צילום: קובי קואנקס פרסום השיחות המוקלטות שלה עם שולה זקן, נפל על אופירה דהן בהפתעה גמורה. רגע אחד היא הייתה מתקשרת אנונימית מחולון, ולפתע קולה נשמע באמצעי התקשורת, דבריה מודפסים בעיתונים והיא אייטם מבוקש. מרגע שזה קרה, הטלפון בדירתה השכורה, שבה היא מתגוררת עם שלושת ילדיה, לא מפסיק לצלצל.

שולה זקן: הגבירה הראשונה של 'נווה תרצה'
כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

בין תקשור למשנהו, דהן מנסה להתרגל למעמדה החדש כסלב. "האמת, אני לא מבינה על מה כל הרעש", היא אומרת."הגיעה אליי שולה זקן דרך מישהו שתקשרתי לו והיה מרוצה. פגשתי אישה נעימה ונחמדה. עשיתי לה תקשור כמה פעמים והיא ביקשה להקליט את מה שאני אומרת".

תהית למה?
"הרבה אנשים מקליטים, רוצים לשמוע אחר כך את הדברים בשקט בבית, ואין לי שום בעיה עם זה. ואז, פתאום אני שומעת את עצמי ברדיו מדברת עם שולה זקן. הייתי בשוק. אין לי מושג מאיפה זה הגיע. מאותו רגע אין לי שנייה של מנוחה".

כבר שנתיים שפוליטיקאים, אנשי עסקים, שחקנים, אמנים וגם עם ישראל צובא על דלתה של דהן. "טוב לי להיות אדם אנונימי", היא אומרת. "מי שמכיר אותי מגיע אליי. בחיים לא עשיתי פרסום, הכל עובר מפה לאוזן".

מי מגיע?
"אני עובדת עם האנשים הכי עשירים בארץ וגם עם אלה שאין להם כסף לאוכל. יש מוכרים יותר ויש מוכרים פחות".

מי למשל?
"אין סיכוי שתשמעי ממני שמות. חלק מהעבודה שלי זה לשמור על האנונימיות של האנשים האלה. הם באים לכאן כי הם סומכים עליי. שולה זקן הייתה אחת מהם".

את, מה ייצא ממך?
דהן, בת 31, נולדה וגדלה ביבנה, בת בכורה למשפחה בת חמש נפשות. "הייתה לי ילדות קשה", היא אומרת. "הייתי ילדה סגורה, לא חברותית, מופנמת. הרבה פעמים עברתי חרם חברתי. הייתי נמוכה, קטנה ותלמידה גרועה. כל הזמן הציקו לי וצחקו עליי. רוב הזמן שמעתי את הסביבה שואלת, 'את? מה ייצא ממך?', בזמן שאני פינטזתי להיות משהו, לעשות משהו גדול. חלמתי שתהיה לי קליניקה לקוסמטיקה או מספרה, משהו בתחום היופי. בתיכון למדתי בניית ציפורניים ולא ממש הצלחתי בזה. אפשר להגיד שכל מה שעשיתי לא ממש הצלחתי בו. גדלתי בבית קשה.

"אבא שלי היה בצבא קבע ולאורך רוב תקופת הילדות שלי הוא לא היה בבית. כדי לפרנס אותנו אמא עבדה במשק בית, ארבע עבודות ביום, והמצב הכלכלי היה מאוד לא קל. היא ניקתה בתים וחדרי מדרגות, מכרה בקבוקי חלב, נלחמה על כל שקל. כילדה וכנערה תמיד עזרתי לה, ניקיתי את הכיתות של בית הספר, עזרתי לה להרים את הכיסאות בסוף היום, לנקות את מדרגות הבניין, הכל בשביל עוד כמה שקלים".

בגיל 18 היא התחתנה עם אבי ילדיה, "איש שמבוגר ממני ב־20 שנה. בשנה הראשונה הכל היה נפלא, היה כסף, הייתה תחושה שהנה, אני בדרך הנכונה. אחר כך נהייה קשה והגלגל חזר על עצמו. לפני שמונה שנים התגרשנו, התקשורת בינינו לא הייתה טובה.

"החיים לא היו פשוטים. שוב הייתי צריכה לעבוד במשק בית, להיות מטופלת רווחה, לקבל חבילות הביתה, להתמודד עם ניתוקי חשמל ולדאוג לאוכל לילדים, שלא ירגישו את אותו תסכול שאני חייתי בו. ניסיתי לשדר להם שהחיים יפים, כמו בסרט של רוברטו בניני, אבל החיים שלי ממש לא היו ורודים".

השינוי בחייה של דהן החל, לדבריה, לפני כארבע שנים. "זה היה יום לפני ראש השנה ולא היה לי כסף לאוכל לחג. באותו יום עבדתי בניקיון אצל איש מבוגר, שבסוף יום העבודה החליט לא לשלם לי, וגם קילל והשפיל אותי. חזרתי הביתה בוכה, הרגשתי שאני חיה בצער גדול, בעייפות כללית מהחיים".

באותו לילה חלמה דהן את החלום ששינה את חייה. "חלמתי שהאר"י הקדוש מברך אותי", היא מספרת. "קמתי בבהלה וראיתי סוג של חיזיון, את האר"י יוצא מהחדר שלי. החלום הזה היה התפנית.



"הוא נתן לי סוג של תקווה ותחושה של השגחה. בלילה שלמחרת חלמתי עליו שוב. הוא אמר לי שבטבעת שאני עונדת יש הרבה כוחות, וזה הכלי שלי לעזור לאנשים. כשהתעוררתי בבוקר, שוב הכל היה לי מבולבל, ואז הגיע גם החלום השלישי, שבו ראיתי קיר מלא מספרים. הנחתי את זה בצד, לא הבנתי מה זה אומר ומה רוצים ממני. קיבלתי מסרים ולא ידעתי מה המשמעות".

איך הפכו החלומות לתקשורים?
"החלום העביר לי מסרים שלא ידעתי מה לעשות איתם. יום אחד הגעתי לגן של הילד ועמדה שם אמא. הסתכלתי עליה ואמרתי לה, 'מזל טוב על ההיריון'. האישה הסתכלה עליי ואמרה, 'איזה היריון?'. הרגשתי לא נעים והתנצלתי. אחרי חודש היא ניגשה אליי ואמרה לי, 'איך ידעת?'. ככה זה התחיל. התחלתי לראות דברים על אנשים. לא ממש הבנתי מה זה אומר, רק הרגשתי שאני מצליחה לראות ולקרוא אותם כמו ספר פתוח".

לדברי דהן, אנשים ששמעו על יכולותיה, התחילו להגיע לביתה. "בהתחלה לא לקחתי כסף, לא הבנתי מה קורה. אנשים ישבו מולי ודרך התהילים והטבעת עברו אליי מסרים, שמות ונשמות. א