קפטן מ.כ חולון בכדוריד, בראל לנציאנו, יכול היה למצוא את עצמו בקלות מתרוצץ באולמות הכדורסל. כאחד שהתחיל את דרכו בהפועל חולון, והדוד שלך הוא איתן לנציאנו (יו"ר הצהובים־סגולים), אף אחד במשפחה לא היה מופתע כנראה אם הילד היה מכדרר את הכדור הכתום.

אלא שלנציאנו בחר אחרת. "כל החברים שלי למדו ב'קציר'", נזכר בראל השבוע, "אז הבחירה שלי בכדוריד היתה קלה יחסית. בכיתה ז' חטפו אותי לענף הזה כמו שיודעים לעשות בקציר".

בראל לנציאנו. "גדלתי במ.כ ואני מבלה באולם יותר מאשר בבית שלי" | צילום: קובי קואנקס
לנציאנו הוא אמנם אוהד נלהב של קבוצת הכדורסל ומקפיד להגיע למשחקיה עד היום, אבל עם השנים הפך הכדוריד למרכז חייו הספורטיביים.

הוא שירת בצה"ל במעמד של ספורטאי מצטיין וכבר נמנה עם סגל הנבחרת הלאומית. בעונה האחרונה לנציאנו לא כיכב אמנם ברשימת הכובשים של מ.כ, אבל התרומה שלו לקבוצה הורגשה היטב גם אם לא קיבלה ביטוי בסטטיסטיקה.

"סחבתי פציעה בברך וזה קצת הגביל אותי", הוא מסביר. "הייתי צריך לטפל בזה כל הזמן. זה הוריד את הדקות שלי בהתקפה, נתתי יותר עבודה הגנתית וגם יותר ברמה המנהיגותית. אני צעיר אמנם, אבל הכי מבוגר בקבוצה וצריך לדאוג לכל מה שצריך על המגרש. אני מקווה שבעונה הבאה אוכל לעזור יותר בהתקפה".

אומרים עליך שאתה השחקן המסור ביותר ב־מ.כ.
"אני מגיע לכל משחק כאילו הוא האחרון. מאוד חשוב לי שהמועדון הזה יתקדם. גדלתי בו ואני מבלה באולם יותר מאשר בבית שלי. בגלל זה חשוב לי להעביר את זה הלאה לכל השחקנים. שיבינו שההצלחה הקבוצתית יותר חשובה מהצלחה אישית של כל שחקן ושאם זה יקרה כולנו נפרח.

"בגלל זה, גם כשהפסדנו זה קרה בהפרשים נמוכים. אנחנו קופצים על כל כדור, מנסים לעשות את המקסימום בכל מהלך, מאוד מאוד כואבים אחרי הפסדים ומאוד שמחים אחרי ניצחונות. אנחנו קבוצה מאוד רגשית".

לא מרגיש שאתה מסכן את עצמך לעיתים?
"אנשים שקרובים אלי אומרים לי לפעמים שאני מגזים. הרבה פעמים אני נפצע וזה שכיח בכדוריד. קשה לי מאוד לשבת ולהסתכל מהצד. קורה שאני מתלבש ואומר שאשחק רק אם צריך.

"הר מאוד אנחנו מגיעים למצב שצריך אותי, ואז שוכחים מהפציעות ואחרי המשחק שואלים למה שיחקתי פצוע. אני מקווה שאני לא מסכן את עצמי יותר מדי, כי הקרבה זה חלק מהעניין".

אין גבול?
"תמיד יש מי ששומר עליי ודואג שלא אגזים, אבל חשוב להראות שאנחנו משחקים בכל מצב. לא רק בגמר או חצי גמר גביע, אלא גם במשחקי הליגה הפחות חשובים. זה חלק מהתפקיד שלי ואני לא חושב על זה יותר מדי, אלא עושה את זה באופן קבוע. לא רק אני, כל החבר'ה שלנו מגלים מסירות למועדון".

עוגן קבוצתי
עם מסירות כזו, אך טבעי היה שבחולון יבחרו בלנציאנו לענוד את סרט הקפטן, למרות גילו הצעיר באופן יחסי. "זו אחריות שאני מאוד אוהב", הוא מעיד. "זה משהו שאני מתחבר אליו ועשיתי עוד מגיל הילדים, כך שזה בא לי באופן טבעי.

"השנה הייתי הקפטן בפועל ובדרך כלל עשיתי את זה גם כשלא הייתי באופן רשמי. יש דברים שלא עשיתי השנה והייתי רוצה לעשות בעונה הבאה. זה תפקיד מאוד חשוב והשחקנים, המאמן וההנהלה נותנים לי את כל הקרדיט. יש קונצנזוס סביב מה שאני עושה וזה נותן לי המון ביטחון לעשות דברים חדשים ולעזור לנו להשתפר. זה מאוד כיף לי ומרגש אותי".

על המגרש וגם מחוצה לו, לנציאנו נחשב לקפטן במלוא מובן המילה. השחקן שדואג לכל דבר ומשמש דוגמה עבור האחרים. המקשר מלהיב את חבריו ובעיקר נותן את הכל על הפרקט. לא פעם, כאמור, הוא עלה לשחק פצוע ולא היה מוכן לוותר על משחק, וגם בעונה האחרונה עשה זאת אחרי שהחלים מפציעה לא פשוטה.

"אין דברים כאלה", מעיד על לנציאנו יו"ר מ.כ, טוביה יוגב. "גם אם יבקשו מבראל לנקות את המגרש הוא ינקה את המגרש. הוא ישחק גם כשהוא מפורק לגמרי, אפילו על רגל אחת. זה אופי. הוא מאלה שישחקו עד גיל 100".

בעונה האחרונה העפילה חולון לגמר גביע המדינה בו הפסידה למכבי ראשון לציון, אבל גם הסתבכה בתחתית וניצלה מירידה לליגה השנייה רק בתום הפלייאוף התחתון.

"עברנו עונה מבולבלת ולא יציבה", אומר לנציאנו. "יש לכך סיבות, כי הקבוצה שלנו היתה צעירה מאוד והפסדנו בהרבה משחקים בגלל חוסר ניסיון. אני בטוח שבעונה הבאה יראו שהניסיון שהשחקנים צברו יבוא לידי ביטוי".

במקביל לקריירת המשחק, לנציאנו לומד הנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב. "לא מן הנמנע שאמשיך לעסוק בכדוריד גם אחרי שאסיים את הקריירה כשחקן, אבל רק אם זה לא יפריע לי להתפתח בתחומים אחרים", הוא מבהיר. "אני רוצה להתברג בכל מיני חברות בתעשייה וחשוב שתהיה לי עבודה מסודרת. אני אוהב לגוון".

אפשר להתקדם
לקראת העונה הבאה צירפה חולון את השוער הבוסני מירזה חסליצ'יץ', הזרים הוותיקים פטריק אובינה ופיליפ קאלו יישארו וחן ליבגוט האריך את חוזהו, בעוד שאורון בר גיל עזב. דניאל מוסינדי אמור לעבור לגרמניה, רן יוניש חזר לעירוני רחובות ויובל כץ מתנדנד.

ניסים פלאח | צילום: יאיר שגיא
"אנחנו שמחים שיש חבר'ה שלנו שנוסעים לגרמניה", מתייחס לנציאנו לשינויים הצפויים, "אבל נישאר פחות או יותר אותה קבוצה, כך שיהיה לנו יתרון על פני הקבוצות האחרות. עשינו הרבה טעויות של חוסר ריכוז בעונה האחרונה ואני חושב שנדע איך לתקן אותן.

"הבעיה הייתה בעיקר בסיבוב הראשון, כי בשני השגנו הרבה ניצחונות אחרי שהתחברנו ומצאנו את הדרך. זה ילווה אותנו גם לעונה הבאה ואני אופטימי. לדעתי היא תהיה יותר טובה מהעונה הזו וגם בגביע אנחנו צריכים לייצר מסורת. בליגה נצטרך לעשות עבודה טובה יותר מתחילת העונה ולא רק מהסיבוב השני, כי אחרת קשה להדביק את הפער".

מ.כ מדשדשת במרבית העונות האחרונות בתחתית ליגת העל, אבל לנציאנו מאמין שההווה המקצועי של הקבוצה יכול להיות טוב בהרבה. "יש לנו שחקנים מאוד מוכשרים", הוא בטוח. "היתרון הבולט שלנו הוא שאין אצלנו אגו וכולם מפרגנים לכולם. בגלל זה אני חושב שהגופים העירוניים צריכים לשים לב יותר לדבר האדיר שקורה בחולון.

"אין סיבה שלא נהיה בטופ. בילדים ובנוער אנחנו כבר שם ואין סיבה שזה לא יקרה גם בבוגרים. יש פה מפעל של שחקנים ותרבות טובה ואנושית. אם תהיה עוד דחיפה קלה מסביב, אין סיבה שלא נהיה בין שלוש הראשונות בליגת העל".

לנציאנו שיתף פעולה על הפרקט יחד עם מאמנו ניסים פלח, לפני שזה פרש וקיבל את המושכות על הקווים. "ניסים דיבר איתי מההתחלה ומאוד היה לו חשוב ששחקנים יהיו מעורבים בתהליך קבלת ההחלטות", מגלה הקפטן.

"אם צריך לשאול את דעתנו הוא עושה את זה ובעיניי זה חשוב. אני מבין בדיוק מה הוא רוצה ומה צריך ממני. שיתוף הפעולה בינינו מעולה, אני סומך עליו והוא עלי. שיחקנו ביחד וזה רק עוזר לי, כי אני מכיר אותו ויודע מה הוא היה עושה על המגרש".

תגיד, לא עברו אצלך מחשבות להתקדם אולי למועדון בעל שאיפות גדולות יותר?
"קיבלתי הצעות, אבל חולון זה הבית שלי והמקום בו אני מרגיש הכי שמח ומצליח להביא את עצמי לידי ביטוי, גם בקטע הספורטיבי וגם החברתי והמנהיגותי. יש אולי קבוצות עם יותר אמצעים, אבל אין בהן את מה שיש בחולון.

"שחקנים שבאים אלינו מבחוץ יגידו שיש אצלנו משהו מיוחד שקשה להסביר אותו במילים. אז אני, שנמצא כאן מגיל אפס, נהנה מזה. אפשר להסתכל הצדה ולחשוב שבמקומות אחרים יותר טוב, אבל זה לאו דווקא נכון".

מה מייחד את מ.כ?
"קורה בקבוצה משהו חיובי ואני רוצה להיות בה כשזה קורה. להגיע איתה למקומות הכי גבוהים, למרות שאולי אחרים לא רואים את זה קורה. יש במערכת הרבה אנשים טובים שנותנים מעצמם בהתנדבות ורוצים שהדבר הזה יצליח".

אבל אין לכם קהל גדול. זה לא מתסכל לשחק הרבה פעמים מול יציעים כמעט ריקים?
"למשחקי הבית שלנו דווקא מגיע קהל גדול יותר מאשר למשחקים של קבוצות אחרות. אולי למכבי והפועל ראשון לציון יש יותר אוהדים, אבל גם למשחקי החוץ שלנו מגיעים אוהדים. הקהל מורכב בעיקר מבני משפחות, חברים ואנשים שקרובים למועדון. זה אמנם לא מתקרב כמובן לצערי הרב לסדר הגודל של הפועל חולון בכדורסל, אבל זה יכול להשתנות".

מה גורם לך לחשוב שזה יכול להשתנות?
"יצא לי להכיר אנשים שהגיעו לכדוריד בפעם הראשונה, ואחרי זה התאהבו וממשיכים לבוא. חברים שלי מהלימודים התחילו להגיע לכל משחק ונהנו. צריך לפתח את זה והייתי רוצה שהמגרשים יהיו יותר מלאים ויהיה יותר שמח. אני חושב שזה יוסיף וככה גם יגיעו יותר ילדים לשחק".