזעקה. הקהל המקומי יגלה שזה בדיוק סוג המוזיקה שמשקפת את ההרגשה שלו בכלל בדרום ובפרט כיום, לאור המצב הביטחוני".

מה הכוונה?

"הדרום נמצא היום בסיטואציה מיוחדת. אי אפשר להתחמק מטרור העפיפונים, מהקסאמים ומהמתח הקבוע, אם הפסטיבל הזה יתקיים בכלל. אני בטוח שאנשים כאן יזדהו עם הבדידות של זמרי הבלוז שאהובתם נטשה אותם, בדיוק כפי שמרגישים בדרום שנטשו אותם. מדובר בקואליציית סבל בעלת שפה משותפת".

"המרחק הזה בין הדרום למרכז בולט ממש", אומר בן עמי, ולא ממש ברור אם מדבר על ישראל או על ארצות הברית. "אני רוצה להזכיר לך שמלחמת האזרחים האמריקאית החלה בגלל הניכור הזה בין הצפון לדרום. הדרום הרגיש שהוא כבר לא חלק מהמדינה ונעשה לו דין שונה".

אבל מלחמת האזרחים נגמרה מזמן.

"לא ממש", מבשר בן עמי, "השחורים עדיין נאבקים על זכויותיהם. במיוחד בדרום. מה שמשמעותי לדרום כאן ושם הוא שהבלוז צמח בעצם בסביבה אלימה וקשה. אני חושב שזה מה שקורה בשדרות".

בן עמי. "אף אחד לא יעז לגעת בשיער שלי. אפילו לא שופן" | צילום: גיל מטוס

בחזרה לאפריקה

פרץ אוהב, שר ומנגן בלוז כבר שנים רבות, אבל רק בטיול השורשים שלו למרוקו לפני כשנה הוא הבין כמה המוזיקה הזו בעצם קשורה למוזיקה האנדלוסית ששמע בבית הכנסת של יוצאי מרוקו בבאר שבע, בו שימש אביו כחזן. "שנים נברתי בשורשים של מוזיקת הבלוז, שהגיעה במקור ממערב אפריקה ולא רחוקה בעצם ממרוקו", הוא אומר. "החיפוש שלי, שהחל במיסיסיפי, חזר חזרה מזרחה לאפריקה, קצת יותר צפונה מהיכן שנולדה שירת העבדים השחורים אבל מאותם מקורות".

אז השורשים שלך, של קובי אוז ושל ממפיס סלים הם בעצם מאותו מקום?

"בדיוק. כולנו מאותה יבשת אפריקאית וכולנו עברנו בעצם תהליך תרבותיזציה של המקומות שגדלנו בהם. אצל קובי אוז זה המוזיקה של להקת שפתיים של חיים אוליאל, אצלי זה נעמי שמר וגם המוזיקה ששמעתי בבית הכנסת, אצל ממפיס סלים או בי.בי קינג מדובר בגוספל ששמעו בכנסיות, אבל אצל כולנו אם מחטטים עמוק במוזיקה מגיעים לגרעין המקורי שלה. פעם לא הבנתי את זה וברחתי מבית הכנסת לשמוע פינק פלויד. אני יודע למשל שגם מוזיקאי הבלוז סאן האוס נהג לברוח מהכנסייה לקרן רחוב ולעשות שם את המוזיקה שלו"

זה בא לידי ביטוי במוזיקה שלך היום?

"ברור. יש חיבור של בלוז צפון אפריקאי או מוזיקה דתית אנדלוסית עם הבלוז האמריקאי, וזה נשמע מצוין כי הם מגיעים בעצם מאותה משפחה".

בלוז למען השם

את החיבור הזה של בלוז ומוזיקה דתית מדגים גם אחד המוזיקאים הכי מרתקים ומגוונים שיופיעו בפסטיבל בשדרות - הבלוזיסט החרדי לייזר לויד: "כשאני מנגן בלוז אני מרגיש סיעתא דשמיא אדירה. הנגינה פותחת לי שערים למקומות שלעולם לא היו מניחים למשהו יהודי לחדור אליהם. אני רואה את עצמי כמוזיקאי בלוז-רוק חרדי, המחלק את עולמו בין חב"ד לברסלב המשולב בקורטוב קרליבך".

לרב שלמה קרליבך היתה השפעה אדירה עליך.

"הדברים שהוא דיבר לקהל היו האמת שתמיד חיפשתי ושמעתי במוזיקה של הנדריקס, אבל רציתי לשמוע אותה באופן מילולי ושמעתי אותה לראשונה אצל הרב קרליבך. אני מוצא המון קשר פנימי בין הבלוז לנגינה החסידית. הבלוז הוא המוזיקה השחורה המקורית. זהו הסגנון העמוק ביותר במוזיקה, הוא גם הנמוך ביותר, ודווקא הנקודה הזו, הצד האפל של הבלוז, מעניקה לו את הייחודיות שאין בשום מקום אחר. נמוך יוצר גם עומק, השאלה כמובן להיכן אתה לוקח את זה".

לויד. בלוז בסיעתא דשמיא | צילום: עמית פורטנה

לאן אתה לוקח את זה?

"אני לוקח את זה לשאלה ולתשובה. המשחקים הללו בין כאב לגעגוע זוהי חסידות. החסידות, ובעיקר רבי נחמן מברסלב, מלמדת שנחת הרוח הגדולה ביותר של השם יתברך באה דווקא מהמקומות הנמוכים והרחוקים. וכשאני לוקח את התווים הנמוכים הללו של הבלוז, את הסגנון הבוטה והישיר הזה והופך אותו למשהו קדוש, זוהי העלאה, ויש כאן תענוג עצום".

הצפון והדרום

מי שלא חש תענוג עצום בימים אלה הוא דווקא המוזיקאי השדרותי המצוין דרור קסלר, שלא יופיע בפסטיבל. "אם אני צריך לתת דוגמה לכמה הדרום בישראל דומה לדרום בארצות הברית הרי זה בכך שהדרום לא עצמאי והצפון עדיין מכתיב את מה שיקרה כאן".

וזה בא לידי ביטוי גם בפסטיבל?

"ברור. המארגנים ורבים מהאומנים מגיעים מהמרכז, שכרגיל קובע ומכתיב את סדר היום בדרום".

אבל יש הרבה אומנים דרומיים שמופיעים בפסטיבל הזה.

"ברור שיש, אבל כדי לצאת מהתלות הזו לחלוטין צריך פסטיבל שמתבסס כולו על כוחות מקומיים. אתה חושב שחסרים כאלו בשדרות ובאזור? בשדרות המוזיקה בוקעת מכל פינה כבר שנים, משוועת לפסטיבל עממי מקומי ולא למוזיקה שמגיעה מבחוץ. הגיע הזמן ששדרות תצא מתוך הקופסה של עצמה ותהיה עיר המחוז של האזור".

"זה רק הפסטיבל הראשון, בתקווה שיגיעו עוד רבים אחריו", אומרת ימית הגר הנמרצת, מייסדת הפסטיבל, שמבהירה כי בניגוד לנטען דווקא יש דגש משמעותי על עשייה מקומית: "מעבר לזה שבבמה המקומית יתקיימו מופעי מוזיקאיות ומוזיקאים שדרותים ומהסביבה, כמו אלון שושני, תומר פישר, לינור עין גדי, אליאן זילצר, כיפה אדומה, זיציק, הנוסעים בזמן, ונוס אקספרס ועוד".

מעבר לכך הגר מספרת כי "ההתבססות שלנו היא מוחלטת על שדרות והאזור בכל מה שקשור לספקים ולנותני שירות".

לצערי חייבים לשאול את זה: אף אומן מחו"ל או מתל אביב לא יבטל בגלל המצב הביטחוני?

"אני מביאה אומנים מחו"ל כבר ארבע שנים ואף אחד מהם לא ביטל בגלל המצב", היא מחייכת. "הם כל כך מתרגשים להגיע להולילנד".

"אמרתי לימית שאין לה מה לדאוג", מצהיר בן עמי, "אף אומן בלוז לא יבטל את ההופעה בשדרות בגלל שום מלחמה או עפיפון. המוזיקאים של הבלוז הרי לא בעניין הזה בשביל לא לנגן. תן להם מקום לנגן והם יעשו שם הופעה".

גם במספרה?

"במיוחד במספרה".

בלוז נגיש ובחינם

"פסטיבל הבלוז בשדרות יהיה פסטיבל המוזיקה הנגיש הראשון בארץ לאנשים בעלי עיוורון, לקויות ראייה ושמיעה ובעלי מוגבלויות", אומרת בגאווה מפיקת הפסטיבל, ימית הגר. "בפעם הראשונה בארץ תהיה התייחסות לקהל עם מוגבלויות שונות, גם בתור קהל וגם בשילובם במופעים ובפעילויות השונות בפסטיבל".

וכשהגר מדברת על שילוב היא מתכוונת לזה תרתי משמע. "את כל 10,000 התוכניות המודפסות של הפסטיבל יחלקו בכל הארץ לקויי שמיעה, חירשים ובעלי מוגבלויות. בתשלום, כמובן", אומרת הגר, "ובפסטיבל יהיו גם אירועים מיוחדים לבעלי מוגבלויות".

ההחלטה לעשות פסטיבל נגיש התגבשה כאשר הגר פגשה את מוחמד שוקור מיפו, לקוי ראייה ומדריך במרכז "נא לגעת" בעיר. "הוא אמר לי שהחלום שלו זה לעשות אירועי תרבות נגישים לקהל בעלי המוגבלויות, ואני לקחתי את זה משם יחד איתו. הוא הפך ליועץ הנגישות המרכזי של הפסטיבל".

"מלבד הבעיה להסתובב במתחם הפסטיבל כאשר אתה סובל ממוגבלות", אומר שוקור, "חלק ניכר מהנכים לא מגיעים לאירועי תרבות בגלל מחסור בליווי. כשיש להם כזה הוא מנוצל לנושאי סידורים. בפסטיבל בשדרות אנו נגיש הנגשה וניידות - ליווי אנשים בעלי עיוורון ולקויות ראייה מהבית לפסטיבל על ידי קיום מערך מתנדבים".

בפסטיבל יהיו הנגשה מוקדמת, הנגשה בהופעות, ליווי פיזי בזמן הפסטיבל, הנגשה בהרצאות בברים, תמלול לטובת כבדי שמיעה, תפריט מונגש ועוד.

 פסטיבל הבלוז הראשון של שדרות, 25-26 ביולי, במרכז העיר. כל ההופעות בחינם.

מי ומה בפסטיבל הבלוז בשדרות

הבלוזיסט Big A (אנתוני שרוד) יגיע לראשונה לישראל ממיסיסיפי שבארצות הברית ויהיה המופע המרכזי של פסטיבל הבלוז בשדרות, שם הוא ילווה בשני שמות גדולים מישראל - יהוא ירון ואביב מרק. מופע פותח מקומי: נעם שלמה.

שי צברי יפציע בהופעה מלאת גרוב שבה יתארח עוזי רמירז, ויחד יבצעו מספר שירים בניחוח בלוזי דרומי ומיוחד.

אוחנה בראס בנד היא תזמורת רחוב של שבעה נגנים המושפעים מתזמורות הרחוב של ניו אורלינס, והיא תנגן ברחבת הפסטיבל מוזיקה משמחת ומרקידה שעושה טוב בלב.

אחד הפרויקטים המעניינים באירוע הדרומי הוא Blind Orchestra, ביוזמת המוזיקאי והאומן דב רוזן ("דה איינג'לסי") - מופע במהלכו כל המוזיקאים מנגנים עם כיסוי עיניים, פרט למנצח, שתפקידו לסמן לנגנים מתי לנגן ומתי להפסיק באמצעות נגיעה.

הופעה מומלצת במיוחד תתקיים בפאב "זה" - נויה סול תציג דואו בלוז מקורי ונשי.

עוד יופיעו בפסטיבל: לייזר לויד, איתמר בק, דוד פרץ, מיקי שביב, ירון בן עמי והעיוורים ורבים נוספים.

במהלך הפסטיבל ייערך יריד יין, יהיו דוכנים, הרצאות, תקלוטים ופינות צ'יל אאוט, והסרט התיעודי-מוזיקלי "We juke up in here" יוקרן תחת כיפת השמיים.