תושבת חולון שמאסה בתחנת האוטובוס המוזנחת, שבה היא נאלצת לטענתה לעמוד מדי יום, החליטה להגיש תביעה נגד עיריית חולון על סך שקל אחד בלבד: "זה לא בשביל הכסף אלא בשביל העיקרון", היא מסבירה.

תושבים רבים מתלוננים בפני רשויות מקומיות על ענייני תברואה כמו מחסור בפחי אשפה וספסלים, לכלוך ברחובות ועוד, אלא שרובם מסתפקים בפנייה למוקד העירוני או בפרסום פוסט ברשתות החברתיות.

עורכת הדין איריס פרחי שעברה להתגורר בחולון לפני מספר חודשים בלבד, לא חשבה פעמיים לפני שאימצה התנהגות של תושבת אכפתית ואקטיבית, והחלה לפעול על מנת לשפר את השכונה שבה היא חיה. לטענתה, מאז שעברה לגור בחולון היא שמה לב כי תחנת האוטובוס הסמוכה לביתה ברחוב מפרץ שלמה מול ימית 2000, מלוכלכת, רצפתה שחורה, וריח רע נישא באוויר.

לטענת פרחי, היא נאלצה לעמוד בתחנה מדי בוקר וצהריים על מנת להגיע למקום עבודתה, וסיפרה כי מצב התחנה גרם לה ולנוסעים נוספים סבל רב. "התובעת אשר קיוותה כי הנתבעת תשטוף את התחנה במים וסבון, הדבר ההגיוני ביותר לעשות, התאכזבה. התובעת המשיכה בלית ברירה לפקוד את התחנה ולסבול.



כמוה סבלו, מדי יום, מאות מתושבי העיר אשר פקדו תדירות את התחנה. חודשים נקפו, הקיץ הגיע ועמו החמסין, והתחנה נותרה נטועה במקומה, רצפתה שחורה ומצחינה להפליא", נכתב בלשון ציורית בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב.

בהמשך ציינה התובעת כי במשך מספר חודשים היא פנתה לעירייה באמצעות המוקד העירוני וגורמים נוספים, וביקשה שרצפת התחנה תנוקה. לטענתה, הדבר לא קרה ושום גורם לא לקח אחריות על המצב, שגרם לה ולאחרים עוגמת נפש.

למרות הטענות הקשות, פרחי הסתפקה בשקל אחד בלבד בדרישה לפיצוי כספי, וזאת כיוון שלטענתה מדובר בעניין עקרוני ולא בניסיון להרוויח כסף. היא אף ציינה כי: "התובעת מבקשת דבר אחד, פסק דין חריף אשר יבטא את סלידתו של כבוד בית המשפט מהתנהלותה הקלוקלת של העירייה".

מעיריית חולון נמסר: "תביעה זו, באם אכן הוגשה, טרם הגיעה לעיריית חולון. בכל מקרה, כאשר פונים לערכאות שיפוטיות, העירייה מתנהלת בפני הערכאות ולא בתקשורת. במידה שהתביעה תתקבל בעירייה, ייבדק הנטען בה והעירייה תגיב בהתאם לדין".