צילום: קובי קואנקס אוריטל כהן (35) מחולון ידעה מגיל צעיר שהיא נשאית של גן ניוון שרירים אבל לא נתנה לפחדים ולחששות לעצור אותה. היא למדה הוראה, התחתנה והביאה לעולם שתי בנות בהליך מיוחד שהבטיח שיוולדו ללא הגן המסוכן. אך כשהכליות שלה החלו לקרוס לפני כשנתיים, היא הבינה שהשעון מתחיל לתקתק.

"במשך כל הזמן הזה ידעתי שכשאצטרך תרומה בעלי ייתן לי, סוג הדם שלנו מתאים ומבחינתי זה היה עניין של זמן", מספרת כהן. "לפני שבועיים אמרו לי שהגיע הזמן, אך אז גילינו שבגלל אבנים בכליות בעלי לא יכול לתרום לי. פתחתי דף בפייסבוק כי תמיד שמעתי שככה אנשים מוצאים דברים".

בשיא החופש הגדול נודע לתלמידי כיתה ט' של חטיבת עתידים בחולון, בו מלמדת כהן ערבית ומשמשת כמחנכת, שהיא זקוקה לכליה, ומיהרו להתגייס למשימה. הם החלו לפרסם את הדף בכל מקום, להעניק תמיכה למשפחתה של כהן ואף הציעו לגייס תרומות עבורה.



"ההתגייסות שלהם מקסימה בעיניי, הם הראו לי שעתידים זה בית אמיתי, וזאת לא סתם קלישאה. אפילו ההצעה שלהם חיממה לי את הלב. את מחלת הכליות קבלתי בירושה מאבי, והוא עבר השתלת כליה בפיליפינים וחזר משם בארון קבורה. מדינת ישראל חוסמת כל דרך אפשרית עבור חולים שזקוקים להשתלת איברים, האופציות היחידות הן לחכות שמשהו ימות, לקנות איברים במדינת עולם שלישי ולקחת סיכון או למצוא מישהו שיהיה מוכן לתרום לך וגם יתאים, סיכוי קלוש ולא רלוונטי עבור חולים רבים. אני לא מוכנה לקחת סיכונים עם הבריאות שלי, יש לי שתי בנות קטנות לגדל ועוד המון דברים לעשות, אני רוצה למצוא תורם ולחיות".

הסיפור המלא בגליון סופ"ש של 'ידיעות חולון'