צילום: קובי קואנקס לפני כשלושה חודשים, בפיגוע דריסה בכביש 60 ליד מעלה לבונה בבנימין, שסימן את תחילת סבב ההסלמה הנוכחי, נפצע אנוש סמ"ב ירין אשכנזי מחולון. הוא בסך הכל בן 21, אבל זו הייתה הפעם הרביעית בה אשכנזי נפצע במסגרת שירותו הצבאי. למרות פציעתו הקשה, אם זה תלוי בו, מדובר רק בעניין של זמן עד שיחזור לשרת את המדינה. "זה הייעוד שלי", הוא אומר בשיחה מיוחדת השבוע.

"מוכן לקרב"
אשכנזי, תלמיד תיכון 'קציר' בחולון, עבר את כל המיונים לשייטת אך התעקש להתגייס לגבעתי ולהמשיך את המסורת של אחיו צח. "תמיד חלמתי על הכומתה הסגולה, הרגשתי שזה המקום שלי", הוא משחזר השבוע בבית הוריו, במהלך כמה ימי חופשה שקיבל ממחלקת השיקום בבית החולים 'תל השומר'.

ביוני 2014 סיים אשכנזי את קורס המ"כים, ואחרי מבצע 'צוק איתן' קיבל כיתה ראשונה כמפקד. מאוחר יותר הוא התמנה לקשר מג"ד עד שיצא לקורס מ"כים בכירים. עקב המתיחות שנוצרה אחרי הצתת ביתה של משפחת דוואבשה בכפר דומא, נאלץ אשכנזי לצאת באמצע הקורס לפעילות מבצעית, ובחודש אוגוסט האחרון הוצב ליד הכפר סינג'יל. "זה היה חלק מהפעילות השגרתית, דווקא הפעם לא חשבתי שזה עומד להיות שונה", הוא מספר.

כשהוא מספר על פיגוע הדריסה שבו נפצע, מסתמך אשכנזי בעיקר על סיפורים של חבריו שהיו שם. "שעתיים לפני שזה קרה הצטלמתי עם מכשיר הקשר והציוד, אני מת על התמונה הזו. אני רואה שם את עצמי ערוך, כמו שאומר השיר של הקבוצה האהובה עליי, הפועל: 'לקראת אויב היכון לקרב', ואני הייתי מוכן.
"הדבר האחרון שאני זוכר היה שקצין של פיקוד העורף רצה להעביר אותנו לעמדה אחרת כי ילדים זרקו אבנים. אנחנו התנגדנו כי העמדה שהוא הציע נראתה חשופה מדי, ואז אני, הקצין שלי דניאל אלבז ומפקד צנחנים שהיה חייל בחוליה, יובל אפל, הלכנו לבדוק את המקום.



"אני רק זוכר שעמדנו בשולי הכביש ורכב הונדה סיוויק לבן נסע לכיוון שלנו", הוא מספר. "אחר כך סיפרו לי שלנהג היה גרזן ברכב ושהוא היה בדרכו לעשות פיגוע במוסד חינוכי. כשראה אותנו הוא חשב שאנחנו מטרה קלה, שידרוס אותנו וימשיך לפיגוע הבא. הוא נכנס בנו ושלושתנו עפנו, אני ויובל נפצענו קשה, אלבז נפצע קל ונטרל את המחבל".

בגלל הכאבים העזים, הרופאים שטיפלו באשכנזי החליטו להרדים אותו בשטח. "רופאה בשם מאי מפיקוד העורף הייתה הראשונה שהעניקה לנו טיפול רפואי. היא סיפרה לי מאוחר יותר שהייתי מבולבל, שבמבט ראשון היה נראה שאני גמור ואז פתאום התרוממתי וניסיתי להרים את הנשק. בגלל שהשתוללתי ובגלל חומרת הפציעות שלי הם החליטו להרדים אותי במקום. כשהתעוררתי בבית החולים לא זכרתי הרבה. רק ידעתי שנפצעתי קשה".

"הייתי קפואה"
מי שזוכרים כל רגע מאותה תקופה הם הוריו, אביו מוריס ואמו רבקה, שאף תיעדה כל רגע במחברת פרטית שהיא מתכוונת להפוך לספר. "דיברתי עם ירין זמן קצר לפני שזה קרה", משחזרת רבקה. "אני ומוריס היינו בצפון כי ערב לפני כן היינו בחתונה והחלטנו להישאר לישון שם בצימר.

"בבוקר אמרתי לבעלי שהלב שלי רוצה להתפלל", מספרת רבקה. "הוא לקח אותי לקברי צדיקים ושם ביקשתי מבורא עולם שישמור על הבן שלי ועל כל החיילים. בדרך הביתה התקשרתי לירין, אמרתי לו איפה היינו וביקשתי ממנו לשתות הרבה, כי היה חם מאוד. קצת מצחיק שזה מה שהדאיג אותי אז. הוא אפילו שלח לי תמונה שלו עם בקבוק מים וזו התמונה שכל מי שעושה גוגל על השם שלו יכול לראות".

הידיעה על הפציעה של ירין הגיעה להוריו כמה דקות אחרי שחזרו לביתם בחולון. "התחלתי לארגן את הבית ופתאום שמעתי דפיקה חזקה. כאשר שמעתי את ה'בום' על הדלת הלב שלי נפל, הרגשתי שזו דפיקה שמבשרת רעה. כשראיתי את קצין העיר וקצינת הנפגעים לא רציתי לתת להם להיכנס, אמרתי להם 'התבלבלתם בבית, הרגע דיברתי עם הבן שלי, יש לכם טעות', אבל הם התעקשו להיכנס וביקשו שאקרא לבעלי. הוא עלה יחסית רגוע, אמר שאם אין אמבולנס אז כנראה שלא באו להודיע על הרוג, ושעם כל השאר כבר נתמודד".



רבקה מספרת על שעות החרדה שעברו עליה בבית החולים. "הייתי קפואה. כאשר הגענו לבית החולים המנתח יצא ואמר שצריך להתכונן למצב גרוע: פגיעה מוחית, נזק לעמוד השדרה וכל בשורות האיוב שיש. הסתכלתי עליו כמו זומבי, חשבתי לעצמי 'מי זה ומה השטויות שהוא מדבר?' בלב שלי רק חיכיתי שירין יפתח עיניים, כל השאר לא עניין אותי".

"בגלל שבאו כל כך הרבה מבקרים לבית ולבית החולים תפקדתי כלפי חוץ, עושה מה שצריך", אומר האב מוריס. "לא נשמתי עד שהוא לא הגיב".

כשבועיים לאחר הפציעה הגיע מפקד גדוד שקד של חטיבת גבעתי בה שירת אשכנזי, למיטתו בבית החולים 'תל השומר'. המג"ד העניק לירין את אות מערכת 'צוק איתן', שבה השתתף כשנה לפני פציעתו הקשה. בשלב זה אשכנזי עוד היה מטושטש אבל דבר אחד הוא זוכר. "הסתכלו עליי כמו על גיב