כולם יודעים שאלוהים יש רק אחד. למעשה הדבר שייחד יותר מכל את הדת היהודית הוא המונותיאיזם, אמונה באל יחיד שהייתה שונה מאוד בנוף הקדום מרובה האלילים. כמעט כל עם שכיבד את עצמו החזיק פנתיאון שלם שכלל רשימה מגוונת של אלים שלכל אחד מהם תחום מוגדר – אל שפע, אל פריון, אל ים, אל מלחמה ועוד. על פי רוב האלילים האלה גם היו קשורים זה לזה בקשרי משפחה ענפים שהיו רצופים ביחסי אהבה-שנאה.

אי שם בספר בראשית חווה אברהם אבינו – המונותאיסט הראשון, הבנה פנימית שבורא העולם לא עשוי מחרס או מעץ, אלא שהוא כוח נשגב ובלתי נתפס. בשל כך הוא נאלץ לעזוב את מולדתו ואת חייו הנוחים. אבל תמורת אמונתו, הכל כך שונה מכל מי שסביבו, מובטחות לו הטבות לרוב. גם האסלאם עולה מתוך תקופה חשוכה המכונה הג'אהליה שבה עבדו עובדי חצי האי ערב שלל אלילים.

חמסה חמסה, טפו טפו | המחשה: שאטרסטוק

בפרשת השבוע "בהר בחוקותי" אשר חותמת את ספר ויקרא, יש מגוון רחב של איסורים והוראות שמצווה אלוהים את בני ישראל בהר סיני. אחת מהן היא האיסור להחזיק בכל אותם פסלים. וכך נכתב: "לֹא-תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא-תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם, לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת עָלֶיהָ: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיכֶם".

אבל מה לעשות שישראל עם קשה עורף הוא? למעשה הרבה אחרי שהתבססו בארץ המובטחת, ממשיכים בני ישראל לעבוד אלים שונים ומחזיקים בתיק צלמיות שלהם. חלקם הגדול של האלילים האלה מקורם בהשפעת העמים השכנים, למשל האלה אשרה שחביבה על אנשי צור וצידון, או ענת הכנענית שהיו מי שקראו לילדיהם בשמה – רמז לכך נמצא בשמו של שמגר בן ענת, אחד השופטים ששפטו את ישראל בימי טרום המלוכה. ועוד לא אמרנו מילה על האל בעל הידוע לשמצה.

ההארה של אברהם אבינו הייתה רק ההתחלה, ויעברו עוד שנים ארוכות, עליות ומורדות והטפות של נביאים ומלכים עד שהאמונה באל יחיד תתקבע והאמונה באלילים ופסלים תיעלם או לפחות תשנה צורה. כן, כן. גם בימינו אנחנו מתנהגים קצת כמו אבותינו הקדומים. נכון, אנחנו לא משתחווים שלוש פעמים ביום לצלמית של אלת היופי והבריאות אבל בואו נודה על האמת, כמה מאיתנו מחזיקים בבית או על הצוואר חמסות, מגיני דוד ותמונות של רבנים רק כי משהו בתוכנו מאמין שיש בכוחם לשמור עלינו?