מתישהו לפני יותר ממיליון שנה גילו בני האדם את האש. לפי החוקרים לא היה מדובר בדיוק באדם אלא ב"הומו ארקטוס", מעין דגם מוקדם מאוד של האדם המודרני שהלך זקוף והיה בעל מוח קצת יותר גדול ומפותח משל אלה שקדמו לו. איפשהו לפני 350 אלף עד 9,000 שנה (תלוי את מי שואלים) למד האדם לשלוט באש.

צילום: ויז'ואל פוטוס

מכל היסודות, נראה שהלהבה הבוערת היא אחד היסודות החשובים ביותר להתפתחות האנושות. הודות לאש בני האדם יכלו לבשל את המזון שלהם, לצרוך חלבונים, להתפתח פיזית ומנטאלית ובכך בעצם להפוך למין החלש הכי חזק בסביבה.

מאוחר יותר סייעה האש לבני האדם לכייר כלי חרס חזקים, ללבן לבנים עמידות שישרדו את פגעי מזג האוויר ולצרוף כלי מתכת מרהיבים. וכן, לצערנו הרב, גם ליצור כלי נשק קטלניים.

האש כל כך חשובה לאדם עד שבכל רחבי העולם העתיק הייתה לה משמעות טקסית רבה, למשל בדת הזורואסטרית העתיקה שבה היא מסמלת את הצד הטוב.

צילום: וז'ואל פוטוס

פרשת השבוע - "צו", ממשיכה את קודמתה בעיסוק בקורבנות ובאופן הקרבתם, אולם אחת המצוות בה היא השמירה על אש שתוקד תמיד על המזבח, גם כשהכהנים יוצאים להפסקת צהריים ולא מקריבים על גביו שום קורבן. מה העניין באש שכזו? לא חבל על הבזבוז של העצים והאנרגיה? ועוד לא אמרנו מילה על זיהום האוויר.

בספר הכוזרי, שכתיבתו מיוחסת לרבי יהודה הלוי ומציגה שיחה, ספק אם אמיתית ספק אם לא, בין מלך הכוזרים ל"חבר" היהודי, שואל המלך מה הטעם בקורבנות המוקרבים לאל העולים באש.

משיב לו בן שיחו: "נִפְעֲלָה הָאֵשׁ בְּחֵפֶץ הָאֱלֹהִים בִּרְצוֹתוֹ בָאֻמָּה וְהָיְתָה אוֹת קִבּוּל מִנְחָתָם וּתְשׁוּרָתָם, כִּי הָאֵשׁ הוּא הַדַּק וְהַנַּעֲלֶה מִכָּל אֲשֶׁר תַּחַת גַּלְגַּל הַיָּרֵחַ".

כלומר, שהדרך של האל להראות את התרצותו וקבלתו את מנחת האדם היא באמצעות אותו יסוד שנחשב לנעלה. ומה יותר טוב להראות לעם שהאל מחבב אותו אם לא לשמור תמיד על האש בוערת במערכת היחסים הזו?

אבל רגע, עבודת האל אמורה הרי להיות דבר רוחני, אז איך זה מסתדר עם בית המטבחיים שמתואר בפרשה? אגב מעניין שההפטרה שקוראים בשבת זו היא חלק מתוכחת הנביא ירמיהו אל העם שמתרכז בעבודת הקורבנות ומנגד חוטא בשחיתות מוסרית.

אני חושבת שהקורבנות הם באמת סמל לעולם הגשמי, זה שאוכל ושותה וכועס ומקנא, זה שמשקיע הרבה דם, יזע ודמעות בדברים שסופם לעבור מן העולם. אבל האש היא הבין לבין – המעבר שבין הגשמי לרוחני. מצד אחד אש היא משהו מוחשי אבל אי אפשר באמת לגעת בה, ולכן היא המקשרת בין הקורבנות (המסמלים את העולם הגשמי) לאל הרוחני.