כששואלים את רוני ניסימיאן על ההישגים המרשימים שלה בענף אמנויות הלחימה ג'יו ג'יטסו, היא לא יוצאת מגדרה ועונה בנונשלנטיות כאילו מדובר עבורה בעוד יום שגרתי בעבודה (או בצבא, במקרה שלה). וכנראה שזה גם מה שמסביר יותר מכל את ההצלחה הגדולה של הלוחמת בת ה־18 מחולון.

ניסימיאן בפעולה, השבוע. "עושה פשוט את מה שאני אוהבת" | צילום: אבי מועלם

ניסימיאן, שמשרתת בצה"ל במעמד של ספורטאית מצטיינת ומסייעת למורה לספורט בבית ספר 'קוגל', זכתה רק לפני כשבועיים במדליית זהב באליפות אירופה עד גיל 21 בקטגוריית משקל עד 70 ק"ג. היא עלתה לראש הפודיום בתחרות שנערכה בבולוניה לאחר שניצחה מתחרות מאיטליה, מיוון ומרוסיה.

את כל שלושת הקרבות ניצחה ניסימיאן תוך הכנעת היריבה - פעמיים היא השיגה בריח על הרגל של מתחרתה ופעם אחת בריח על הכתף. שיחת טלפון, אגב, מראש הממשלה או משרת הספורט, אם מישהו תוהה, הלוחמת לא זכתה לקבל.

התמדה ותשוקה
כמי שזכתה כבר שלוש פעמים באליפות אירופה עד גיל 21 ופעם אחת באליפות העולם, אפשר אולי להבין איך מצליחה ניסימיאן לשמור על פרופורציות. בפעם הראשונה היא זכתה באליפות העולם עוד כשהייתה בת 15. בשבוע שעבר, מיד כשחזרה מאיטליה היא שבה להתאמן וכעבור שלושה ימים המריאה שוב לתחרות הכנה באמסטרדם.

ניסימיאן, כאמור, פחות אוהבת לדבר על הישגיה ומעדיפה להתמקד במטרה הבאה שלה - אליפות העולם לבוגרות שתתקיים בסוף החודש בשוודיה. "האליפות באיטליה היתה תחרות הכנה בשבילי לאליפות העולם הזאת", היא מספרת. "בגלל זה התרגשתי פחות, כי אני יודעת שהתחרות בשוודיה היא המטרה הגדולה שלי. מה שכן, לשמוע את 'התקווה' זה תמיד מרגש ועושה צמרמורת".

כשניסימיאן מדברת על מטרת היעד המרכזית שלה בקריירה הרי שמדובר במדליית זהב במשחקי העולם - המשחקים המקבילים לאולימפיאדה בענפים הלא אולימפיים - אשר יתקיימו בשנת 2021 בבירמינגהאם שבמדינת אלבאמה, ארצות הברית. אף ספורטאי ישראלי מעולם לא זכה בתחרות הזו והלוחמת המוכשרת חולמת לעשות היסטוריה.

"רוני היא פשוט מפלצת בזירה" מעיד מאמנה של הלוחמת, דודי בן זקן, המדריך אותה במועדון 'טימפקט'. "מה שמייחד אותה זו העבודה הקשה. רוני היא לא הכי כשרונית, אבל רואים אצלה את ההתמדה, התשוקה והמחויבות. יש ספורטאים שהתנועות באות להם בטבעיות ובקלות יותר ממנה, אבל לא כולם עובדים קשה כמוה ועבודה קשה מנצחת כישרון. אחרים אוהבים לעשות קיצורי דרך, אבל רוני לא עושה את זה אף פעם וגם מוותרת על יציאות עם חברים ודברים אחרים כדי להשיג את המטרה".

סכומי כסף גדולים לא מסתובבים בג'יו ג'יטסו, בטח לא כמו שזוכה לקבל בשנים האחרונות ענף הג'ודו בארץ למשל. כדי לקיים את פעילותה נעזרת ניסימיאן בפרויקט הלאומי 'אתנה' ובהתאחדות 'אילת'.

"השקיעו עד היום בענפים אולימפיים ובעיקר בכדורסל ובכדורגל וכבר השלמנו עם זה", היא אומרת. "אבל דווקא רואים שינוי והג'יו ג'יטסו הפך לענף ספורט מועדף כי הבאנו הרבה הישגים בשנה האחרונה".

עם מאמנה, דודי בן זקן. "רוני היא פשוט מפלצת בזירה" | צילום: אבי מועלם

רבים מלוחמי ה־MMA, כולל הכוכבים הגדולים של ה־UFC, מגיעים במקור מהג'יו ג'יטסו הברזילאי, המתמקד בעיקר בגראפלינג קרקע. אצל ניסימיאן, המתאמנת בענף כבר שמונה שנים, קרה בדיוק ההפך. כבר מילדות היא התעניינה בתחום והתאמנה תחילה באמנות הלחימה המשולבת, עד שמאמנה דאז, מושיק קידר, הציע לה לנסות את הג'יו ג'יטסו הברזילאי.

הנערה הצעירה התלהבה ועד מהרה החלה לבלוט בעיקר בזכות נכונותה להשקיע ולהתמיד. בכל יום היא מתאמנת פעמיים, כאשר כל אימון נמשך שלוש שעות. בגרות מלאה היא הספיקה לעשות, למרות שנעדרה משיעורים רבים בעקבות הטיסות לתחרויות. "המורים באו לקראתי ומאוד עזרו לי", היא מפרגנת.

המאמן בן זקן נזכר: "כשרוני הייתה תלמידה היא היתה מתאמנת לפני בית הספר ואחריו. היא מאוד רוצה את זה ומאוד חזקה מנטאלית".

גם הסביבה הקרובה תומכת בדרך כלל, לדברי ניסימיאן. "תמיד פרגנו לי בבית הספר", היא אומרת. "ברור שתמיד יהיו כאלה שיגידו מה פתאום בחורה מתעסקת בספורט גברי, אבל אין מה להתייחס לזה. שכל אחד יעשה מה שבא לו, לא אכפת לי מה אחרים אומרים וזה לא צריך לעניין אותי".

ספורטאים ישראלים נתקלים לא פעם במקרים של אנטישמיות בתחרויות בחו"ל. ניסימיאן מספרת שהיא דווקא חוותה ההיפך: "בענף שלנו אין פוליטיקה ודווקא המשלחת מאבו דאבי עודדה אותנו באליפות העולם בשנה שעברה ביפן".
איך כל זה ישתלב בעתיד עם עבודה ולימודים? בינתיים ניסימיאן לא חושבת כל כך רחוק: "אני עוד לא יודעת מה יהיה ומה אעשה בעוד כמה שנים, אבל בינתיים אני רוצה להמשיך עם זה כמה שיותר ולהגיע הכי רחוק שאפשר. אני פשוט עושה משהו שאני אוהבת".

אחיות לקרב
ניסימיאן, מסתבר, היא לא היחידה במשפחתה שנלחמת בענף הלחימה הברזילאי. יחד איתה התחרתה בשבדיה גם אחותה הצעירה שקד (15) שהשתתפה בקטגוריית המשקל עד 62 ק"ג (הפסידה בקרב על הארד). שקד החלה להתאמן בעקבות האחות הגדולה ומאז השתיים נוהגות להתאמן הרבה ביחד.

"יש בינינו ריבים לפעמים כמו כל שתי אחיות שכל הזמן נמצאות ביחד, אבל אנחנו אחיות טובות", מספרת רוני על האווירה במשפחה הספורטיבית. "גם ההורים שלנו (גיל ומירי) מאוד תומכים ועוזרים לנו. הם מפרגנים לנו הכי הרבה, גם בקטע של הלימודים - הם אמרו שזה בסדר מבחינתם אם נתעסק במשהו שאנחנו אוהבות. אני חייבת להם הרבה וגם לחברי המועדון שתמיד עוזרים ותומכים בי. לא הייתי מצליחה בלעדיהם".