גם בימיה האחרונים, מנהלת מרכז 'שטיינברג' לשעבר, מעיין ארליך לינב סירבה להיפרד, אך היתה לה בקשה אחת אחרונה מבת זוגה ונדמה שהיתה זו גם צוואתה: "היא אמרה לי שהיא רוצה שבלוויה שלה ינגנו את השיר 'איזה עולם נפלא' של לואי ארמסטרונג. זה שיר שכל כך אפיין אותה כי היא תמיד ראתה את העולם כמקום מדהים, ראתה את הטוב בכל האנשים וגילתה את חצי הכוס המלאה בכל מצב. היא תמיד שמחה ותמיד הקפידה לפזר את השמחה הזאת בין האנשים שהקיפו אותה ואהבו אותה”.

"הוציאה מהחיים את המיטב", עינב ז"ל | צילומים מהאלבום הפרטי

לחוות אובדן
מעיין ארליך לינב ז"ל (38) הגיעה לחולון מיד עם תום שירותה הצבאי ועזבה אותה רק כשגילתה שהיא חולה בסרטן השד והלימפה. היא היתה חלק מצוות ההקמה של מרכז 'שטרודל' לנוער בשכונת ג'סי כהן וכבר בגיל 26 ניהלה את בית 'שטיינברג', בו הקימה את הפעוטון המוזיקלי, יזמה שיתופי פעולה עם מוזיקאים מוכרים, פתחה במסורת פסטיבל שירי 'ביטלס' והצליחה להדביק כל אדם שעבד איתה באהבתה הגדולה למוזיקה.

לפני כשלוש שנים היא נאלצה לעזוב את התפקיד על מנת להתרכז במאבק במחלה, אך חולון לא עזבה אותה. חבריה מהעיר וקולגות מרשת קהילה ופנאי סייעו לארגן ערבי התרמה עבורה, על מנת לממן תרופות, טיפולים ובדיקות. לכן אין זה פלא שמעיין ראתה בחולון וברשת - בית ומשפחה.

"חולון זיכתה אותי ב'משפחה אחרת'. משפחת 'שטיינברג' לעד תהא משפחתי הגרעינית, רשת קהילה ופנאי, מינהל החינוך וכמובן עיריית חולון. הארגונים הללו אינם רק שמות גדולים, מדובר באנשים יוצאי דופן אשר בחרו לחבור יחדיו וליצור למעני את הטוב ביותר, המשמעותי ביותר, את האירוע למען חיי", כך כתבה לרגל אירוע ההתרמה שהופק עבורה לפני כשנה וחצי במרכז 'שטיינברג'.

בשבוע שעבר מעיין נפטרה. היא הותירה אחריה שני ילדים, אופיר בת התשע ואלון בן החמש, בת זוגה ציפי ארליך לינב וחברים רבים שממאנים להאמין שפס הקול של חייה נדם. "הכרנו לפני 14 שנה בחתונה של בן משפחה ומאז אנחנו יחד", מספרת בגעגוע ציפי.

"מעיין היתה מאוד קהילתית, כל הזמן התעסקה בזולת ובנתינה. תמיד היינו מוקפות במשפחה ובחברים, אבל הדבר הכי טוב שיצא מזה הוא הקשר המדהים שהתגלה שיש לנו איתם. תמיד היינו המארחות ופתאום הם היו שם בשבילנו.

"היא למדה הוראה לחינוך גופני ב'ווינגט', אבל ברגע שהגיעה לחולון היא התאהבה בעיר ובאנשים. למרות שאנחנו משערי תקווה, היא תמיד אמרה שחולון זה הבית שלה. היא ממש התחברה לכל מי שפגשה שם וראתה ברשת קהילה ופנאי מקום משמעותי שנתן לה להביע את עצמה ואת האהבה הגדולה שלה למוזיקה.

"היה לה מאוד חשוב לחשוף ילדים מגיל צעיר לסגנונות שונים והיא הצליחה לעשות את זה בעבודה שלה. היא תמיד ידעה שמאכז 'שטיינברג' יהפוך בסופו של דבר לקונסרבטוריון והצליחה להכניס למקום ערך מוסף.

"מעיין ניגנה על קלידים, סקסופון וגיטרה. היא האמינה שדרך המוזיקה אפשר לגעת בלבבות של אנשים ואהבה לשמוע מוזיקה מגוונת - ג'ז, מוזיקה קלסית ורוק ישראלי. גם אחרי שחלתה המשכנו ללכת להופעות והיא תמיד חיפשה לשמוע משהו חדש.

"טסנו ללונדון לראות את אדל, אך לצערי ההופעה בוטלה. כפיצוי היה לנו טיול אחר לברלין, שם היא הגשימה חלום לראות הופעה של סלין דיון. זה היה בחודש יוני, כשהיא כבר היתה על כיסא גלגלים, אבל היא לא ויתרה".

הכוח והנחישות ליוו את מעיין בכל שלבי המחלה, גם כאשר נראה שהסוף כבר קרב. "מעיין סירבה להיפרד. עד הרגע האחרון היא האמינה בלב שלם שהיא תצא מזה והיא אמרה את זה מהיום הראשון. היא הכריזה שהיא יוצאת למלחמה ושהיא חוזרת ממנה, כי אין אפשרות אחרת. היה לה מאוד קשה לעזוב את 'שטיינברג', אבל היא היתה בטוחה שתחזור וזה רק זמני.

"גם בימים האחרונים היא לא נפרדה, אבל כשאני הבנתי שזה הסוף אמרתי לבת הגדולה שלנו שאמא עומדת למות. היא שאלה אותי למה אני אומרת לה דבר כזה ואני ניסיתי להסביר לה שאני רוצה להכין אותה כדי שלא תתאכזב, אבל היא ענתה לי, 'אמא, אני בכל מקרה אתאכזב'. פתאום הבנתי שלא משנה מה אעשה, אין לי שום דבר כדי להקל עליה את מה שעומד לקרות ואין לי שום דרך למנוע ממנה לחוות את האובדן הזה. אני בעצמי עדיין מנסה להכיל את הטירוף הזה. אני עדיין לא מאמינה שזה קרה".

מנהיגה שקטה
במהלך עבודתה בחולון יצרה מעיין קשרים רבים והכירה חברים טובים. בין היתר היא הכירה שלוש חברות טובות שליוו אותה גם לאחר שחלקן עזבו את הרשת. שרית לרנר - ראש תחום מחשוב ברשת, מיכל סטיון - שהיתה מנהלת תחום הגיל הרך והקימה עם מעיין את הפעוטון המוזיקלי, ולאה דהרי בן משה - שהיתה מנהלת תחום הנוער ולתקופה קצרה גם המנהלת של מעיין.

עם החברות בטיול בלונדון, יולי 2017

"שלושתנו מכירות מחולון, אבל כשמעיין הגיעה היא מיד הפכה לחלק מאיתנו ויחד גדלנו והתפתחנו", מספרת לרנר. "החברות שלנו לא היתה רק על רקע העבודה המשותפת, הפכנו לחברות טובות ולימים גם למשפחה אמיתית.

"גם בני הזוג שלנו והילדים הפכו לחברים. מעיין היתה מסוג האנשים שיש עליהם קונצנזוס, לא תמצאי אדם אחד שיגיד מילה רעה עליה. היא היתה כל כולה לב. אהבנו לטייל יחד בחו"ל, ללכת למסעדות טובות וכמובן להופעות. כל אחת הדביקה את השנייה במוזיקה שאהבה".

כיצד המחלה השפיעה על החברות בינכן?
"חלמנו לטוס לניו יורק יחד ולצערי לא הספקנו," אומרת סטיון. "אחרי שהיא חלתה התפקיד שלנו היה בעיקר להמשיך ליהנות איתה מהדברים הקטנים, זה מה שהיה חשוב לה. מעיין רצתה להספיק כמה שיותר, למרות שמבחינתה המוות מעולם לא היה ברקע. לא היתה אופציה מבחינתה או מבחינתנו שהיא לא תנצח, לא משנה כמה המצב הידרדר.

"תמיד האמנו שהיא תצא מזה. אף מגבלה לא מנעה מאיתנו להמשיך לבלות. היינו הולכות לים למרות החול והקושי עם כיסא הגלגלים. לפני שהיינו טסות, היינו בודקות באילו מדינות יש נגישות, אבל לא היינו מוותרות לרגע על הטיולים יחד.

"כזאת היתה מעיין. היא תמיד הוציאה מהחיים את המיטב. 'שטיינברג' שקק חיים בזכותה. היתה לה אינטליגנציה רגשית מדהימה ובזכותה היא הצליחה להביא כל כך הרבה אמנים גדולים, כמו יהודית רביץ יואב קוטנר וחיים שמש. הם המשיכו ללוות אותה גם אחרי שחלתה וחלקם גם הגיעו לנחם בשבעה".

"מעיין קיבלה המון גיבוי ברשת ובעירייה", מוסיפה לרנר. "כשחלתה כולם התגייסו לאירועי ההתרמה עבורה וכולם רצו לעזור. היא היתה בחורה שבאה מאהבה וסחפה אנשים. היא היתה מנהיגה שקטה, שהצליחה להוביל את כולם אחריה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו