אשר קשר // 

אתה רואה את האושר העצום על פני ההורים של אושר ואור?", מצביע הרב אהוד בנדל לכיוון שני זוגות ההורים שמתחבקים ולוחצים ידיים בהתלהבות עם כל מי שניגש לברך אותם.

זה קורה מיד אחרי שהבנים שלהם עלו לתורה בבית הכנסת של התנועה המסורתית בכפר סבא. "חלק גדול ממה שעשינו כאן הוא גם בשבילם. מדהים לחשוב שכל זה כמעט נמנע מהם".

אושר לה־לו מראש העין ואור כהן מרמת גן, שני נערים על הספקטרום האוטיסטי, כמעט לא חגגו בר מצווה. הוריהם כמעט לא זכו להרגיש את הגאווה שבמעמד.

"על פי ההלכה, חירש, שוטה וקטן אינם מחויבים לעלות לתורה. נערים בני 13 על הספקטרום האוטיסטי נחשבים, על פי מרבית האורתודוקסים, לשוטים או לפתיים ואינם מחויבים בעלייה לתורה", מסביר הרב בנדל.

אושר לה־לו ואור כהן. "אחד האירועים המשמעותיים בחייהם" | צילום: אסף פרידמן

התוצאה: רבנים רבים מסרבים להעלות לתורה ילדים על הספקטרום האוטיסטי. היחס המשפיל כלפי ילדים בעלי צרכים מיוחדים בא לידי ביטוי באמירה שהשמיע בעבר אחד הרבנים וקבע שיש לברך ברכת "דיין אמת" על הולדת תינוק שסובל מתסמונת דאון, כנהוג כששומעים על פטירת בן משפחה קרוב.  

ייתכן שלבו של אותו רב היה מתרכך למראה הרגשת ההישג העצומה על פניהם של אושר ואור כשחזרו אחרי הברכות, נשאו את ספר התורה והתבקשו להניח תפילין.

במשך כל הטקס הביטה בהם בגאווה מיכל קטושבסקי (28) מהתנועה המסורתית (תנועה שדוגלת באמונה באלוהים ובנאמנות למסורת לצד פתיחות לעולם המודרני), שהכינה אותם למעמד הזה במשך חודשים ארוכים.

גם אם הביצוע לא היה מושלם על פי חוקי הדת המדוקדקים וגם אם לא בוצע על פי כל הכללים, היה משהו כן, מרגש ושובה את הלב באופן שהתנהל בו הטקס.

הוא לווה בקפיצות מצד לצד, בהשמעת קולות, בהנפות ידיים ללא שליטה ובעזיבת הכיסאות באמצע התפילה, ובכל זאת, אף שהתקשו מעט בקריאת הברכות והתפילה, התעקשו השניים לקרוא את הכל.

"קוראים להם ילדים עם מוגבלות", אומרת בהתרגשות קטושבסקי, תושבת עומר, "אבל בעיניי הם מתעלים על כולם ביכולת שלהם לאהוב וברצון שלהם להיות חלק בלתי נפרד מהעם היהודי. עצוב שהורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים צריכים לעבור מסלול יסורים כזה".

ברגעים האלה קשה שלא להיזכר בסיפור המפורסם על הילד ששרק בבית הכנסת בדיוק בזמן תפילת כל נדרי ביום הכיפורים כי לא ידע כיצד להתפלל ורצה להביע את עוצמת הרגש שלו באותו הרגע.

"התרגשות עצומה" | צילום: אסף פרידמן

הרב הוא שהגן עליו מזעמו של הקהל הרב בבית הכנסת והודיע לקהל כי את מה ששמע בשריקה של אותו ילד לא יוכל אף אחד מבאי בית הכנסת להביע בתפילה לעולם.

"הבן שלי פתי?"

"מגיעים אלינו גם ילדים של הורים מהקהילה האורתודוקסית שילדיהם לא יכלו לעלות לתורה בבתי הכנסת שלהם", אומר הרב בנדל.

"נכון, יש רבנים שכן מתירים, כמו אויארבך ופיינשטיין שקבעו שאוטיסטים הם בני חיוב לעלייה לתורה, אבל לצערי, יעבור עוד זמן עד שהממסד האורתודוקסי יבין שהגישה ההלכתית האוסרת על השוטה לקרוא בתורה אינה רלוונטית לימינו. התנועה המסורתית גאה להיות החלוצה גם בתחום הנגשת הדת לבעלי מוגבלויות".

"לפני מספר שנים, לקראת יום הולדתו ה־12 של בני סער, שנמצא על הספקטרום האוטיסטי, העיר בתמימות אחד מחבריי, 'נו, בשנה הבאה בר מצווה', כתבה עמית וולפמן מאשדוד בבבלוג שלה "מיומנה של אם לילד אוטיסט".

"מאותו רגע לא פסקו המחשבות להטריד את מנוחתי. איך חוגגים בר מצווה לילד אוטיסט? האם הוא יבין מה זה בר מצווה? האם הוא יוכל לעלות לתורה? אלף ואחת שאלות טרדו את מוחי יום ולילה, עד שהחלטתי לנסות לקבל תשובות. בבית הכנסת (האורתודוקסי) הראשון שאליו פניתי אמר לי הרב שעל פי ההלכה ילד אוטיסט נחשב 'פתי' ואינו חייב במצוות.

אוטיסט, הוא הסביר, אינו נחשב למניין ומשום כך אין הוא עולה לתורה. עוד אמר הרב שאם אני רוצה לציין לו את גיל 13 אז אפשר לעשות סתם מסיבה. נפגעתי עד עמקי נשמתי. הבן שלי פתי?".

טקס בר המצווה בשבוע שעבר. אושר לה־לו, אחיו יאל ואמו סברית | צילום: אסף פרידמן

ר' מאשקלון, דתייה, בת לקהילה האתיופית ואם לילד על הספקטרום האוטיסטי, אומרת שלא ניסתה כלל לפנות לבית הכנסת בשכונתה.

"הייתה לי חברה מבית הספר המיוחד שבו לומד הבן שלי שעברה מבית כנסת לבית כנסת ולבסוף החליטה שלא להעלות את הבן שלה לתורה. אתה שומע סיפורים כאלה וזה לא מעודד, אז ויתרתי מראש".

הילד שלך רצה לעלות לתורה?

"ברור. הוא ממש חיכה להגיע לגיל 13 כדי לחגוג את האירוע ולעלות לתורה. חצי שנה לפני בר המצווה שלו הוא החל ללמוד בתנועה המסורתית והיה מדהים, מבחינתו ומבחינתנו.

"הייתי רוצה שזה יהיה אחרת ושנוכל לעשות את זה במסגרת הקהילה שלנו כמובן, אבל אף אחד לא היה שם כדי לעזור לנו".

"אני שומעת שוב ושוב הורים של ילדים בעלי מוגבלויות שאומרים בחשש, 'אבל הרב אמר לי שאסור לילד שלי לעלות לתורה', אומרת קטושבסקי.

כבר שבע שנים היא משמשת מורה לבר מצווה ולבת מצווה לילדים מיוחדים בתוכנית "אדרבא" של התנועה הקונסרבטיבית שפועלת בכמה בתי ספר ברחבי הארץ.

"זה מקומם אותי. גם לילדים בעלי קושי בתקשורת ורבלית יש הבנה בסיסית. אושר ואור, למשל, הם שני נערים חכמים, ומגיע להם לקיים טקס בר מצווה כמו כולם. במשך חמישה חודשים אינטנסיביים הם למדו העשרה יהודית, לברך ולעלות לתורה".

כל אחד יכול מבחינתך?

"אם הילד או הילדה מסוגלים להשתתף בטקס, גם אם זה לברך בלי קול אלא באמצעות הקשה על טאבלט או מצמוץ עפעפיים, הרי הם זכאים גם להיספר למניין וגם לעלות לתורה. האורתודוקסיה מפרשת את ההלכה בדרכה, ואנחנו בדרכנו".

מיכל קטושבסקי. "המטרה היא להגיע לכל תלמיד" | צילום: אסף פרידמן

איך את מלמדת אותם?

"המטרה היא להגיע לכל תלמיד, גם אם לכאורה נראה שאי אפשר לתקשר איתו. כשאתה מלמד ילדים בעלי מוגבלויות יש ביניהם כאלה שלא יודעים לדבר והם משתמשים באייפד, ואתה מתאים את עצמך אליהם. בכיתה אחת יכול להיות ילד אחד שלא יודע לדבר, שני שהוא ורבלי מאוד ושלישי שאוהב אך ורק לזוז ולרקוד.

"נדרשת המון יצירתיות, ואני משתמשת בתקשורת חלופית, בטכנולוגיה מתקדמת, בהמחשה, במשחקים, במוזיקה, בתנועה ובריקוד. זה גם מה שהופך את תהליך הלימוד למיוחד כל כך".

רב הנסתר על הגלוי

"אושר עלה לתורה גם בבית כנסת רגיל כמו שעשה אחיו יאל שנה לפניו", מפתיעה סברית לה־לו, אמם של השניים. לפני כ־11 שנים היא חזרה בתשובה עם בעלה זומי.

בבית כנסת אורתודוקסי רגיל?

"הרב שלנו, הרב שמעון דהן, הסביר לנו שעל פי ההלכה אין לילדים מחויבות לעלות לתורה, אבל אם אנחנו רוצים, יש דרך לעלות לתורה מבלי לפגוע בהלכה", אומר זומי לה־לו.

"אני לא רציתי לעשות את זה, אבל הוא אמר שחשוב לילדים לעשות בר מצווה גם אם אינם מחויבים, כי יש לזה צד רוחני. הילד מתבגר ונשמתו מרגישה את השמחה.

"בעקבות בר המצווה יאל השתפר מאוד מבחינה קוגניטיבית, ואם לפני זה הוא לא דיבר כמעט בכלל, עכשיו הוא לא מפסיק לדבר ומגיע להתפלל איתי בבית הכנסת בכל שבת".

ואיך הגיב הקהל בבית הכנסת?

"הייתה התרגשות עצומה. כולם ניגשו לחבק אותי ואותו. המתפללים בבית הכנסת פשוט בכו מהתרגשות".

"הלכת 'חירש, שוטה וקטן' חשובה מאוד, אבל זה גם עניין של כל רב באופן ובצורה שבה הוא פתוח כלפי הציבור שלו", אומר הרב שמעון דהן, שערך את בר המצווה ליאל ולאושר בבית הכנסת שלו ברמת גן. "ערכתי לילדים בר מצווה למרות שגם אצלי הם לא יכולים להיחשב למניין".

ותודה שהביאוני עד הלום

בית הכנסת של התנועה הקונסרבטיבית התמלא קרובי משפחה וחברים, והטקס היה מרגש מאין כמוהו. "גם אני רוצה בר מצווה", זעק אחד מחבריהם לכיתה של אור ואושר מספסלי בית הכנסת.

 הרב בנדל, אור כהן, מיכל קטושבסקי וההורים ירון ומירית כהן | צילום: אסף פרידמן

"זה אחד האירועים המשמעותיים שהיו לאור בחיים", אומרת אמו, מירית כהן. "הוא התרגש מאוד, התכונן וזכר כמעט בעל פה את הברכה שלו".

מבחינת ירון ומירית, הוריו של אור, הטקס הגיע לשיאו בברכה האישית של בנם – "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם אשר נתן לי את היכולת לשחק במחשב, ליהנות עם חברים בבית הספר, לצייר, לאפות, לשחק מיינדקרפט, לאהוב חיות והכי בעולם לאהוב את אחי, אמי ואבי האהובים" – ברכה שעבד עליה במשך כל החודשים שקדמו לטקס. 

"אנו מכינים את הילדים לברך ברכה אישית שמדברת על היכולות ועל המשפחה שלהם", מסבירה קטושבסקי. "כל ילד מברך ברכה אישית שהיא בעצם הפתעה להורים".

החוויה בעלת עוצמה ומשפיעה על כולם. סבו של אור לחץ את ידה של קטושבסקי בהתרגשות והודה לה מעומק הלב.

היה קשה שלא לחוש בצמרמורת התרגשות כשאור ואושר עלו לתורה בליווי הוריהם ונעמדו מתחת לחופה בטלית גדולה עם הרב בנדל, והוא בירך אותם בברכת כהנים. ההורים הניחו את ידיהם על ראשי הילדים, וכולם בירכו יחד.

אחר כך נחתו הסוכריות על ראשיהם והחלה המהומה מענגת ומאושרת.