צילום: קובי קואנקס "אם פעם היו מסתכלים על אנשי התנועה לשחרור עבדים או לקידום נשים כאילו הם משוגעים, אז היום מסתכלים ככה על הטבעונים. כולנו יודעים מהי הגישה היום כלפי מי שמעודד עבדות או אפליית נשים, וכך אני מאמינה שיקרה גם עם הטבעונות. בעתיד זה יהיה הדבר הטבעי ביותר".

ענבל סרטר מחולון, טבעונית כבר ארבע שנים, היא לא היחידה בחולון, בת ים ואזור, שעברה לחיי טבעונות. מה שנראה תחילה כטרנד תל אביבי - הפך לאורח חיים מקובל בערי האזור, כאשר יותר ויותר טבעונים יוצאים מהבועה התל אביבית ומפיצים את הבשורה במקומות נוספים. כל מי שהפסיק לאכול בשר, ביצים ומוצרים מהחי, מאמין שתוך זמן קצר הקרניבורים יהיו טרנד זמני שייעלם מהעולם. בחולון, בת ים ואזור מתקיימים מיצגים, הפגנות מחאה וגם שיתופי פעולה, שנועדו להנחיל את אורח החיים הטבעוני. "זו מהפכה בלתי נמנעת", אומרת סרטר בת ה־32. "אני טבעונית עוד לפני שגארי יורופובסקי הגיע לארץ, עוד לפני שזה היה טרנד מקובל. כשאני התחלתי, הגישה הייתה מאוד שונה. אני זוכרת שכמה חברים בעבודה ואני היינו טבעונים ושמרנו על זה כמו על סוד, היינו מתנהגים כאילו אנחנו במחתרת ולא סיפרנו על זה לאף אחד. לא סיפרתי למשפחה ולחברים כי ידעתי שיסתכלו עליי כעל חריגה. היינו זן נדיר, הרבה אנשים לא ראו בזה דבר לגיטימי. היום כבר יותר מקבלים את זה, יש יותר לגיטימציה גם באזור שלנו, ולדעתי תוך 50 שנה מי שלא יהיה טבעוני - יתבייש, ולא להיפך".

גם בן זוגה של סרטר, שלומי כהן בן ה־29, צלם ומתכנת מחשבים מחולון, הוא טבעוני. "תמיד אהבתי בעלי חיים והיה אכפת לי מהם. יום אחד הבנתי שקשה לומר שאני אוהב אותם אבל להמשיך לאכול אותם ולהשתמש בהם. ניסיתי צמחונות במשך שנה וחצי ואז הפכתי לטבעוני. ברור שזה מעלה הרבה שאלות אצל אנשים ויש כאלה שמסתקרנים. המשפחה שלי קיבלה את זה בהמון אהבה, אמא שלי ממילא העדיפה תמיד ירקות ואוכל טרי ובריא. בעבודה פחות מקבלים ולא מבינים, יש יותר אנשים שמרימים גבה, הם שואלים שאלות גם אם אני לא פותח את הנושא, כי הם תמיד מסתקרנים איך בארוחות אני מוותר על בשר וביצים".



לירז עטיה בן ה־22 מבת ים, עובד בהוסטל, טבעוני כבר שנתיים וחצי, השתדל לעבוד בתקופת החגים כדי שלא לשבת סביב שולחן עם מזון שלא תואם את עקרונותיו. "אני מעדיף לא לאכול בשולחן שיש בו בשר, זה לא נעים לי ואני פשוט לא מסוגל. בשלב זה או אחר כל בני המשפחה שלי הפכו לטבעונים, אבל המשפחה המורחבת אוכלת בשר ומבינה מדוע אני בוחר לעבוד בחגים ולא לשבת בשולחן החג. המשפחה הקרובה שלי מוצאת פתרונות: או שהם באים לפני הארוחה והולכים מוקדם או שהם באים אחרי, אבל גם הם מעדיפים לאכול בנפרד. אני באופן אישי נחשפתי לטבעונות אחרי הרצאה ששמעתי. קראתי הרבה מידע באינטרנט וזה היה תהליך שלאט לאט תפס אותי. היום אני טבעוני מאוד פעיל, משתדל להשתתף בכמה שיותר יוזמות".

כיצד הפעילות של הטבעונים באה לידי ביטוי בחולון ובבת ים?
"יש תקופות של יותר פעילות ויש תקופות של פחות, זה בדרך כלל תלוי בהלך הרוח ברחוב. כשיש תחקירים גדולים על תעשיית הבשר יש יותר מקום לפעילות ויותר עניין ציבורי בנושא, שאפשר לנצל לפעילות הסברה. בחולון ובבת ים יש הרבה פעילות, מיצגים והרצאות, זה כבר לא כמו פעם. יש היענות עצומה ולאנשים באמת אכפת. גם מי שלא טבעוני וצמחוני, לא רוצה לראות סבל של בעלי חיים, בעיקר כשבתקשורת חושפים איך תעשיית הבשר מתנהלת. אני מרגיש שהיום זה לא משנה אם אני עושה הסברה לתל אביבי, לחולוני או בת ימי, לכולם אכפת וכולם רוצים לדעת. יש סטיגמה שזה קורה רק בתל אביב, כי יש שם יותר תשומת לב וסיקור תקשורתי, אבל גם באיזור שלנו זה נגיש ואנחנו כפעילים מכירים יותר את האוכלוסייה ויודעים איך לגשת אליה".

כחלק מהטמעת הטבעונות באיזור, הפעילים לא מסתפקים רק בפעילות קצרת טווח אלא מתכננים להקים 'חוות חופש', אליה יאספו את בעלי החיים שהצליחו להוציא מתעשיית המזון. מטעמי ביטחון, בשלב זה מיקום החווה המדויק אסור לפרסום.

"'חוות החופש' היא מיזם חדש בארץ המבוסס על מודלים דומים ברחבי העולם", מסביר אורן גטניו בן ה־29 מבת ים, שנמצא בימים אלה בחווה לשיקום פילים בתאילנד. "'חוות החופש' נולדה מתוך חזון שמשותף למאות אלפי אנשים בישראל, השואפים לשינוי תפיסתי מהותי ביחס האדם ליתר ברואי כדור הארץ. החווה תשמש כמרכז מבקרים פעיל, כמרכז חינוכי וכמקום אשר פותחים בו את סגור הלב באופן טהור, בעזרת כל החושים, כלפי חיות המשק. להגשמת החזון יפעלו בחווה מוזיאון, אודיטוריום, מסעדה, מרכז מבקרים ועוד".

גטניו ובת זוגו, סתיו לוי בת ה־31, מספרים כי הפעילות עבור בעלי חיים היא חלק בלתי נפרד מחייהם, כך שגם בטיול למזרח הקפידו לשלב סיוע לחיות פגועות. "הרבה אנשים שמטיילים בהודו או בתאילנד מש