רועי גור (צילום: קטיה בורינידין)

 

רועי גור (34) מחולון הוא מפיק, זמר, אמן יוצר שהתחיל את דרכו בעולם המוזיקה כבר בגיל 17 היה אחת הדמויות הבולטות ביותר בסצנת ההיפ-הופ המחתרתי. בתחילת דרכו, כתב לאמנים כדוגמת דודי לוי, סי היימן, שלומי שבת, רוני דואני, ששי קשת ומאיה אברהם. אפרת גוש.  בגיל 17 הקליט את השיר הראשון שלו, זכה במקום הראשון בתחרות "מלך הפריסטייל" ואף הוכתר כ"ראפר הבא של ישראל".

 

במהלך חמש שנים הוא הקליט שלושה אלבומים, בכל פעם מחדש אינו מרוצה מהתוצאה וגונז את היצירה. ב- 2012 סגר את הופעתו האחרונה והחליט לשנות מסלול ולעבור לאחורי הקלעים בעבודה עם נוער וילדים בתחום המוזיקלי. "הייתי ילד עם בעיות קשב וריכוז שהרגיש לאורך כל ילדותו שמנסים לנרמל אותו ולהכניס אותו לתבניות, המוסיקה תמיד היתה המפלט שלי" נזכר גור "היום כשאני פוגש את התלמידים שלי, ילדים חסרי ביטחון ששואבים כוחות ממוסיקה, אני מבין את ההשפעה שיש למוסיקה על צעירים.

 

המציאות הקשה של קרית שרת

 

הייתי 'ילד מפתח' שתמיד ראה איך מתנכלים לעולים החדשים, אני זוכר את הגזענות, את המצוקה ברחובות ואת הקשיים שחווינו, למרות שגדלתי בבית טוב. בשנות ה80' בקריית שרת בחולון הרגשת שאתה גדל בשדה קרב, כולם היו בסוג של כנופיות, גרוזינים, רוסים אתיופים, אתה מוצא את עצמך בכור היתוך, כי כולם שונים אבל מצאנו מכנה משותף וזה תמיד היה בהקשר למוסיקה. אני עדיין זוכר את ההפתעה של הילדים האתיופים כשהם ראו אותי ואת חברים שלי עושים ראפ. משם יצאה המוסיקה שלי והיום אני חושב שכמו שהיא חיזקה אותי היא יכולה לחזק גם את התלמידים שלי. אני לא יודע להיות שחור, או להיות אישה או להיות עולה חדש, אבל אני רואה את המכשולים שניצבים מול אוכלוסיות אחרות וחושב שמוסיקה יכולה לשמש קול וזה מה שאני מנסה ללמד את התלמידים שלי. לפני כמה זמן הופעתי במועדון וילדים אמרו ששרתי את המחשבות שלהם, אמרתי להם שזה בגלל שאנחנו חולקים את אותו שבט, כולנו בני אדם שחווים קשיים ובשורה התחתונה אנחנו צריכים לשאוף לעולם טוב יותר".

במהלך חודש אוגוסט צפוי לצאת אלבום הבכורה של גור "נסיך הגאות והשפל", האלבום משלב סגנונות שהשפיעו עליו כמו סווינג, פאנק-רוק, מוזיקה ערבית, בלוז וראפ.

רועי גור (צילום: קטיה בורינידין)

אחרי כל הקשיים והשנים, איך הצלחת להוציא אלבום? "כצעיר היה לי הרבה אנדרנלין, השקעתי הכל באלבומים אבל לא הייתי מרוצה, הרגשתי שאין לי לגיטימציה להיות זמר כי זה לא מושלם, למרות שתמיד האמנתי בכישרון שלי. עבודה עם הילדים עזרה לי לחזור לשורשים שלי, אני רואה שהיום אין להם דמויות חיקוי בעולם המוסיקה. הכל פלסטיק, הכל מבוסס על לייקים ואינסטגרם, אין מסר ואין מחאה חברתית אמתית, אלו דברים שפעם המוסיקה התבססה עליהם. היום היא מתבססת על להתנחמד ולהפוך להיות כוכב בלי אלמנט אחד חיובי. לא מעניינים אותי 'הכפיים', מספיק לי קהל מצומצם ונאמן שרוצה לשמוע את המוסיקה שלי ומאמין בה ואני מרוצה".