חודש שעבר הלכה תושבת העיר למקווה בפעם הראשונה מזה 12 שנה.

"בחרתי במקווה קרוב למקום מגוריי ברחוב צבי שץ בשכונת גרין חולון, היה לי חשוב לנקות את הנפש, כך מספרת תושבת העיר. יום למחרת היתה לי דלקת חמורה וחריפה בדרכי השתן.

יצרתי קשר עם הבלנית מהמקווה בצבי שץ שאמש טבלתי בו ואמרתי לה שזה ממש מסוכן לי כיוון שיש לי כליה אחת ואני מבקשת את עזרתה".

לדברי התושבת ענתה לה הבלנית: "אין בעיה,  אני יחליף מים היום. השבתי לה בהלם, מה היום? אתם לא מחלפים מים כל יום??!! מזל ענתה לי שהן לא מחליפות כל יום אבל פעם הבאה שתגיעי אני מבטיחה לך שאני ינקה ואחטא וכמובן אכניס אותך ראשונה".

צילום: אבי מועלם

התושבת שלא היתה לה סיבה לפקפק בהבטחתה של הבלנית הגיעה ב 06/01 בשעה 16:45 לטבילת יום שישי לפני כניסת השבת.

"הייתי ממש בשוק, המים היו עם כתמי שומן, זבובים מתים, ריח של עובש, נכנסתי לטבילה מהירה  וכשסיימתי ברחתי הביתה להתקלח. למחרת בבוקר קיבלתי "כמה מתנות" - דלקת בדרכי השתן, חום, פטרייה בכפות רגליים והפרשות בעיניים.

חברותיי מספרות לי שגם הן חוו על בשרם את ההליכול והמחלות של המקוואות האחרות בעיר ובלית ברירה הם יוצאות מחוץ לחולון לטבול בגלל המקרים הללו".

האם דיווחת לגורם כלשהו על מצב המקוואות?                      

פניתי לגב' רותי יצקן מנהלת ועדת הבריאות בעיר שמסרה שהנושא בבדיקה אך טרם קיבלתי תשובה  

הבעיה היא לא נקודתית אלא כללית

 "גם אני נתקלתי בסירחון מזעזע בשתי מקוואות בחולון ומאז וויתרתי על החוויה המסריחה! טבלתי במים עכורים מלאים בשערות וריח הכלור לא יצא לי מהשיער גם אחרי מקלחת", כותבת בדף הפייסבוק, ימית ים פשרל.        

קצת רקע

 מִקְוֶה הוא מאגר מים קטן אשר נועד לאפשר לאיש או אישה יהודים לטבול כדי להיטהר ממצבי טומאה שונים. כיום השימוש העיקרי במקווה הוא לטבילת אשה לאחר ימי הנידה, כחלק מהלכות טהרת המשפחה וכן לטבילת כלים חדשים שנקנו מגוי.

עוד מתקופת בית המקדש, היו טובלים במקווה גברים, כלים ובגדים כדי להיטהר מטומאות שונות. עבור גברים אין בימינו חובה הלכתית לטבול, אך מקוואות גברים נפוצים בקרב הקהילות הדתיות לשם קיום טבילת מנהג.

כיום מקוואות נשים הם מוסד הכרחי בכל יישוב יהודי בעל אוכלוסייה דתית מכיוון שנשים חייבות לטבול לאחר הוסת כדי לקיים יחסי אישות.

בניית מקוואות וניהולם - לטבילת גברים, נשים וכלים - כולל העסקת בלניות וגביית תשלום מהטובלים, היא בין שרותי הדת שמדינת ישראל מספקת באמצעות המועצות הדתיות.

לצד מקוואות אלו, בתי כנסת רבים מפעילים מקוואות לטבילת כלים.

היסטורית הליקויים של המקוואות:

בעבר התקבלו תלונות מנשים בעיר על הלכלוך במקוואות בדגש על מים לא מוחלפים, שערות או כתמי שמן במים.

על פי דוח רשמי של מבקר עיריית חולון. שמונת המקוואות בעיר פעלו ללא אישורים של משרד הבריאות ורישוי עסקים, ונגד חלקם הוצא צו סגירה.

על פי דוח מבקר עיריית חולון שהתפרסם ב- 2013 לשמונת המקוואות בחולון, שבעה באחריות המועצה הדתית ואחד פרטי, אין רישיון ממערך רישוי עסקים בעיר או ממשרד הבריאות.

לחלק מהמקוואות לא היו היתרים לתוספות הבנייה שנעשו בהם וחלקם פעלו למרות שהוצא נגדם צו סגירה.

על פי דוח המבקר, "רק לאחר כתיבת הדוח במארס 2013 והתערבות מבקר העירייה, השיגו המקוואות אישור מכיבוי אש, וזאת לאחר שפעלו במשך שנים בלעדיו.

המקווה ברחוב צבי שץ פעל בעבר ללא רישיון עסק כ 20 שנה, לא היה לו אישור ממשרד הבריאות והוצא לו צו סגירה לפני שלוש עשרה שנה.

תגובת משרד הבריאות:

בחולון 7 מקוואות טהרה ציבוריים. לאף מקווה אין אישור משרד הבריאות לרישיון עסק. הגשת בקשה לרישיון עסק היא באמצעות הרשות המקומית.

בתאריך 9.5.16 נערכה ביקורת במקוואות מקווה הסנהדרין ונווה ארזים , בעקבות פניית הרשות. טרם תוקנו הליקויים. בשאר המקוואות נערכה ביקורת בסוף 2015 .

מקווה שץ - השבוע הוגשה תכנית הנדסית ללשכת הבריאות המחוזית תל אביב ובקרוב תערך שוב בקרה של הלשכה במקום.

 

תגובת עיריית חולון: המקוואות הינם באחריות המועצה הדתית ולא עיריית חולון. פנו אליה לקבלת תגובה.

 

תגובת המועצה הדתית חולון טרם התקבלה. לכשתתקבל נשמח לפרסמה במלואה.