צילום: אבי מועלם בוקר אחד התעוררה עורכת הדין מיכל אדלר מאזור והחליטה שנמאס לה. היא הדליקה את המחשב, התיישבה ולא קמה. שלושה שבועות לקח לה לכתוב את 'יהלום'. חודש וחצי לאחר מכאן הוא כבר ניצב ברשימת רבי המכר הדיגיטליים בז'אנר הארוטי. "הרגשתי שנמאס לי", היא אומרת בנימה דרמטית. "נמאס לי שבכל ספרי הז'אנר הארוטי האישה מוצגת ככנועה, נשלטת וחסרת אונים, כזו שכרוכה אחר הגבר העשיר שממיס את לבה ועושה בה כרצונו. זה מה שיש לעולם להציג? זה מה שמוכר? לזה אנחנו משתעבדות? לתלות הנשית שמוצגת לנו בחלון הראווה ואותה אנחנו לוקחים בשתי ידיים? אמרתי לעצמי, אין מצב. לא מוכנה לזה".

נחושה לשנות את גורל הנשים המככבות בספרות הארוטית, יצאה אדלר למלאכה. סיפורים שישבו בראשה שנים רבות פרצו מתוכה כאילו רק חיכו לגפרור שידליק את מדורת המילים. "במשך שלושה שבועות ישבתי, שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, כמעט בלי אוויר, רק אני והמילים שקלחו ממני והתהוו לסיפור אחד שלם", היא אומרת, "סיפור שיש בו אהבה, עולם של בית משפט עם סיפורים שקרו באמת, ויש בו גם ארוטיקה".

לא פשוט לכתוב ארוטיקה.
"זאת ארוטיקה מהזן שאפשר לעכל, לא סאדו ולא גסויות, לא השפלות ולא יחס מקומם. ארוטיקה מהסוג שנעים לעכל, להרגיש, להתחבר ולרצות ממנה עוד".

האמת והבדיה
סיפור האהבה של אדלר בת ה־32 מתרחש בין כותלי בית המשפט בניו יורק. בין האירועים המשפטיים שבו משתלבים שלל תיאורי סקס בכיכובה של ג'ניפר שילדס, עורכת דין מצליחה שהחלה לעבוד כשותפה במשרד גדול, מהנחשבים בתפוח הגדול. הכל מסתבך כשהיא מגלה שעליה להתמודד מול אחד מעורכי הדין האהובים והנחשקים בעיר, אדם ג'ונס. "זה בעצם סיפור אהבה בין שני אנשים חזקים שנלחמים בכל תחומי החיים", היא אומרת.

כמה אמת וכמה בדיה?
"כמו בכל סיפור, יש פה גרעין של אמת. אתה כותב על מה שאתה מכיר, אחרת זה לא עובד. בתוך הבסיס יש מקום למלא איך שמתחשק. גרתי ועבדתי שנתיים בניו יורק ואני מכירה היטב את העולם, את המושגים ואת משחקי הכוח".

ולמה לא דמויות ישראליות?
"אלה הדמויות שישבו לי בראש והלכו איתי. היה לי הכי נוח איתן. הייתה לי גם מחשבה לרמה בינלאומית, למשהו שאפשר לתרגם ולהבין בכל מקום".



כי בארץ אין די קוראים לז'אנר?
"יש יותר מבעבר, ועדיין, בטח שלא כמו בחו"ל".

חשבת על 'חמישים גוונים של אפור' כשכתבת?
"אין ספק ש'חמישים גוונים של אפור' הטביע חותם, אבל לא הכל צריך להיות קיצוני כדי להצליח. ארוטיקה יכולה לבוא בכל מיני דרכים. לי קשה עם התפיסה שהאישה הופכת קטנה. אנחנו, הנשים, בעלות עוצמה וכוח. ככה זה במציאות וכך זה צריך להתבטא בספרות".

מה יגידו הלקוחות?
ביומיום היא בעלת משרד לעריכת דין. בשעות הפנאי היא נותנת דרור לדמיון לעופף אל המילים. בימים אלו היא כבר שוקדת על הספר הבא, שגם הוא ישתייך לאותו הז'אנר.

היא נולדה בראשון לציון, הבת הקטנה למשפחה בת חמש נפשות. אמא מפתחת זנים של פרחים, אבא מהנדס אלקטרוניקה. "גדלתי בבית שבו שני ההורים עבדו קשה מאוד והיו עסוקים בקריירה. את מרבית ילדותי העברתי אצל סבתא שלי בחולון, ושם גם למדתי, בתיכון 'קציר'.

היא הייתה בעבורי סוג של אמא, היה בינינו קשר יוצא דופן, חם וקרוב. היא נפטרה לפני שלוש שנים בגיל 94, ולצערי לא זכתה לראות את הילדים שלי".

אף על פי שאדלר מגדירה את עצמה 'פורצת גבולות', נדמה שהרזומה שלה הולך לגמרי בתלם. היא סיימה את השירות הצבאי כמש"קית משמעת ומיד נכנסה למסלול לימודים. בגיל 20 כבר למדה לתואר ראשון בפסיכולוגיה, ובהמשך שינתה כיוון ללימודי משפטים בארצות הברית.

איפה פריצת הגבולות?
"בהמון מובנים. מגיל 12 עבדתי בכל עבודה, כי ככה חונכתי. אם אתה רוצה משהו, תשאף להשיג אותו בכל דרך. אני רואה בזה יתרון עצום, לגדול למציאות שבה מעריכים כסף ועבודה קשה. בגיל 17 פתחתי עסק למכירת מתנות רומנטיות".

מה עבר לך בראש?
"זה היה שלב שבו חשבתי שאני יכולה לטרוף את העולם ודבר לא יעצור אותי. זה היופי בגיל הזה, אתה לא מודע לסכנות ואין בך פחד".

מתי התחלת לכתוב?
"הכתיבה הייתה תמיד חלק ממני. חלמתי לכתוב ספר, אבל הייתי עסוקה בקריירה. ברגע שמצאתי פנאי, זה פשוט קרה. זה יצא ממני כמו הר געש. כתיבה לא יכולה להיות חלום, זה חלק מהווי החיים. גם בתום כתיבת הספר הצורך לא מפסיק, הוא בוער כל הזמן. להיות סופר זה עיסוק שאי אפשר להתפרנס ממנו, זה תמיד משהו נלווה".

איך זה הולך יחד, עריכת דין וכתיבה ארוטית נועזת?
"מצד אחד, יש בזה תעוזה, בעיקר כי לא ברור מה תהיינה התגובות מצד הלקוחות והקולגות. מצד שני, אם כל היום נחשוב איך תגיב הסביבה למה שאנחנו עושים, פשוט לא נעשה. לקחתי בחשבון שיורמו גבות, אבל זה לא הרתיע אותי. בספרות הישראלית יש מעט נשים, אם בכלל, שמעזות