מיטת תינוק מובלת החוצה ממחלקת הילדים בבית חולים 'וולפסון' בחולון. תינוק קטן שוכב במרכזה, כמעט ונבלע במיטה הגדולה. עיני השקד המבוהלות שלו משוטטות לצדדים, חוקרות את העולם. שתי נשים מלוות אותו לחדר הניתוחים, בו הוא עתיד לעבור ניתוח לב מסובך. האחת רופאה ישראלית שמצקצקת אליו בחיוך. השנייה היא אמו, עטופה מכף רגל ועד ראש ומסוגרת בשתיקה כבדה, מתקשה לעצור את הדמעות. בשעות הבוקר המוקדמות הגיעה לישראל, חצתה עם בנה את המחסומים המפרידים בין ביתה בשכם לחולון, מחפשת תרופה לבנה.

ניתוחי לב חינם לילדים פלסטינים ב'וולפסון'
כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

זו התמונה הראשונה המתגלה לנו בבית החולים בבוקר יום ראשון. שבוע שני למבצע, שבמהלכו החרידו אזעקות וטילים את ישראל. יומיים לאחר כניסת צה"ל לרצועת עזה, שעות ספורות לפני ההודעה הרשמית על קרבות סג'עיאה העקובים מדם, כשבשורות האיוב כבר באוויר.

פרויקט 'הצל לבו של ילד' הפועל בבית חולים 'וולפסון' מזה 18 שנה ממשיך כבימי שגרה. ילדים פלסטינים מעזה ממשיכים לזרום אליו, לעבור ניתוחי לב ולקבל טיפולים מצילי חיים. "ילדים הם ילדים", קובע נחרצות ד"ר עקיבא תמיר, מנהל יחידת לב ילדים ב'וולפסון'. "זה בכלל לא משנה מה דתם, צבעם או מאיפה הם מגיעים. גם אם בטוקבקים אוהבים לשנוא אותנו ולהגיד שאנחנו מטפלים באויב, תינוק בן תשעה חודשים הוא לא האויב שלי".

שכם, ג'נין, חולון
שתי משפחות פלסטיניות שוהות כרגע במחלקת הילדים ב'וולפסון'. אחת הגיעה משכם, השנייה מג'נין. שעות ספורות קודם לכן עזבה משפחה מעזה עם ילד קטן לאחר ניתוח לב. בבית הילדים, המשמש לילדים כבית לפני ואחרי הניתוח, שוהות משפחות פלסטיניות נוספות, כמו גם ילדים מסוריה ומאיראן. "זה הרעיון של הפרויקט", מסבירה תמר שפירא, דוברת העמותה. "ילדים הם ילדים ולא משנה מאיפה הם מגיעים ומה צבע העור שלהם".

את חשיבות הפרויקט ההומניטארי הזה קשה לכמת במילים, אך בימי מלחמה, כשהרוחות סוערות והדם רותח, קשה להתעלם מקולות המתנגדים לו, גם בתוך בית החולים. "מה אתה בא לצלם את הילדים האלה?", שואל בתרעומת מאבטח בית החולים את צלם העיתון. "לך תצלם את הילדים בשדרות שהבתים שלהם מופגזים".

"לא נתקלתי במקרים האלה באופן אישי", מספר ד"ר תמיר. "אבל אתמול במיון, סיפרה המתמחה שהייתה התפרצות של אמא. היא חשבה שהיא מחכה יותר מדי וזה לא נראה לה, אז היא התנפלה על המתמחה וצעקה עליה שהיא מעדיפה את הפלסטינים על פני הילדים הישראלים כי היא מקבלת על זה כסף. זה ממש לא נכון. העובדים לא מקבלים אגורה. הם עובדי 'וולפסון' ועוזרים בהתנדבות להציל ילדים ממקומות אחרים".

"יש אנשים שכועסים", מספרת בחשש איבה, תושבת ג'נין ואמו של אדם, תינוק נוסף המאושפז בבית החולים. "אולי הם פשוט פוחדים. אני לא מבינה כל מה שהם אומרים, אבל לפי הפנים והתנועות אני מבינה שלא כולם רוצים שנהיה כאן עכשיו".

איראן ועזה
'הצל ליבו של ילד' הוא פרויקט דגל ב'וולפסון', שנוסד ב־1996 על ידי ד"ר עמי כהן, במטרה לעזור למדינות מתפתחות לפתח ולשפר את יכולת הטיפול בילדים חולי לב. "כדי להשיג את המטרה הזאת", מספרת שפירא, "אנחנו מביאים לכאן ילדים כדי לעבור ניתוחי לב, מכשירים אנשי צוות רפואיים על מנת שיוכלו לחזור למדינות שלהם ולטפל בילדים בעצמם ושולחים צוותים רפואיים ללמד ולהכשיר צוותים מקומיים".

ברשימת המדינות המתפתחות כלולות רוב מדינות אפריקה, אסיה והרשות הפלסטינית. "גם מדינות שאין לישראל קשר רשמי איתן, אם זה סוריה, איראן ועזה", מדגישה שפירא. "טיפלנו ביותר מ־200 ילדים איראנים, ומחצית מהילדים שמטופלים פה הם פלסטינים מהגדה ומעזה".

איך הילדים מגיעים לפה?
"יש ארגון נוצרי שהוא שותף שלנו ועוזר להביא אותם. הילדים מגיעים גם בתקופות קשות כמו עכשיו".



"זו יחידה שמטפלת לא רק במצבים קריטיים, אלא גם במצבים שדורשים מעקב כמו מומים וליקויים שדורשים טיפול", מחדד ד"ר תמיר. "כרגע יש לנו שתי משפחות מהגדה. ילד אחד נמצא ממש ברגעים אלה בחדר ניתוח ואתמול שוחרר ילד מעזה".

אילו תגובות אתה והצוות הרפואי מקבלים בימים האחרונים?
"כשכתבות עלינו מתפרסמות, הטוקבקיסטים כותבים שאנחנו פושעים שמטפלים בפלסטינים. אני אומר שאנחנו צריכים להיות אנושיים ורפואיים אבל הרוח בטוקבקים היא שאנחנו עוכרי ישראל".

איך אתה מרגיש לגבי זה?
"אני חושב שצריך לטפל בילדים. לפני שישים שנה אנשים התייחסו אלינו כמו אל ג'וקים, שמו אותנו בקופסה ורצו להרוג את כולנו. אנחנו, אני והצוות שלי, לא חושבים ככה. לא צריך לשים את כל האנשים בקופסה אחת ולתת להם למות. אנחנו חושבים שצריכים להיות אנושיים ומקצועיים. צוות רפואי מטפל באנשים חולים ולא משנה אם הם פלסטינים, ישראלים, יהודים, נוצרים או