ישבנו החשוף של אליעד מלכי, מוסתר למחצה בסמיילי, מככב בשניות הראשונות של הקליפ 'רציתי לאהוב', שיר שהפך, כמו כל שיריו של מלכי, ללהיט רשת ויראלי. בהמשך תראו את מלכי טובל באמבטיה, עובר לחדר המיטות עם שתי צעירות ובובת פרווה ממשפחת רחוב סומסום, ורוקד עירום כשעל גופו רק סרט מעור שחור, שקשה להתעלם מהדמיון הברור שלו לתפילין.

אם תמשיכו הלאה תמצאו בסרטון גברים מתנשקים, שניים מהם מחופשים לחרדים, סצנות שנלקחו מעולם הסאדו מאזו והרבה מאוד עור חשוף. ברקע יש גם שיר, שמלכי שר בכישרון רב, כיאה לבוגר שנים רבות של לימודי פיתוח קול, למרות שלא תיתקלו בו בפלייליסט של אף תחנת רדיו רשמית. "אני כוכב רשת, אני פרובוקטיבי ואני אוהב את מה שאני עושה. זו האמנות שלי", קובע מלכי.

את האמנות שלו, ובעיקר את הקליפ הפרובוקטיבי המסוים הזה, סירבו לקבל ב'סמינר לוינסקי', שבו למד עד לאחרונה לתואר בהוראה עם התמחות בספרות. בהודעה רשמית מהמכללה נאמר לו שאין הלימה בין היותו סטודנט לחינוך והוראה, שאמור לשמש דוגמה לתלמידים, לבין השתתפותו בקליפים פרובוקטיביים בעלי אמירות מיניות באינטרנט, ועליו לבחור בין השניים. מלכי סירב לבחור, הורחק מהלימודים, וכעת יוצא למלחמה על עתידו המקצועי כמורה בעתירה לבג"צ. "אני יכול להיות ואני אהיה מורה מצוין. מורה שתלמידים באמת יכולים להזדהות איתו", הוא קובע.

כוכב רשת מטורף
בשנת 2014 פרץ מלכי לעולם הוויראלי עם השיר 'מאמי סונג' שצולם בחוף בת ים וכלל, כצפוי, הרבה בגדי ים קטנטנים, ביניהם טנגה מינימלית לבנה שהוא עצמו לבש. השיר נפתח במילים פרי עטו של הזמר: "היא מגיעה חצי שתויה אל החוף...".

מלכי בן ה־24, שלאחרונה עבר לחולון, הוא בת ימי מלידה. מצפייה בקליפ הראשון שהוציא, וגם באלו שבאו אחריו, קשה לדמיין שהקריירה המוזיקלית שלו החלה דווקא ליד פסנתר כנף בקונסרבטוריון העירוני, והמשיכה בתזמורת בת ים.

"מגיל צעיר למדתי פסנתר ופיתוח קול. שבע שנים שרתי בתזמורת העירונית", הוא מספר. את לימודי התיכון סיים בבית ספר 'חשמונאים' בבת ים, וכבר במסדרונותיו התגבשה בו ההחלטה להיות מורה.

"תמיד ידעתי שאני רוצה לשלב בין המוזיקה שלי והאמנות שאני יוצר לבין ההוראה", הוא אומר, "אני בן אדם מאוד פרקטי, ואני חושב שתמיד צריכה להיות לי עוד אופציה, משהו להישען עליו. הוראה היא דבר שאני מאוד מתחבר אליו. אולי בהשראת המורים הבאמת טובים שהיו לי בתיכון".

את הקליפ הראשון, 'מאמי סונג', יצר בעצמו. "שכרתי צוות צילום, ועשיתי הכל לבד. את כל השירים שלי אני כותב ומלחין. בקליפים הראשונים גם עשיתי את כל העבודה מסביב. היום זה כבר אחרת, בקליפ האחרון 'אייווה' יש כבר סוללה של אנשים שהגיעה בהתנדבות רק בשביל לעזור לי, והכל הרבה יותר מקצועי".
'מאמי' היה השיר הראשון שתפס את האוזן. מלכי, שעלה על גל 'תופעות האינטרנט', מודה שבהתחלה נתפס כסוג של בדיחה.

די ירדו עליך. נתפסת כקוריוז.
"עשו הרבה קאברים על הקליפ. היה מי שראה את זה כאיזה גימיק לצחוק עליו. חשבו שזה יעבור הלאה, אבל זה לא קרה. במקום זה הפכתי לכוכב רשת מטורף, עם מאות אלפי צפיות ביוטיוב, ואני, בניגוד לאחרים, לא קונה צפיות ביוטיוב כדי לנפח את המספרים. יש מי שעושה את זה, ואז פתאום יש לו שבע מיליון צפיות וכל העולם מתלהב. אצלי הכל אמיתי. אחרי הקליפ הזה רדפו אחריי עם ראיונות מכל מקום אפשרי. קיבלתי את פרס כוכב הרשת הכי גדול לאותה שנה".

(צילום: שרי סגל)בגלל השיר או בגלל הפרובוקציה?
"הייתי חייב ללכת על משהו פרובוקטיבי בשביל לתפוס את האוזן ואת העין. כדי שישימו לב אליי הייתי חייב להביא משהו שונה, חדש, מעניין וגם פרובוקטיבי, זו הייתה הכניסה שלי כדי שיכירו אותי. שום דבר פה לא נעשה בצורה לא מכוונת, להיפך. הכל היה מתוכנן ומסודר מא' עד ת'. היום כבר לא מסתכלים על מה שאני עושה כמשהו מצחיק. אם זה היה גימיק, זה היה נגמר אחרי פעם אחת, ולא הייתי משחרר עוד סינגל ועוד סינגל וכל אחד מהם הצלחה. גימיק נעלם אחרי שיר אחד. הסינגל הראשון הצליח, בשני כבר הפכתי לכוכב רשת ענק, והיום ב־2016 אין הרבה ילדים שלא מכירים אותי. עשו גרסאות כיסוי וגם אם זה בשביל הצחוקים, זה רק מגביר את החשיפה שלי".

חצי מיליון צפיות
כששואלים את מלכי אם אין לו בעיה עם העובדה שילדים נחשפים למסרים פרובוקטיביים בקליפים שלו, הוא מזדרז להבהיר: "ילדים הם לא קהל היעד שלי. אני מכוון לנוער, לאנשים מתל אביב שמחוברים לסוג אמנות קצת שונה ואחר. אנשים שמסוגלים להבין ולהעריך את האמנות שלי. את 'רציתי לאהוב' הגבלתי ביוטיוב מגיל 18 ויש הערת אזהרה לפני הצפייה כי המסרים שלו יותר פרובוקטיביים מאחרים. בשאר הקליפים אני לא רואה בעיה".

הנסיקה שלו ככוכב רשת החלה כשניגש לראיון קבלה ראשון במכללת לוינסקי. "הסינגל 'מאמי סונג' כבר יצא, ובזמן הראיון סיפרתי שאני זמר ויוצר קליפים. כבר התחלתי להיות מוכר ולהתראיין בהמון כלי תקשורת. המראיינת במכללה דווקא אהבה את זה שאני זמר, ואפילו הציעה לי להירשם למסלול של חינוך מוזיקלי, אבל אמרתי לה שאני מתחבר יותר לתחום הכתיבה והעדפתי להירשם למסלול הוראה בתיכון בספרות ומקרא".

דווקא כשהתחלת להצליח בחרת לפנות ללימודי הוראה?!
"תמיד רצוי שיהיה משהו בצד. הצלחה מוזיקלית זה לא דבר שנשאר לנצח. אתה יכול להצליח ואז לדעוך. אני חושב שיש מספיק אמנים מבוגרים שיסכימו איתי. לא רציתי בשום שלב להפסיק את העשייה המוזיקלית שלי, התכוונתי לשלב בין השניים, ואני חושב שהוראה זה מקצוע חשוב".

עד היום הוציא מלכי חמישה סינגלים. "כל אחד מהם הפך ללהיט מטורף", הוא מציין, "לאחרון יש 130 אלף צפיות ביוטיוב. השיא היה אחרי שהסינגלים יצאו בעמוד של עומרי חיון וצינור לילה, ושלושת הראשונים הגיעו לחצי מיליון צפיות".

במכללה היו מודעים לעיסוק הנוסף שלך?
"זמן קצר אחרי שהתחלתי ללמוד הוצאתי את הסינגל השני, 'סקסי טיים' ולקחתי קצת חופש מהלימודים לטובת ראיונות ותקשורת. מהניסיון של הסינגל הראשון חשבתי שיהיה קצת רעש, אבל בשני היה הרבה יותר בלגן, הוא כבר היה גדול הרבה יותר".

המרצים קיבלו בהבנה את החופשה שארגנת לעצמך?
"לא ביקשתי מהם שום דבר אף פעם. אני בן אדם שיודע לתכנן את הזמן. לא ביקשתי הקלות או מועדים מיוחדים לבחינות. המשכתי כמו סטודנט רגיל ולא נתתי לקריירה המוזיקלית להפריע למחויבויות שלי. תמיד הגעתי ללימודים לבוש בצניעות, לא התבלטתי, לא דיברתי כמעט על מה שאני עושה. כשהייתי מגיע לבתי ספר, תמיד היו תלמידים שזיהו אותי, אבל ידעתי לומר, 'כאן אני סטודנט לחינוך, ואתם תכבדו אותי כמורה'".

וזה עבד?
"התלמידים דווקא מאוד כיבדו את זה. אני חושב שאפילו הקשיבו לי יותר בזכות ההפרדה שעשיתי. חבל שבמכללה לא ידעו לעשות את זה. הרי באתי אליהם כדי ללמוד, לא כדי שיסדרו לי מקום עבודה".

התנגשות חזיתית
השינוי במעמדו הסטודנטיאלי של מלכי חל לפני כמה שבועות, באמצע שנתו השנייה ללימודים. "זומנתי לפגישה עם דיקנית הסטודנטים, והיא הודיעה לי שהעיסוק המוזיקלי שלי והקליפים ביוטיוב מתנגשים עם הלימודים במכללה. באותו רגע צצה לי בראש שורה מהפרסומת של המכללה שתלויה על כל שלטי החוצות בעיר: 'האם אתם אנשים עם מעוף? האם אתם פורצי דרך? מקומכם בלוינסקי'. אז כנראה שדיבורים ופרסומות לחוד ומעשים לחוד, כי ברגע שהיה להם תלמיד 'אחר' עם מעוף ופורץ דרך, הם העדיפו להעיף אותו".

זמן קצר לאחר השימוע קיבל מלכי מכתב רשמי חתום על ידי נשיאת המכללה, פרופ' מיכל בלר, ובו הוסבר: "עמדת המכללה היא כי תלמידיך הינם קטינים, אשר מעצם גילם והתפתחותם הרגשית, חשופים להשפעה רבה מצדך בהיותך דמות חינוכית. עירום, סצנות פרובוקטיביות מתריסות ואמירות מיניות אינם עולים בקנה אחד עם הרף המצופה מדמות חינוכית. אני ערה לטענותיך בנושא חופש הביטוי וחופש העיסוק אך לטעמי גם זכויות אלה אינן מוחלטות".

לסיכום נקבע שלא יוכל להמשיך ללמוד במכללה אם לא יסיר את כל סרטוניו מהרשת. "ניסיתי להסביר שזה בכלל לא אפשרי", מחייך מלכי. "הרי גם אם אני אוריד את הסרטונים מי מבטיח לי שהם לא ימשיכו להיות מופצים? אי אפשר לסגור את האינטרנט. מעבר לזה, אני לא רואה שום סיבה להוריד את הסרטונים. אני בהחלט מסוגל לעשות את ההפרדה בין האמן למורה, ואני חושב שתלמידים רק ירוויחו ממורה שהוא קצת שונה מהסטנדרט".

בשלב שני הציעה לו המכללה להמשיך את לימודיו ולסיימם ללא קבלת תעודת הוראה ובלי לצאת להתנסות בבתי ספר. "גם זה לא היה מקובל עליי. בלי תעודת הוראה מה אני עושה שם? הרי כל המטרה שלי הייתה לרכוש תעודת מקצוע ואפשרות להשתלב בעולם ההוראה".

אתה לא חושב שיש מעט צדק בדבריהם? הרי אפשר למצוא בסרטונים שלך פגיעה בערכי מוסר ודת וגם פרות קדושות שנשחטות.
"אני ממש לא חושב ככה. הסרטונים שלי עוסקים בקבלת השונה והאחר, מטרה שכל מערכת החינוך מקדשת. יש אפילו קורס שלם במכללה שנקרא 'האחר' ובוחן את האחר בקולנוע, באמנות, בספרות, וסוקר אנשים שלא התקבלו למסגרות ושינו את העולם. אגב, קיבלתי בקורס הזה 95, אבל המכללה נכשלה בו. הסרטונים שלי מציגים נושאים חשובים שאני לא חושב שצריכים להיות שנויים במחלוקת. גבר ואישה שמתחבקים במיטה זה שנוי במחלוקת? להתקלח זו בעיה? שני גברים מתנשקים צורמים לכם בעיניים? מי אתם שתחליטו מה זו אמנות לגיטימית ומה לא? אמרו לי בשימוע בפירוש שאם הייתי מנגן מוזיקה קלסית הייתי יכול להמשיך ללמוד, אז למה נגינה בפסנתר כן והשירים שלי לא? הרגשתי שקושרים לי את הידיים, ומחליטים בשבילי: תעשה ככה ואל תעשה ככה".

אחת הבעיות העיקריות, לטענת מלכי, של המכללה עם הסרטונים האחרונים שלו היו הסממנים הדתיים. "מי אמר שהסרט השחור שאני רוקד איתו הוא תפילין? בעיניי זה מוצג אמנותי. מי קבע ששני גברים חרדיים לא יכולים להתנשק?".

לזהות את היתרון
מלכי טוען שנעשה לו עוול. כואב לו, לדבריו, שתדמיתו הפרובוקטיבית חזרה אליו כבומרנג. "לא רק שבמכללה החליטו לכבול את ידיי ולהפסיק את האמנות שלי, אלא יש גם מי שכותב עליי שכל העניין הזה הוא פרובוקציה נוספת מבית אליעד מלכי. כאילו שכל הסיפור עם המכללה נועד כדי לפרסם אותי. זה באמת כואב לי. חבל שבמכללה למורים עדיין מקובעים ומנסים להפוך את הסטודנטים למורים מהדור הישן".

אתה חושב שאתה יכול להיות מורה טוב יותר מהמורים של הדור הישן?
"אני בטוח שכן. מאז שהתחלתי במאבק שלי פגשתי הרבה הורים שאמרו שהיו שמחים שאהיה המורה של הילדים שלהם. אני מביא איתי משהו אחר, משהו שמתאים יותר לתקופה הנוכחית, האינטרנטית, הוויראלית. מורה שלא מפחד להביע את הדעות שלו ולהציג את האמנות שלו. מורה שבאמת מייצג את השונה והאחר ולא רק מדבר על זה. אני חושב שהתלמידים שלי רק ירוויחו מזה".

אתה מאמין שבתיכון שלמדת בו היו מקבלים אותך כמורה?
"אני מאמין שכן. דווקא המורים שלי ב'חשמונאים' ממש לא מקובעים, ואני בטוח שבבית הספר שלי היו יודעים לזהות את היתרון במורה כמוני".

תגובת מכללת לוינסקי
הסטודנט הוא יוצר ואמן רשת המככב בסרטונים אחדים המוצגים באינטרנט. אופיים הפרובוקטיבי והחושפני של סרטונים אלה עלול להיתפס באופן שאינו עולה בקנה אחד עם דמות המורה שאנו מאמינים בה ומחנכים לה. במסגרת ההכשרה המעשית, הסטודנט משמש כמורה לתלמידי כיתה ז' ואמור להוות דמות חינוכית ומורה דרך. על כן התבקש להסיר את הסרטונים בשיחה שנערכה עם אנשי המכללה. לאחר שציין שלא יעשה זאת, נבחן הנושא על ידי ועדה פדגוגית ונידון הערעור שהוגש על ידו לוועדה המוסדית. לבסוף נאמר לו כי המשך ההכשרה דורש ויתור על העיסוק היצירתי במתכונתו הנוכחית. כמו כן ניתנה לו האפשרות להמשיך בלימודיו ולסיים תואר אקדמי בחינוך ללא הכשרה מעשית הנדרשת לקבלת תעודת הוראה. המכללה מקדשת את חופש הביטוי אולם זה אינו גובר על זכויות תלמידים, טובת התלמידים ועל תפיסת המורה כמחנך וכמודל לתלמידיו. אנחנו מאחלים לסטודנט הצלחה בנתיב היצירתי שבחר".