עד היום נוטלים את ידי הכהנים לפני ברכת הכהנים | צילום: EPA

 

אחד משמות המשפחה הנפוצים ביותר אצלנו בספר הטלפונים (טוב נו, ב-144) הוא "לוי". לשם המשפחה הזה יש ייחוס כיוון שמקובל על פי המסורת שהנושאים אותו הם צאצאי הלויים ששירתו במשכן ואחר כך במקדש.

לא רבים יודעים זאת אבל ישנם שמות משפחה ייחודיים בישראל, שלמרות שאינם משמרים את השם "לוי"  הם בעלי מסורת כי הנושאים אותם גם הם צאצאי לויים. בין השמות: "נגר", "סגל", "זמל", "אלשייך" ועוד. במקרים רבים משהו בשם מסמל את הייחוס - כך למשל מקובל ששם המשפחה "בלוך" הוא ראשי תיבות של "בני לוי כולנו".  כיום, כשאין בית מקדש, נותרו ללויים תפקידים סמליים כמו למשל לצקת מים על ידי הכהנים לפני ברכת הכהנים והם אינם צריכים לקיים את טקס פדיון הבן.

פרשת השבוע "בהעלותך" עוסקת במגוון רחב של נושאים שאחד מהם הוא הקדשת הלויים מתוך בני ישראל וייחודם. לוי היה כמובן בנו של יעקב אבינו ואבי השבט הנושא את שמו. למרות זאת לא הייתה לשבט זה נחלה בארץ ולכן כמו הכהנים, זכו הלויים גם הם למעשר ושירתו לצידם בקודש.

גם הכהנים הם ענף מבני שבט לוי, צאצאי אהרון שלהם ניתנה הכהונה. שאר בני שבט לוי הסתפקו בתפקידים כמו נשיאת חלקי המשכן, שמירה על שערי בית המקדש וסיוע לכהנים במלאכת הקרבת הקורבנות.

עם זאת, התפקיד המזוהה ביותר עם הלויים הוא שירה ונגינה, כחלק מהטקסיות בעבודת הקודש. עד היום אנחנו פותחים את פרק השירה שנאמר בכל יום בתפילה במילים: "השיר שהיו הלויים אומרים על הדוכן".

אגב, הלויים מויינו לתפקידים השונים, ועל לוי שמונה לשיר נאסר להשתתף במלאכת השמירה על השערים, וההפך. עד כמה הקפידו על הפרדת רשויות? עד כדי כך שנאמר שלוי שעסק בעבודה לא לו היה חייב מיתה מידי שמיים. סיפור יפה מהתלמוד הבבלי מתאר כיצד רצה התנא רבי יהושע בן חנניה לסייע לרבי יוחנן בן גודגדא, שהיה מן הלויים השוערים, בפעולה של הגפת הדלתות. מיד נזעק האחרון ואמר לו: "בני, חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים".

תפקיד נוסף שהיה ללויים הוא לשמש כמורים, ממש כמו שמשה לימד את בני של אהרון. יש טענה שאומרת שהלויים שלא מונו לכהנים לא אהבו את העובדה הזו וחשבו שמעמדם נחות. לפי טענה זו במקדש ובמזבח בעיר דן, שנבנו על פי התנ"ך על ידי ירבעם בן נבט עבור עשרת השבטים ואשר התחרה בתקופות מסוימות בזה שבירושלים, כיהנו לויים צאצאי משה שלקחו לעצמם תפקידי כהונה.

בחלק מקהילות ישראל כמו תימן וקהילת יהודי האי ג'רבה שבתוניס יש מסורת מצמררת על קללה שבה קילל עזרא הסופר את הלויים שחיו בקהילות אלה. לפי הסיפור, אחרי שהמלך כורש נתן ליהודים את ההצהרה המפורסמת ואישר להם לעלות לארץ ישראל ולבנות את בית המקדש השני, היה צורך בלויים ולכן עזרא הסתובב בין הקהילות וביקש מהם לעלות. אלא שהלויים שישבו ובכו בזוכרם את ציון כבר לא ממש רצו לחזור, הם כבר התרגלו לחייהם בגלות. לפי הסיפור הרווח בקרב בני תימן עזרא קילל אותם שיסבלו מרעב ושתמיד יהיו ביניהם מחלוקות וריב. לפי הסיפור של יהודי ג'רבה, עזרא קילל אותם שלוי לא יוציא את שנתו באי ואכן רבים מהלויים מתו באותה השנה ואחרים נמלטו חזרה לארץ.

אמת או אגדה? לא ידוע, מה שבטוח הוא שבאי ג'רבה עד היום אין לויים. היה שם לוי אחד שעבד בבית דפוס אבל פעם בשנה, כך מספרים, הוא דאג לעזוב את האי למספר שבועות כדי שלא להישאר לתקופה של שנה וכך לחמוק מקללתו של עזרא.