בלב ירושלים עומד לו מבנה מרהיב מוקף בגן רחב ידיים שעבור ילדי העיר נחשב לאחד הסיוטים הגדולים והם נהגו לחלוף על פניו בריצה מהירה ובלב הולם. הסיבה: המקום שימש כבית חולים עבור חולי הצרעת שחיו בארץ במאה ה-19.

המבנה המוכר כיום בשם בית הנסן, תוכנן על ידי האדריכל הנודע קונרד שיק (שבנה לא מעט מהמבנים המרהיבים ביותר בירושלים) ועמיתו תיאודור זנדל. היוזמה להקמת בית החולים באה מצד צליינים גרמניים שהזדעזעו למראה "המצורעים" שחיו בירושלים בבקתות עלובות בנחל קדרון, רחוק מהתושבים הבריאים שחששו מהם ובמידה רבה נידו אותם.

צילום: חיים יפים ברבלט

החידוש של בית החולים הזה הוא שהוא סיפק תנאי אישפוז מודרניים לחולים, כאלה שלא ממש הכירו בארץ ישראל של אותה התקופה. החצר הגדולה ופעילויות שונות נועדו להיטיב עם מצב רוחם של החולים, ובכך מדובר היה בהתקדמות של ממש בהבנה של צרכי החולה.

מי שטיפלו בחולים היו נזירות ממסדר האחיות הדאקוניסות, שדאגו לחולים לתנאי היגיינה ומזון נאותים בהרבה מאלה שחיכו בחוץ לחולים האומללים, שפעמים רבות נודו אפילו על ידי משפחותיהם. בבית החולים התאשפזו לא רק חולים נוצרים אלא בני דתות נוספות שחיו בעיר כמו יהודים ומוסלמים, אבל הם נדרשו להשתתף בתפילות ובטקסים הנוצרים שהתקיימו במקום. הרב אריה לוין – "רב האסירים", שמע על מצוקת המאושפזים היהודים ודאג להם למשלוחי מזון כשר.

צריך להבין שבעבר לא כל כך הבינו מה גורם למחלה, והופעתה נקשרה בהרבה דעות קדומות ופחדים. לרתיעה הגדולה הוביל בעיקר מראה העור של חולים שהושחת בגלל המחלה. הנזירות הנוצריות התגברו במידה רבה על הרתיעה כנראה בגלל שהן סברו שכנוצריות טובות עליהן לפעול לפי התיאורים בברית החדשה של ישוע מנצרת שדווקא הסביר פנים למצורעים.

הכוהן הגדול כרופא. צילום: shutterstock

אבל מתברר שעוד הרבה לפני שהנצרות באה לעולם הייתה הצרעת עניין של הכהן. פרשת השבוע "תזריע-מצורע" עוסקת בדיני מצורעים. "אָדָם, כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ-סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר-בְּשָׂרוֹ, לְנֶגַע צָרָעַת--וְהוּבָא אֶל-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל-אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים. וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בְּעוֹר-הַבָּשָׂר וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, וּמַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ--נֶגַע צָרַעַת, הוּא; וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְטִמֵּא אֹתוֹ." 

מלבד עיסוקיו הרבים של הכהן בהקרבת קורבנות וקטורת, הוא שימש למעשה גם כרופא מאבחן. אדם שעל גופו הופיע נגע חשוד היה מחויב לקבוע תור אצלו ולקבל אבחנה - האם מדובר בנגע המטמא את האדם ומחויב בשרשרת של פעולות (כולל בידוד והסגר) עד לטהרה.

הצרעת כנראה נתפסה כבר אז כמשהו מדבק, וייתכן שכבר לפני אלפי שנים הבינו שהחיים במחנה צפוף במדבר מצריכים פרוטוקול אפידמיולוגי כדי להימנע ממגיפה.

כך או כך, חשוב לציין שלחולים מבית החולים הודבק הכינוי מצורעים למרות שהם לקו במחלה אחרת – "מחלת הנסן" הנקראת על שם החוקר שזיהה את החיידק הגורם לה, וזו שונה לחלוטין מהצרעת המקראית שזיהויה לא ברור בדיוק עד היום. 

בסוף שנות ה-80, אחרי ההתפתחות בטיפול במחלה על ידי אנטיביוטיקה, עזב החולה האחרון את בית החולים והוא הפך למרפאת חוץ עד שנסגר בשנת 2002. כיום הוסב המקום למתחם מדיה וטכנולוגיה ואפילו תערוכה קטנה ושווה המציגה את החיים בבית החולים למצורעים.