מצוות כיבוד אב ואם מהמצות החשובות בתורתינו הקדושה.

מצאנו בגמרא: (במסכת קידושין ל"א) אמר רב יהודה אמר שמואל, שאלו את רבי אליעזר, עד היכן מצות כיבוד אב ואם? אמר להם; צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן נתינה שמו. שביקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בשישים ריבוא שכר. ורב כהנא מתני בשמונים ריבוא. והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו.

לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו. נכנסו חכמי ישראל אצלו, אמר להם; יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנים לי, אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כיבוד אבא, ע"כ.

ומעשה זה מובא גם בירושלמי (קדושין כ.) עם הוספה שהקב"ה שילם את שכרו של דמא בן נתינה בעולם הזה. מה פרע לו הקב"ה שכר? אמר רבי יוסי בן רבי בון; בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה. ושקלו לו ישראל משקלה זהב ושקלוה. אמר רב שבתאי כתיב: (איוב ל"ז כ"ג) "ומשפט ורב צדקה לא יענה", ע"כ.

ורבותנו הקדושים זצוק"ל לימדו אותנו יסוד גדול. שההבדל בין גוי שמקיים מצוה לבין יהודי שמקיים מצוה הוא שהגוי מקיים את המצוה כי היא נראית לו בשכל וזה דבר מובן לו, ולאחר שהדבר מסתדר לו בדעתו ומתיישב לו, קם ומקיים את המצוה.

אך אצל יהודי קיום המצוות הוא לא רק בגלל שזה מסתדר לו בשכל.

יהודי מקיים מצוות, כי הקב"ה צוה אותנו לקיים את המצוות - בין אם זה מסתדר בשכל ובין אם זה לא מסתדר בשכל.

ואף מצות כיבוד אב ואם, שהיא מהמצוות השכליות ביותר, הקב"ה ציוה אותנו לכבד את אביו ואמו, ואנו מקיימים מצוה זו כי הקב"ה ציוה, לא בשביל השכל שמבין ומחייב לקיים מצוה זו.

ולכן, הקב"ה נתן שכרו של אותו הגוי בפרה אדומה. כשם שפרה אדומה אין לה טעם, כך כל מצוה שיהודי מקיים מקיימים אותה בתמימות, כי זה ציווי הקב"ה.

והנה בערב שבת קודש פרשת חוקת, נשתדל לקבל על עצמנו לקיים היום מצות כיבוד אב ואם בשלמות ובתמימות, כפי שצריכים לקיים מצוה זו, כי הקב"ה ציוה אותנו, לא כי השכל מצוה.

וכל אחד ישתדל בערב שבת קודש זו לקיים בשלמות מצות כיבוד אב ואם.

ונזכה בע"ה לעשות רצון בוראינו "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו".

המחשה: ShutterStock