צילום: קובי קואנקס כשנכנסים לגן הפרטי 'טירימוק' (ברוסית: בית אגדות) בבת ים, קשה להתעלם מהשקט המופתי. על מסך הטלוויזיה מרצד לו סרט מצויר ברוסית, והילדים, בני חצי שנה עד חמש, יושבים בדממה מוחלטת. על הקיר תלויות אותיות קיריליות שמסגירות שהגענו לגן רוסי, כזה שבו השפה השלטת אינה עברית, וגם החינוך נוקשה ומוקפד יותר. "אם מישהו רוצה ללכת לשירותים הוא מצביע", אומרת הגננת סופיה קיורקצאן. "אין דבר כזה להסתובב סתם או להפריע למבוגרים. בדרך כלל בשעה כזו אנחנו באמצע הלימודים, אבל היום הם יודעים שיש מבקרים, אז הם יושבים בצורה מסודרת ומחכים. כבוד למבוגרים זה דבר שמאוד חשוב לנו".

מה ליהודים ולסט של 'שר הטבעות'?
כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

גן 'טירימוק' הוא רק אחד מכ־60 שקיימים באיזור, עשרה מהם בחולון והשאר בבת ים, שבה מתגוררים 48 אלף עולים יוצאי חבר העמים. "למרות שגלי העלייה הצטמצמו, הרבה הורים, גם כאלה שהגיעו לישראל בגיל צעיר, מעדיפים לשלוח את ילדיהם לגן רוסי. אי אפשר להשוות בין גן כזה לגן 'צבר' רגיל. זה עולם אחר", מספר דוד אגייב מבת ים, שבתו הקטנה לומדת בגן כזה.

אווירה של אוקראינה
בעלת הגן, לריסה רוננסון, כמעט ואינה דוברת עברית ("אבל מלמדים כאן עברית, מה שפעם לא היה קיים", מבהירה קיורקצאן). על הקיר תלוי לוח האותיות ברוסית, וכאשר אחד הילדים, בן לא יותר משלוש, נקרא להדגים, הוא מדקלם בלי קושי את שמות האותיות ומצביע עליהן. "מתחילים ללמוד אותיות ומספרים מגיל שנתיים", מספרת רוננסון, "ויש לנו חוג ספורט, חוג מוזיקה ושיעור עברית בכל יום, כי אנחנו לא רוצים שהילדים יגיעו לגן חובה ולא ידעו מילה בעברית. הם ישראלים וצריכים גם לדעת עברית. רוב הילדים יודעים לקרוא רוסית בגיל שלוש וחצי".

מרבית ילדי הגן מגיעים מבתים דוברי רוסית, אחרים מבתים מעורבים. "יש לנו גם ילדים גרוזינים ואפילו ילד פיליפיני", מספרת רוננסון. ציוץ פתאומי מגלה על הקיר שעון מטוטלת מיושן, ובו ציפור שמגיחה כל שעה עגולה. "זה מהבית באוקראינה", מסבירה רוננסון, "וגם המטריושקות שעל המדף. אלה דברים מהתרבות שלנו. יש את זה בכל בית רוסי וגם בגן".

מה לומדים הילדים עכשיו?
"חנוכה", אומרת רוננסון ומצביעה על ציורי סביבונים תלויים. "החלק הבא בתוכנית הוא חג החורף והשנה החדשה".

חג המולד?
"לא. אנחנו לא חוגגים כריסמס או סילבסטר. בפעם הראשונה ששמעתי על סילבסטר הייתה כשהגעתי לארץ. אנחנו מלמדים על השנה החדשה. זה דבר שחשוב להורים, מהמנטאליות שלהם, מהתחושה של הבית. יש לנו את סבא קור והנכדה שלו", היא אומרת ומצביעה על בובת סנטה קלאוס עטופה בפרווה. "יש חגיגה עם שירים וריקודים ומתנות לילדים. יש לנו עץ מפלסטיק עם קישוטים, אבל גם חנוכייה וסביבונים. כל דבר זה סיבה למסיבה".



חג נוסף שנחגג בגן וקשור לתרבות הרוסית, הוא יום האישה הבינלאומי שחל בשמונה במרץ. "זה גם אירוע נחמד", מספרת קיורקצאן, "וגם חג עם ערך חינוכי. יום שבו מעריכים את האישה. כל הבנים בגן מכינים עוגיות קטנות לילדות ושרים להן שירים. לומדים לתת כבוד לנשים מגיל צעיר, מה רע בזה? בגן שלנו חוגגים גם את יום האם, לא יום המשפחה, כי נותנים כבוד לאמא. יש גם התייחסות לסבתא ולסבא ולכבוד שצריך לתת להם".

החינוך הרוסי נתפס כנוקשה. זה מרתיע אנשים?
"אנחנו לא גן סובייטי", צוחקת קיורקצאן, "אבל זה נכון שיש יותר כללים וסדר יום. אצלי אין בלגן, לא קיים דבר כזה".

אגייב מתנדב להסביר: "יש הבדל מאוד גדול בין גן כזה לגן ישראלי רגיל. הבת שלי דוברת רוסית, עברית, קוריאנית, אנגלית וגרוזינית, והיא רק בת שנתיים. מי ששולח את הילד לגן כזה יודע שהוא יקבל גם את השפה וגם את הערכים. אלה גנים ששמים הרבה דגש על חינוך וכבוד".

שעות הפעילות, אם תהיתם, שונות אף הן מגן רגיל. את הילדים תוכלו לשלוח לגן בשש בבוקר ולאסוף בשש בערב. "ההורים של הילדים בגן שלנו עובדים מאוד קשה ושעות ארוכות, אבל מאוד מעורבים בגן", מסבירה בעלת הגן. "הם מאוד מעריכים חינוך ומשתפים פעולה עם כל דבר שאנחנו מבקשים".

"זו לא רוסיה הקטנה", מסכמת קיורקצאן. "פעם הגנים הרוסיים היו סגורים רק לדוברי רוסית ולמבקשי התרבות הרוסית. היום יש עברית, יש חגים ישראליים, ואם תישארו לארוחת הצהריים, תגלו שבתפריט יש שניצל ולא בורשט".

שליש מתושבי בת ים מוגדרים כעולים חדשים, רובם ממדינות חבר העמים. "רק בשנה האחרונה הגיעו לבת ים 795 עולים חדשים, רובם מאוקראינה", מגלה אירנה גנין, סגנית ראש עיריית בת ים ומחזיקת תיק הקליטה. "יש בעיר כ־50 גנים רוסיים, ואנחנו עוזרים לרובם בחוגים בחינם. התנאי היחיד שלנו הוא שחוג אחד יהיה לימוד עברית לילדים. אני לא מעודדת גנים שחוגגים חגים לא יהודיים, ולא נותנת להם תמיכה. עיריית בת ים לא צריכה לשלם עב