בני זוג מחולון, בשלהי שנות ה־80 לחייהם, הגישו תביעה נגד חברת הבנייה ממנה רכשו דירה. לטענתם, היא נמסרה להם באיחור של כשנה וחצי והם נאלצו לשלם כסף רב עבור שכירות.

בתביעה נטען כי זוג הקשישים רכשו בחודש מאי 2012 דירת ארבעה חדרים מחברת הבנייה. על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, בחברה הבטיחו לקשישים כי הדירה תימסר להם בחודש יוני 2013.

בפועל, הדירה נמסרה להם רק בחודש אוקטובר 2014 – כ־16 חודשי איחור מהמועד המובטח.
בני הזוג התריעו בפני החברה כי על פי הסכם המכר, על הצדדים לפנות להליך בוררות במקרה של חילוקי דעות ביניהם. כל פניות בני הזוג לחברה לא נענו, ולכן הם פנו לסיועו של עו"ד עמנואל יוזוק ממשרד יוזוק-מלכין-אשל, שהגיש בשמם תביעה לפיצויים לבית משפט השלום בראשון לציון.

לדברי עו"ד יוזוק, הוראות חוק המכר לעניין דירות מחייבות קבלנים שאיחרו במסירת דירה לפצות את הרוכשים על האיחור. לפי חוק זה, אם האיחור במסירת הדירה עולה על 60 יום, על הקבלן לפצות את הרוכשים עבור כל חודש של איחור, החל ממועד המסירה המקורי. סכום הפיצוי שווה לשכר דירה חודשי עבור דירה דומה בגודלה ובמיקומה לדירה שמסירתה התאחרה, כפול 150 אחוז (פי 1.5).

בהתאם לכך, עו"ד יוזוק הגיש תביעה ובמסגרתה ביקש מבית המשפט להורות לחברה לפצות את בני הזוג ב־6,000 שקל עבור כל חודש איחור במסירת הדירה, ובסך הכול ב־133,875 שקל. בתביעה נכתב כי הסכום החודשי הנקוב משתווה לדמי השכירות המשוערים לדירה דומה בגודלה ובמיקומה לזו שרכשו בני הזוג מהקבלן.

בנוסף, בני הזוג דורשים כי חברת הבנייה תפצה אותם ב־10,000 שקל על עוגמת הנפש שנגרמה להם ותחויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.