דורין וליאור סגול, צולחים את השנה הראשונה מחוץ לבית 'האח הגדול' כמעט בלי חמצן. השנה הזאת טלטלה אותם לכל הכיוונים. הוא ציפה לקבל בחזרה את האישה שהפקיד בידי ההפקה, את האישה שעבדה איתו צמוד 24 שעות ביממה ונשאה את התואר 'אשתו של ליאור סגול'. לה לקח זמן לנחות, ולא הייתה לה כל כוונה להישאר במשבצת הקודמת. "פתאום הפכתי להיות 'הבעל של דורין'", אומר ליאור. "לאן שאני הולך אני שומע את זה".

כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

וזה מפריע לך? קשה לך לפרגן?
"אם לשים את הדברים בכנות על השולחן, ברור שזה מפריע לי. כל אחד רוצה להיות אדם בפני עצמו, לא הבעל של ולא האישה של. אני מפרגן לה על האהבה ועל ההצלחה שהיא מקבלת מהקהל, גם שנה אחרי, אבל...".

"אבל קשה לו עם זה שפתאום אני בפרונט והוא מאחור", מתפרצת דורין לדברים.

קשה לך?
ליאור: "זה בעיקר מוזר לי. שנים שהיא הייתה 'אשתו של', ופתאום אני 'הבעל של'. אני מודה שזה מוזר, וכן, זה לא פשוט לי".

המרוץ למיליון
הם הכירו לפני 12 שנה, נישאו לפני תשע שנים, הביאו לעולם שלושה ילדים ויצרו במו ידיהם עסק משגשג של חליפות חתן. במהלך השנים הוא ספג את השיגעונות שלה, היא התאימה את עצמה לקצב שלו, וביחד הם הצליחו להגיע אל המנוחה והנחלה. או שלא.

"זהו, שלא כל הנוצץ זהב הוא", הם אומרים בפתיחות ומניחים, כדרכם, את הכל על השולחן, לטוב ולרע, גם אם המחיר הוא צעקות עד לב השמיים ומזוודות שנארזות.

לפני כשנה נחתה דורין בבית 'האח הגדול', הדיירת האהובה עם התלתלים הבלונדינים, שהתהדרה בתואר מעצבת חליפות חתן ואשת האיש שמלביש את המדינה. עם אנרגיות של בת 16 היא התחבבה על כל דיירי הבית, ושמרה על פרופיל נמוך בכל הנוגע לוויכוחים ולסכסוכים.

בשביל מה היית צריכה את זה?
"כדי לקחת את המיליון. אני לא מתביישת להגיד: רציתי לנצח, רציתי מיליון שקלים כדי שתהיה לי התחלה יפה לרכישת דירה. למרות שכולם חושבים שאני מיליונרית, אני עדיין גרה בשכירות".

מהבית היא יצאה אחרי 101 יום, שבועיים לפני הגמר. "ברור שהתאכזבתי", היא אומרת, "וגם מאוד הופתעתי מהניצחון של טהוניה. כשיצאתי, ניסיתי להבין איך אני מתחילה להתנהל מחדש בעולם. ליאור רצה את אשתו חזרה ומהר, הוא רצה שאני אחזור לתפקד בבית עם שלושת הילדים ובעסק. הוא לא הבין שלוקח זמן לנחות, ושזה לא קל. עד היום עוד לא ממש נחתתי".

עד הקצה
דורין בת ה־32, הבת הבכורה למשפחה בת ארבע נפשות, גדלה בבת ים. "הייתי ילדה מופרעת שאין לה גבולות, מלאת אנרגיות ושמחת חיים, חיה ונושמת ריגושים ואתגרים בלי פחד, אני לא פוחדת מכלום". היא עשתה שלושה קעקועים ביום אחד, קפצה מדבר לדבר בלי לחשוב פעמיים ורגע לפני הגיוס התהפכה עם הרכב. היא נהגה ללא מלווה, מה שעלה לה בפלטינות ברגל ובשחרור מהצבא. "אני אימפולסיבית", היא מודה, "מה שרוקד לי בבטן חייב לצאת כאן ועכשיו, עד הקצה. לא הייתי תלמידה טובה, חלמתי מגיל צעיר לעסוק בעיצוב אופנה. מעולם לא למדתי את התחום, אני פשוט אוהבת את זה. אחרי התאונה עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות עד שפתחנו את העסק".

ליאור בן ה־37 הוא הבן השני למשפחה בת חמש נפשות. בגיל 12 כבר יצא לרחובות למכור סברסים, כי רצה דמי כיס. "אם דורין הייתה שובבה, אני הייתי היפראקטיבי, ברמות שנעלתי את מנהל בית הספר בחדרו. אבל הייתי ילד חרוץ שכל הראש שלו עבד לכיוון עסקים". בטירונות עבר פציעת גב שאת צלקותיה הפיזיות הוא נושא עד היום. הוא שוחרר מהצבא ופתח שירותי בר לחתונות. "חייתי את חיי הלילה, הייתי מוקף בנשים יפות, עשיתי כסף וחייתי טוב".

המפגש בין השניים הוליד אהבה גדולה. "מהרגע הראשון שיצאנו אמרתי לה, 'את תהיי אשתי'", אומר ליאור, "משהו בה שידר לי שזה זה, ולא טעיתי".
לבקשתה של דורין, סגר ליאור את עסקי הלילה שלו, "כי היא קינאה", הוא מסביר.

דורין: "מה פתאום קינאתי, פשוט הסברתי לו שככה אי אפשר לחיות. חיי לילה זה לרווקים, זה לא משהו שאפשר למשוך לאורך זמן. הרגשתי שהוא טוחן מים ואני בנאדם של תכלס. אם לא הולך חזק, צריך להתקדם. ליאור יותר פחדן".

ליאור: "אני לא פחדן, אני פשוט רואה דברים שאת לא רואה".
דורין: "ואחר כך אומר לי, 'נכון, את צודקת'".

הם נסעו לארצות הברית, חזרו לארץ בלי שקל, גרו אצל ההורים של דורין והחליטו להתחתן. "כסף לחליפת חתן לא היה לנו", מספר ליאור, ופתאום דורין אמרה, 'בוא נפתח מקום ונמכור חליפות חתן', לא הבנתי מאיפה היא הביאה את זה, מה לנו ולזה, אבל היא אמרה, נלמד תוך כדי תנועה".

הם שכרו חדר במתחם באור יהודה, וניסו לשרוד בשוק התחרותי. "בהתחלה לא הייתה עבודה, שלושה חודשים לא מכרנו כפתור. מצד אחד אתה משלם שכירות, מצד שני, אין, כלום לא הולך. החלטנו לסגור את העסק ולעשות