כשמדובר במוזיקה, ביצוע קאברים הוא הדרך של אמנים להביע הערכה ואהבה לאמנים שהשפיעו עליהם; הערב (יום ד') מתחיל במוזיאון תל אביב פסטיבל של טריביוט בשם "אגדות המוזיקה", בו יעשו אמנים מקומיים כבוד לכמה אגדות מוזיקה, כמו הביטלס, להקת קווין, ליאונרד כהן, בוב דילן, פינק פלויד, סיימון וגרפינקל - וגם מישהו משלנו, אריק איינשטיין.

במשך שלושה ימים יתקיימו שש הופעות שונות (שתי הופעות בערב). 

חלק מהמבצעים הלוקחים חלק בפסטיבל, שיתפו אותנו במקורות ההשפעה שלהם:

דוד ד'אור: 
אוקטובר 75', אני משתתף כילד בפסטיבל שירי הילדים, מתחיל לגלות את אהבתי הגדולה למוסיקה, מבלה ערבים שלמים מול הפטיפון, עוצם עיניים ומקשיב לשירים בריפיט, יודע את כל המילים בעל פה, מנתח כל משפט משיר אהוב. יום אחד מגיע לידי תקליט של קווין, השיר "רפסודיה בוהמית" מציף אותי מכל כיוון, מוסיקה קלאסית מתערבבת עם מוסיקת רוק, עד אז לא היכרתי את המושג "אופרת רוק". אני מקשיב ליצירה במשך שבועות ארוכים בפול ווליום, נשבה בקסמה, מרגיש שהיצירה מכשפת אותי. קולו  המדהים של פרדי מרקורי נוסק לגבהים בלתי נתפסים, ערבוב סגנונות מוסיקליים מטורף, שלמות כואבת.

אני עף איתו, המקהלה מחזירה אותי לקרקע, קולו של פרדי נשאר חשוף, סיפור טראגי, שום דבר כבר לא אכפת לו, וגם לי. עד היום לא נגעה בי שום יצירה מוסיקלית בכזו עוצמה.

מיקה קרני. צילום: נועה איזנשטט 

מיקה קרני:
בוב דילן השפיע עליי מוסיקלית הרבה לפני שהבנתי מה הוא שר. האוזן שלי והלב שלי אהבו את הסאונד שלו את העוצמה הזו שיוצאת ממנו ואפילו מבלי להבין מילה חרשתי בערך שנה על אוסף תקליטיו שירשתי מחבר שעזב את הארץ. יותר מאוחר התחלתי לנבור ולהבין את המילים וזה בכלל העיף לי את הראש למרחקים.

 צילום: אילן בשור

סי היימן:
כנערה מתבגרת סיימון וגרפינקל עשו את שלהם בתוך ההוויה הרגשית שלי והחיבור להרמוניות קוליות נקיות ומדהימות, שירים שלקחו אותי תמיד לנסיעות בהן הנופים חולפים ביחד עם המוסיקה. אבל אין ספק שבוב דילן היה ונשאר בשבילי האיש שעשה לי שינוי, בכל תקופה שלו במוסיקה ובחייו הוא היה משמעותי, משפיע ויצר מקום גם לאהבה שלי למחאה חברתית בשירים גם לליטוף, גם לבעיטה שקיימת בי וכמובן לאומץ לקחת מפוחית ביד בפעם הראשונה, מה שהפך  להיות הכלי המרכזי עליו אני מנגנת כל חיי. אני מאחלת שדילן ימשיך עוד ועוד. הוא אחרון המוהיקנים מבחינתי.

שילה פרבר:
כשהייתי קטנה מצאתי תקליט של ג'ניס איין בתקליטייה של הוריי והתאהבתי בו טוטאלית. הקשבתי לו שוב ושוב אולי חמש שנים ברציפות. הזדהיתי עם כל מילה בשירים, התמכרתי ללחנים, ידעתי בעל פה כל כניסה של הכינורות בעיבוד המיתרים. אבל מה שהכי הרשים אותי היה העמדה שלה - זמרת מופנמת (כך היא נראתה לי) שבכל זאת מעיזה לשיר על הדברים הכי אישיים וכואבים שיש - בדידות, קינאה וחוסר מקובלות חברתית. קיוותי שיום יבוא וגם לי תהיה תעוזה כזאת.

אסי ישראלוף. צילום: Bare by Pazit Oz

אסי ישראלוף:
האמן שהשפיע עלי ביותר בתור ילד היה שלמה ארצי. משהו במנגינות ובדרך השירה שלו הרגיע אותי ולקח אותו למחוזות שונים בנוף ילדותי. כל פעם שהקשבתי לשיר שלו הבנתי אותו אחרת. שיריו עדיין מתנגנים אצלי בבית ואני עדיין אחרי המון שנים צולל לרבדים ועומקים אחרים.

שי נובלמן:
זה התחיל כמו עוד יום שבת רגיל. ההורים ואני נסענו לאחר הצהריים בחוף ימה של תל אביב. איפושהו על הרציף עמד איש מבוגר עם דוכן מעץ ובו ארגז עם קלטות אותן הוא הציע למכירה. העפתי מבט. קלטת בצבע כחול עם תמונה של להקת רוק משנות השישים שאותה לא הכרתי. הייתי אז בן 16, השנה 1990. “מה יש לי להפסיד?” חשבתי ושילמתי. 

מהרגע ששמעתי את הצלילים הראשונים שבקעו ממנה הבנתי שמצאתי את הצליל שישנה את חיי. הקינקס, רביעיית רוק מלונדון. הם היו הכי מהפכנים לצד הביטלס באותה התקופה באנגליה. הם המציאו את הדיסטורשן לגמרי בטעות (עשו חורים עם סכין במגבר גיטרה קטן), במרכז הלהקה היו שני האחים לבית דיוויס - ריי ודייב. ריי כתב ושר את השירים הכי יפים של אז. הכי אנגלים שיכולתם למצוא.

תמהיל של רוקנרול מחוספס ופרוע ואחר כך, גם בלדות מתקתקות שמספרות על החיים הפשוטים של בני המעמד הבינוני והנמוך באנגליה. הוא היה כותב טקסטים מבריק ומלחין מחונן. וכל ממתק שלהם היה בתבנית של שיר פופ בן 3 דקות. הם שינו את חיי. הם גרמו לי להתחיל לכתוב שירים. והם היו רק שלי. אף אחד שהכרתי בתקופה ההיא בארץ לא שמע עליהם, וזה הפך את הכל לעוד יותר מיוחד עבורי. 

עינת שרוף:
ג'ואן באאז השפיעה עליי במיוחד. אני זוכרת את היום שהתקליט שלה הגיע אלינו לסלון במושב. את המבט היוקד שלה בעיניים ואת קולה הצלול והברור. זמרת שלא פחדה מכלום. גם להביע את דעותיה וגם לשיר בפני כל קהל. מהרגע ששמעתי בפעם הראשונה את the night they drove old dixie down, זוכרת את עצמי בת 10 יושבת על המדרכה שליד הצרכניה עם מזל החברה שלי ומשננת את המילים באנגלית.

עינת שרוף. צילום: יחצ

זה השיר הראשון שלמדתי באנגלית. זה החלום הראשון שלי לפרוץ החוצה ולעוף. קראתי על ההופעה שלה בוודסטוק על הדרך שהלכה בה ללא מורא ופחד ועד היום היא חלק ממני וממה שאני. היא מורת הדרך שלי עד היום. כמו קמע שאני לוקחת איתי.אני אוהבת את הפשטות שלה ואת הרוח שלה.רוח החופש.

 

פיטר רוט:
באחד הזכרונות הכי מוקדמים שלי אני מביט בתקליט captain fantastic and the brown dirt cowboy של אלטון ג'ון מסתובב בסלון שלנו ומקשיב לשירים המופלאים שבו מהופנט. לא הבנתי מילה כמובן אבל נשאבתי לנגינה ולהרמוניה שבקעו מהרמקולים. עד היום, 40 שנה אחרי, אני יכול להתרגש עד דמעות מהשירים ולטייל עם העיינים בתוך עטיפת האלבום המצויירת. כמוזיקאי, הושפעתי מאוד מהנגינה, העיבודים ורוח החופש ששורה בנדיבות באלבום.

מופעי מחווה לאגדות מוזיקה, 6-8 בספטמבר 2017, מוזיאון תל אביב לאמנות
6.9 - 
20:30 להקת טרנזיסטור במחווה לאריק איינשטיין
22:30 חמי רודנר והמג'יקל מיסטרי בנד בהצדעה לביטלס

7.9 -
20:30 שי טוחנר וחברים בערב מחווה לבוב דילן ולאונרד כהן
22:30 להקת אומהגומה במחווה לאלבום החומה ולעוד יצירות של פינק פלויד

8.9 -
21:00 מוני ארנון ורני משען במחווה לסיימון וגרפונקל
23:00 להקת רוקוויל במופע אנרגטי משירי להקת קווין

לפרטים ורכישת כרטיסים:
https://www.tixwise.co.il/he/tributefestival
קופת מוזיאון תל אביב לאמנות: 03-6077020