הרב ברוך בליזינסקי השיב לנו:

א: המקור מגיע ממה שהיה מצוי בזמנם שאוכלים כיסונים ממולאים בפרג, שנקרא באידיש מאהן טש היינו כיס של פרג, ומזה השתרבב הלשון המן טאש ואחרי זה אוזני המן בגלל צורתם, כמובן שנאמרו בזה רמזים שהטוב מוסתר בכיס כך המגילה או גם על אוזניים שיש אומרים שאוזניו של המן נפלו, אבל אלו דרושים ורמזים אבל העיקר כאמור שזה מלשון אידיש כיס פרג.

ב: אותה שאלות אפשר לשאול על הציווי לא לשכוח את את עמלק ולמחות איתו הי עדיף לא לזכור וזה המחיה הכי טובה, אלא מכאן ראיה שהתורה רוצה שנדע מעמלק ובכל זאת נמחה אותו והיה מנהג שהיו כותבים עמלק על אבן ואחרי זה מוחקים להדגיש את המחיה שלו, וכמו כן כשאוכלים אוזני המן הרי זבזה מדגישים שאנו מכלים את המן שמגיע מעמלק.

הרב בעריש ביר השיב לנו:

העוגיות המיוחדות לפורים נקראו במקור באידיש "כיסני פרג" (באידיש: מאן-טאש) ומכאן היתה קצרה הדרך להפיכתם ל"המן-טאשן" (כיסני המן), ובעברית הן קיבלו את השם "אזני המן". הטעות נבעה מכך שאנשים הניחו שיש קשר בין המאכל המסורתי הנאכל בפורים לבין המן הרשע מסיפור המגילה.

אך הסיבה האמיתית שבגללה אוכלים אזני המן היא שהם בעצם מסמלים את טבעו של נס חג הפורים. אם תקראו את סיפור הפורים, תבחינו כי ישנה שרשרת של מה שנראה כמו צירופי מקרים שהצילו את העם היהודי מהשמדה. לא היו ניסים גלויים, אף ים לא נקרע לגזרים, לא היו מכות כמו במצרים, אלא רק כמה פיתולים היסטוריים, אשר כשמסתכלים עליהם כעל אירועים נפרדים הם נראים טבעיים מאוד. רק בסוף הסיפור התגלה כי אירע נס.

ליהודים יש נטייה למצוא לכל סוג מזון סיפור משלו. במקרה הזה מדובר באזני המן. מבחוץ, אוזן המן היא סתם בצק. הטעם האמיתי חבוי בפנים. מעבר לחזות החיצונית הרגילה, ישנו המרכז של אוזן ההמן, השופע מתיקות.

אף חיינו דומים לכך. ישנם זמנים שבהם נראה כי כוחות מקריים דוחפים ומושכים אותנו אנה ואנה. קורים לנו דברים שנראים אקראיים ומקריים, אין כל שיטה נגלית לעין, שום כיוון ליקום הקר והאכזר הזה. אבל זו לא אמת. ישנה שיטה ותכלית, אך הן סמויות מן העין. מתחת לפני השטח ישנה יד מתוקה ולב חם המכוונים את היקום.

רק לעתים רחוקות אנו רואים את היד הזו. פורים הוא אחד הימים שבהם היא התגלתה. נבקע סדק בקליפה החיצונית של הטבע והצצנו אל מה שנמצא מן העבר השני. חג הפורים מזכיר לנו, שכל צירופי המקרים הללו אינם צירופי מקרים כלל וכלל, ושום דבר לא מתרחש באקראי. אנו עדיין בעיצומו של סיפורנו, לכן קשה לראות את התמונה המלאה. אבל בסוף נראה שהכל אינו אלא אוזן המן אחת גדולה.