תושבים רבים בחולון ובארץ בכלל ראו בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות תמונות של הורים עם ילדים מכוסי פנים, מחזיקים בתמונה של קופסת סרדינים. אם חשבתם עד כה שמדובר בפרסומת תמוהה לדגים, הגיע הזמן שתכירו את שלוש האימהות מחולון שהצליחו להפוך בעיה מקומית למאבק ארצי, שנוגע כמעט לכל הורה בישראל. "בסך הכל רצינו לפתור את בעיית הצפיפות בכיתות של הילדים שלנו, קיווינו שיצטרפו אלינו ועדי הורים בחולון, אבל לרגע לא עלה בדעתנו שהמאבק הזה יציף את כל הארץ", אומרות הנשים.

כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

16 אלף גולשים
מחאת האימהות מחולון נגד הצפיפות בכיתות, שכבר זכתה לכינוי 'מחאת הסרדינים', החלה, כאמור, כדי לפתור את בעיית הצפיפות בבית ספר רביבים שבו לומדים ילדיהן. נכון לעכשיו, ארגון ההורים הארצי הצטרף למאבק, שבמסגרתו נפתח עמוד פייסבוק בשם 'המאבק להורדת הצפיפות בכיתות'. גם ראשי רשויות בארץ ומורים תומכים במאבק. לעמוד הצטרפו עשרות אלפי גולשים, ובמקביל החל קמפיין וירטואלי בשם 'מחאת הסרדינים', שבו התבקשו הורים להצטלם עם ילדיהם כשהם מחזיקים שלט עם הכיתוב 'גם הילד שלי סרדין במערכת החינוך', ולהעלות את התמונות לרשת.

האימהות מחולון החלו במאבק לאחר שגילו כי בשנה הבאה ילדיהן יהיו בכיתה עם 40 תלמידים. האימהות - יפעת תרנין, דנה שקד ואורטל שניצר - החליטו לעשות מעשה ולמנוע את המהלך שלדעתן יפגע אנושות ביכולת הלמידה של ילדיהן. תרנין ושקד משמשות כיו"ר ההנהגה ההורית בבית ספר 'רביבים', ושניצר משמשת כסגניתן. השלוש ניסו למצוא דרך להיאבק בגזרה.

"שלושתנו חברות, והילדים שלי ושל דנה לומדים יחד בכיתה ג'", סיפרה שניצר בת ה־36, אם לשני ילדים ומנהלת שיווק בחברת פרסום. "בשכבה יש ארבע כיתות, אך בגלל עזיבה של מספר תלמידים בשנה הבאה, שכבת ד' תצומצם לשלוש כיתות, והתלמידים ילמדו בצפיפות איומה של 40 תלמידים בכיתה. ניסינו לחשוב מה לעשות כדי שזה לא יקרה.

"ביום שישי לפני כחודש החלטנו לפתוח דף פייסבוק ולרכז בו את המאמץ וההתנגדות של שאר הורי התלמידים", מוסיפה שניצר. "קראנו לדף 'המאבק להורדת הצפיפות בכיתות', מתוך תקווה שכאשר ועדי הורים נוספים בחולון יראו אותו הם יצטרפו, ואולי נוכל להפוך את הבעיה של בית ספרנו למחאה עירונית. ידוע לנו שנושא הצפיפות בכיתות קיים כמעט בכל בית ספר יסודי בעיר".

הקימו מטה ארצי
לתרנין, שקד ושניצר היה ברור שהנושא יעניין הורים רבים, אך הן לא שיערו איזו השפעה יהיה למאבק שלהן. כשהשלוש פתחו את דף הפייסבוק במוצאי שבת, למחרת היום שבו פתחו אותו, המתינו להן אלפי לייקים ועשרות פניות של ועדי הורים מכל הארץ שביקשו להשתתף במאבקן.

"שיערנו שזה נושא פופולרי כי הוא נוגע לכל הורה בארץ, אך לרגע לא דמיינו איזה הד מטורף הסיפור הזה יקבל", סיפרה שניצר. "במוצאי השבת היינו המומות מכמות האנשים שהביעו תמיכה במאבק שלנו. זה יצא מעבר לגבולות בית הספר רביבים או העיר חולון, זה הפך למאבק ארצי של הורים מחדרה, גדרה, הרצליה, קריית אונו ויישובים מכל הארץ".

כיצד נשים בלי כל ניסיון ציבורי מתמודדות עם מאבק בהיקף כזה?
"אין ספק שבהתחלה היינו בשוק מכמות התגובות, אבל הבנו את הצורך כשראינו שגם ראשי רשויות הביעו תמיכה עצומה. הם סיפרו על מחסור במשאבים ועל הקושי שלהם להתמודד עם כמות עצומה של תלמידים במינימום כיתות. קיבלנו פניות מכ־60 ועדי הורים בכל הארץ, ובמקביל קיבלנו את תמיכת ועד ההורים הארצי שכיום משתתף במאבק. מהר מאוד הקמנו מטה ארצי, ואף על פי שאנחנו מחולון, החלטנו לפתוח אותו בתל אביב, במקום מרכזי".



השלוש הספיקו כבר להיפגש עם עשרות ועדי הורים ולתכנן אסטרטגיה מסודרת כדי לקדם את המאבק ולהגשים את היעדים שהציבו לעצמן.

שלושתכן אימהות עובדות. מאיפה האנרגיה והזמן לטפל בבעיה ארצית?
"דווקא משום שיש לי ילדים אני יודעת מה לשאול, בניגוד לאמא טרייה", מסבירה דנה שקד בת ה־39, אם לשני תאומים בכיתה ג' וילד בגן חובה, מנהלת פרויקטים בחברת תכנון. "הילדים שלי ילמדו בשנה הבאה בדיוק בשכבות הצפופות של 'רביבים', ואני מסרבת שלא לפעול. כשמתחברים לכבלים או ללווין בוחרים שרת אחד, ומשלמים רק לו. אבל כשהתחלנו את המאבק הבנו שאנחנו משלמים מיסים וארנונה - ובסוף העיר צריכה לממן את מערכת החינוך, כך שלמעשה נוצר מצב שמשלמים פעמיים על אותו שירות".

טוב גם למורים
שקד מספרת שגם היא הופתעה מההיענות הגדולה. "כשהתחלנו להניע את המאבק, נדהמנו לגלות שרק כשאתה משתף אתה מגלה כמה אנשים נמצאים במצבך, וזה משהו שלא אתה ולא הם ידעו את זה. אין ספק שזה גובה מאיתנו הרבה זמן ואנרגיה. יש לי משרה מלאה, בעל, ילדים ואפילו חתול, ואני צריכה לטפל בכולם במקביל לפעילות שלנו. אבל הצורך הזה הוא כנראה משהו אצלנו. הילד שלי י