צילום: סבסטיאן שטיינר אייל מג'ר ידע כל חייו שהוא רוצה לעסוק בחינוך. גם כאשר יצא מהארון הוא לא נתן לסטיגמות ולדעות הקדומות לעמוד בדרכו, "בחרתי בחינוך אחרי שהשלמתי עם מי שאני ורק אחרי שהייתי בטוח בעצמי. היה ברור לי מה אני רוצה לעשות ומי אני וגם איזה איש חינוך אני".

חבר המועצה החרדי ותומכו ההומוסקסואל

באחרונה מוביל מג'ר, ביחד עם מרכז פסגה בחולון, פיילוט שנועד להכשיר אנשי חינוך בנושאים הקשורים לקהילה הגאה. בין השאר, כוללת התוכנית הייחודית נושאים כמו התפתחות זהות מינית, מאפיינים של בני נוער להט"בים, קשר בין מורים להורים, מודלים להט"בים לחיקוי ועוד. "מטרת ההכשרה היא לתת למורים כלים ליצירת אקלים בית ספרי מכיל, מקבל וידידותי לקהילה הגאה בבית הספר, שכוללת הורים, אנשי צוות ותלמידים", מסביר מג'ר. "כרגע התוכנית נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים, בתקווה להעתיק אותה למרכזי 'פסגה' נוספים בכל הארץ. אני בטוח שמורים ירצו להשתתף בה כי היא חשובה ונותנת הכשרה לנושא שכמעט לא התעסקו בו במערכת החינוך".

הרצח חשף בורות
ההבנה שנדרש שינוי בכל הקשור ליחס אל הקהילה הגאה במערכת החינוך, התעוררה אצל מג'ר בעקבות רצח הנערה שירה בנקי ז"ל במצעד הגאווה האחרון. "הבנתי שאנחנו נמצאים במצב שבו בכל הנוגע לקהילה הגאה, המציאות מקדימה את ההכשרה וצריך לצמצם את הפער הזה", הוא מסביר. "אחרי הרצח של שירה ז"ל יצאה הנחיה מצד משרד החינוך למורים ומורות לקיים פעילות בנושא קבלה של הקהילה הגאה. היו כאלה שקיימו והיו שלא, אבל ההוראה הזו כשלעצמה חשפה המון בורות בנושא אצל מורים ומורות, ולא רק בקרב מורים שיש להם תלמידים גאים, אלא בורות כללית שיש למורים כאנשים. הצורך בהכשרה עלה מתוך חדרי המורים: מורים העידו על עצמם שאין להם מספיק ידע ושמעט הידע שיש להם אינו מספק. היו גם מורים שבאו לעשות טוב ובדיעבד עשו נזק כי הם לא ידעו מספיק. הם עשו פעילות אבל הנציחו סטראוטיפים או יצרו סיטואציות שלא באמת מקדמות סובלנות.



"צריך להבין שזה לא מצב חדש. מחקרים קודמים כבר העלו שתלמידים לא מגיבים למורים שאומרים אמירה הומופובית, ושגם בני נוער להט"בים לא פונים לאנשי חינוך. היום אין קורסים שעוסקים בנושא, למעט קורס רשות במסלול מסוים בסמינר הקיבוצים ולכן פניתי למרכז 'פסגה' ושם ראיתי שיש יוזמות חינוכיות, הגשתי הצעה ולשמחתי היא התקבלה".

יוצא מהארון בכל שנה
עם סיום לימודי ההוראה לפני ארבע שנים, החל מג'ר בן ה־35 ללמד בבית הספר הדמוקרטי בחולון, שבו הוא משמש כיום מורה ללשון והבעה בחטיבת הביניים ומרכז את מגמת תיאטרון. "כבר ביום הראשון ללימודים יצאתי מהארון מול כולם - מורים, הנהלה ותלמידים. לא שמרתי את זה בסוד ולא חשבתי שצריך לשמור את זה בסוד".

מה היו התגובות שקיבלת?
"התגובות נעו לכאן ולכאן. היו תלמידים שמאוד שמחו, אני זוכר שכבר בהפסקה ניגשה אליי תלמידה שסיפרה שאחותה לסבית והתחלנו לדבר, כך שזה פתח ערוץ תקשורת נוסף עם חלק מהתלמידים. היו גם תלמידים אחרים, שהיה להם קצת יותר קשה והנושא הביך אותם והם לא ידעו איך לדבר. יכול להיות שבמקום שממנו הם מגיעים, התרבות או המשפחה, הם למדו שמורה זה אדם שצריך לכבד ולהקשיב למה שהוא אומר, ולעומת זאת הומו זה מישהו שלועגים ובזים לו. אז כשיש מורה שהוא גם הומו זה קצת הקשה עליהם את ההתמודדות, לכן זה גרם מדי פעם להתקפות צחוק בכיתה וללחשושים, אבל עם כל בעיה וקושי התמודדנו. אחרי שיחה ועוד שיחה ועוד שיחה, בסופו של דבר הדברים הסתדרו. עד היום זאת סוג של מתיחות שצריך לטפל בה והיא קיימת. בכל תחילת שנה אני צריך לצאת מהארון מחדש, ולכן בכל שנה חוזר אותו ריטואל קבוע של תגובות שאני מכיר ויודע כבר איך להתמודד איתן".

איך ההורים של התלמידים הגיבו?
"אין לי מושג. לא קיבלתי שום פידבק מהם בנושא".

ואיך המורים הגיבו?
"בבית הספר יש לי צוות נהדר ותומך שלקח את העניין הזה, שהיה סוג של אטרקציה בבית הספר, ומינף למערכי שיעור ופעילויות שבנינו יחד, ועדיין אחרי שנה הרגשתי שחסר לי משהו, שחסרה לי קבוצה משלי ושחסר לי להכיר עוד מורים ומורות הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים שחווים דברים דומים. ישבתי עם חבר ושוחחנו על החוויה שלנו כמורים הומואים, והחלטנו לפתח את זה לפורום מורחב יותר וכך נוצר פורום של מורים ומורות שחברים בו היום קרוב ל־250 אנשי חינוך. למפגשים הקבועים מגיע גרעין של כ־15 מורים ומורות. זה התחיל כמפגש חברתי, סיפרנו על חוויות, אתגרים והצלחות ועם הזמן זה הפך למשהו מקצועי. היום אנחנו מדברים על אירועים שחווינו, מתייעצים לגבי התמודדות עם תלמידים וחברי צוות ומתכננים רעיונות".



הפורום בראשות מג'ר הציב לעצמו כמה מטרות מרכזיות, ובראשן עומדת כאמור התוכנית להכשרת אנשי חינוך בנושא הקהילה הגאה. הוא בטוח שהתוכנית תיטיב לא