יוסי עיני יושב בביתו בראשון לציון ומבקש להוציא את האמת לאור, כפי שהוא רואה אותה. 42 שנה לאחר הפיגוע בנמל התעופה בן גוריון, שבו מצאו את מותם 24 בני אדם ועשרות נפצעו, טוען עיני בן ה־68, שהוא היה זה שתפס את המחבל היפני קוזו אוקמוטו, ולא חנן זיתון מחולון, שזכה לתהילה. "אני לא מעוניין בפרסים או הוקרה, אלא רק לספר את הסיפור שלי ולסגור מעגל", הוא אומר השבוע. זיתון, כצפוי, מכחיש את הגרסה של עיני.

חשש: המראות בנתב"ג גם בלילה
כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

ליל ה־30 במאי 1972. בסביבות השעה 22:30 עמדו שלושה אזרחים יפנים בתוך קבוצה של נוסעי טיסת 'אייר פרנס', שנחתה בנמל התעופה לוד והמתינו למזוודותיהם. איש לא יכול היה להעלות על דעתו שהם חברים בארגון הטרור הבין־לאומי, 'הצבא האדום' היפני, ושהגיעו לישראל בשליחות הארגון הפלסטיני 'החזית העממית לשחרור פלסטין' של ג'ורג' חבש.

השלושה קיבלו את מזוודותיהם ושלפו מתוכן תת מקלעים ורימונים, ולאחר מכן החלו לירות ולהשליך רימונים לכל עבר. כשפסקה האש, היו מוטלים על הרצפה 24 הרוגים, שמונה מהם ישראלים, ומעל 70 פצועים. שניים מהמחבלים נהרגו במהלך האירוע. השלישי, קוזו אוקמוטו, נפצע ונתפס בידי כוחות הביטחון. בפיגוע נהרג, בין היתר, המדען בעל השם הבינלאומי, אהרון קציר, ממכון ויצמן ברחובות, אחיו של אפרים קציר, שנבחר כשנה לאחר מכן לתפקיד נשיא המדינה.

משפטו הצבאי של אוקמוטו התנהל במהירות. כשישה שבועות לאחר הטבח, כבר עמדה התביעה לפני השאלה האם לדרוש עונש מוות. ההחלטה לא לדרוש עונש מוות לאוקמוטו, התקבלה פה אחד והוא נידון למאסר עולם. 13 שנה אחר כך, במאי 1985, הוא שוחרר במסגרת עסקת ג'יבריל, יחד עם 1,149 מחבלים, בתמורה להחזרתם של שלושה חיילי צה"ל: חזי שי, ניסים סאלם ויוסף גרוף.

זינקתי, בלי לחשוב
עיני, כיום חי עם בת זוג וסבא ל־21 נכדים מארבעה ילדים, היה בזמן הפיגוע חשמלאי מטוסים צעיר של אל על, שאליה הצטרף לאחר שירותו הצבאי. את אותו ערב הוא זוכר דקה אחר דקה, וטוען לעוול היסטורי שנעשה לו. "עבדתי במשמרת ערב. זו הייתה משמרת רגילה, בלי שום התראות או לחץ מיותר", הוא משחזר. "המטוסים חנו מול הטרמינל ואנחנו כרגיל מתחילים לעבוד עליהם. תוך כדי עבודה אני שומע צרורות של יריות ורימונים. התגובה הראשונית הייתה שוק והלם מוחלט, לא ממש הבנו מה קרה, רק הבנו שזה משהו חמור. בשלב ראשון התחבאתי מאחורי גלגל המטוס ואז הבנתי שזה מסוכן ומי יודע אם המטוס עצמו יתפוצץ. החלטתי לברוח ורצתי לכיוון השדה".

מכאן, הדעות לאשר התרחש שנויות במחלוקת. עיני מציג את גרסתו לאירועים, שאינה תואמת את מה שפורסם לגבי אותו אירוע. "תוך כדי שאני מתרחק מהמטוס ורץ לעבר השדה, אני שומע צעקות 'תתפוס אותו, תתפוס אותו'. הייתי הכי קרוב אליו, ראיתי בן אדם רץ באמוק ואחריו, במרחק שקשה לי להעריך, רץ זיתון וצעק לי לתפוס אותו", הוא טוען. "זיתון פשוט רץ אחריו, הוא יכול היה להמשיך לרוץ אחריו עוד הרבה מטרים אם אני לא הייתי מגיע ממול. בלי לחשוב פעמיים פשוט זינקתי עליו. היום, בדיעבד, אני מבין שזה היה רגע מאוד מסוכן, הסתכנתי בחיי כי אותו בחור יכל פשוט להרוג אותי, לא היה לו מה להפסיד".

ואיפה היה חנן זיתון, זה שקיבל את הקרדיט על תפיסת המחבל?
"חנן היה במרחק של חמישים מטר והוא האדם שצעק לתפוס אותו וכדומה. יכול להיות שבזמן התפיסה הוא גם לפת אותו, אני לא יודע, היו שם המון אנשים, אני רק יודע שאני זינקתי עליו. שנייה לאחר מכן הייתה התקהלות המונית של כל מי שהיה שם. גם זיתון היה שם והסבלים שעבדו בשדה. אני זוכר שחיפשתי על הגוף שלו נשק ומצאתי דרכון בלי תמונה. תוך זמן קצר הגיעו אנשי משמר הגבול, תפסו אותו, עילפו אותו עם קת הרובה והעלו אותו לג'יפ משמר הגבול. זיתון עלה יחד איתם והם נסעו. אני זוכר שעדיין לא הבנתי את גודל המעשה ולא חשבתי על תהילה, חזרתי למחלקה וסיפרתי את מה שעברתי שם, היינו מותשים. יכול להיות שגם זיתון תפס אותו כמו שהוא מתאר, הכל היה שם מבולבל".

אתה בחור צעיר, תופס מחבל ולא מפיץ ברבים. למה?
"אני לא יודע, לא ממש הבנתי מי נגד מי, היה לי חשוב להגיע הביתה, לאשתי ולילדה הקטנה. לא היו אז טלפונים ואמצעי תקשורת נגישים, למחרת בבוקר כשהגעתי למחלקה, אמרו לי שבאו מהתקשורת לחפש אותי, אבל זה היה מאוחר מדי כי כל העיתונים פרסמו שחנן זיתון תפס אותו. התקשרתי לאחד העיתונים כדי להגיד שזה אני, ואמרו לי 'זה מאוחר מדי, הסיפור כבר מאחורינו'. החברים שלי, שראו את הכל, לא הבינו איך אני מניח לזה".

למה בעצם הנחת?
"הייתי תמים, לא חיפשתי הוקרה וגם לא ציפיתי לשום דבר. המדינה רעשה וגעשה סביב הסיפור הזה, שהיה בזמנו אחד הסיפורים הגדולים. עקבנו אחרי מה שקורה איתו, אבל מה שהיה כבר עבר אז מה זה