.

-

הנה נביא לזיכוי הרבים ולקדש נפשנו מעשה נורא ברבנו החיד"א זצוק"ל אשר ציוה לספר ולשנן בכל שנה בערבי פסח.

פעם הייתה אשה שנפל עליה דיבוק, ובצר לה הלכה אל רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל כדי שימצא תיקון לנשמת הדיבוק. ואכן רבנו המהרח"ו זצוק"ל עשה מה שעשה והלך לפגוש את אותה אשה, אך בבואו אליה החזירה פניה מיד לאחור ונימוקה וטעמה איתה, שאין רשע יכול להסתכל בפני צדיק.

שאל רבנו המהרח"ו זצוק"ל את הנשמה איך הצלחת להיכנס אצל האשה הזאת? השיבה הנשמה שפעם אחת נטלה האשה שתי אבנים, ושפשפה אותן זו בזו כדי להוציא מהם אש, ובתוך כדי מלאכה נפלו האבנים וזה הביא אותה לידי כעס גדול, כאשר מתוך כך פלטה מפיה לשון קללה על עצמה שתלך לכל הרוחות, ובאותה שעה הצליח לשלוט עליה.

תמה רבנו המהרח"ו זצוק"ל מדוע נענשה האשה בעונש כזה בשביל שנכשלה פעם אחת במידת הכעס, וכי זו עבירה וזו עונשה? השיבה הרוח שבודאי לא זו היתה סיבת העונש, אלא שהשטן מקטרג בשעת הכעס ולכן הצליח אז להטפל אליה, אך הטעם והסיבה שנענשה ביסורים אלו הוא בגלל שאין תוכה כברה, ובליל הסדר כאשר כולם סיפרו והאזינו לסיפור יציאת מצרים‏, הייתה היא מפקפקת באמונה ולכן נגזר עליה עונש זה.

מיד התחילה האשה לבכות ולהתוודות על הרהורי אפיקורסות שמנקרים במוחה ובקשה לחזור בתשובה מכאן ואילך, ולהתקרב אליו יתברך שמו.

באותה שעה פנה רבנו המהרח"ו זצוק"ל אל האשה ושאל אותה אם היא מאמינה באמת בסיפור יציאת מצרים? וכאשר השיבה האשה בחיוב, יצאה תכף נשמת הדיבוק ועזבה לנפשה ע"כ.

הנה רבנו החידא זצוק"ל אומר, שללמוד ולקרוא ולהפנים דברים אלו בערב ליל הסדר יש בהם יסוד לנפש גדול ביותר, להזהיר את האדם מן מידת הכעס שהיא המידה הקשה ביותר, המביאה את האדם לחורבנות הגדולים והקשים ביותר, וביותר בערבי פסח שיש לאדם לחצים שונים ומשונים. והן להתחזק באמונה שלימה בכל מה שקשור לחג הפסח, להלכות ולמנהגים, לילך בהם בתמימות עצומה בלי אומר ובלי דברים. ובכח זה ניצל ונינצל מן כל הכיעור ומן הדומה לו.

הקב"ה יזכנו לישועות "כימי צאתנו ממצרים אראנו נפלאות".