גם בגיל 78, עם חמישה ילדים, 15 נכדים ואפילו נין אחד, ממשיכה יהודית והב מחולון להתנדב ולהוכיח לכולם שאין תחושה טובה יותר מאשר להעניק לאחרים ועל הדרך לחנך את הדור הבא. כבר שמונה שנים שהיא מתנדבת במסגרת תוכנית זה"ב בגן ילדים, מלמדת בבתי ספר יסודיים על ההיסטוריה של העיר חולון, מתנדבת באגף הרווחה ואפילו מעניקה שיעורי כתיבה במועדוני קשישים. לדבריה, היא מתכוונת להמשיך בכך כל עוד תוכל.

הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

סיפור חייה הוא שעורר בה אהבה גדולה לילדים והיא משמשת, לדבריה, כדלק המניע את גלגלי התנדבותה. "האהבה שלי לילדים התחילה כבר בגיל 14 וחצי, כאשר אמי נפטרה מסרטן קשה ונשארנו שבעה ילדים קטנים יתומים מאם, ועם אבא שעבד מאוד קשה כדי לפרנס אותנו", משחזרת והב.

"אני הייתי הבכורה והאח הקטן ביותר היה בסך הכל בן שנה. היה לי ברור שאני חייבת לעזור לאבא ולטפל באחיי בעצמי. בדיוק סיימתי כיתה ח' ולא חזרתי לספסל הלימודים בתחילת השנה כמו כל חבריי, אלא הלכתי לעבוד כטבחית במוסדות חינוך של רשת 'אורט'. באותה תקופה לא היו משרדים וארגונים שעזרו, יכולנו לסמוך רק על עצמנו אז הייתי מוכרחה לוותר על הילדות שלי. לא שחקתי עם חברות, לא יצאתי למסיבות ולא למדתי כמו כולם, כי מי יכול לחשוב על בילויים כשיש דברים כל כך חשובים לעשות כמו לטפל באחים ובבית.

"אבא היה איש מדהים. הוא היה בסך הכל בן 45 כשהתאלמן אבל מעולם לא התחתן שוב והקדיש את כל כולו לטיפול מסור בנו. רק לאחר שאחיי גדלו, התחלתי להשקיע גם קצת בעצמי. המשכתי לעבוד עם ילדים כעוזרת לטבחית במטבח לימודי בבית ספר 'גורדון' וגם שם הייתי מוקפת בילדים. בגיל 20 פגשתי את בעלי בזמן בילוי עם חברה ליד קולנוע 'ארמון' המיתולוגי, ובמהלך נישואיי ילדתי חמישה ילדים, אותם גידלתי באהבה רבה. בשנת 1980 מצאתי עבודה בגן ילדים בחולון ושם עבדתי במשך חמש שנים, כשבערבים למדתי פקידות. בסיום הלימודים התחלתי לעבוד בבית ספר 'אורט' כמזכירה ושוב הייתי מוקפת בילדים, אמנם יותר גדולים, אבל עדיין ילדים".



עם פרישתה לגמלאות ולאחר שילדיה גדלו ועזבו את הבית, חיפשה והב מה לעשות בזמנה הפנוי. "היה ברור לי שאני רוצה להמשיך לעבוד עם ילדים ושיש לי עוד הרבה מאוד לתת מעצמי", היא אומרת. רכזת פרויקט 'זה"ב בגן' בחולון שיבצה אותה בגן 'יובל' ומאז ועד היום היא מתנדבת שם. "אני מדברת עם הילדים על זהירות בדרכים, על ההיסטוריה של העיר חולון ומקריאה להם סיפורים. כיוון שאני חיה בעיר מאז שהייתי בת שש, אני מכירה אותה טוב ותמיד יש לי סיפורים מעניינים עליה".

למרות התנדבותה המספקת בגן, עם השנים חיפשה והב עוד מקומות לתת בהם מעצמה, וכיום היא מתנדבת עם ילדי בית ספר 'אריאל שרון' במסגרת מיזם 'ידיד לחינוך' ובנוסף היא מתנדבת באגף הרווחה וכותבת טקסטים ושירים עם קשישים במועדונים. "חשוב לי להנציח את מה שהיה כאן בשביל דור העתיד. אני כותבת סיפורים שקרו לי בעבר וסיפורים שאבי סיפר לי מילדותו באזרבייג'ן. אני חושבת שהדור הצעיר חייב להתחנך על העבר, לדעת ולזכור אותו".

לדברי והב, הנכדים שלה 'מוכרים' אותה בכל מקום. "הם מספרים בגאווה שיש להם סבתא שעדיין מתרוצצת ממקום למקום ואוהבת להתנדב. זה משמח אותי שהם כל כך גאים בי. רק לאחרונה טיילתי עם נכדתי בת התשע והראיתי לה את הבית הראשון שבו גרנו בחולון, בשכונת גרין. הנכדה מיד השוויצה בבית ספר בו היא לומדת וסיפרה על החוויה הכיפית שהייתה לנו יחד. המורה שלה שמעה וביקשה שאבוא לספר לילדים עוד מההיסטוריה של חולון. לימדתי אותם על האדם הראשון שהתיישב בעיר וכיצד היא בכלל קמה.

"מבחינתי ההתנדבות עם הילדים היא הטובה ביותר, זה מביא לי אור ושמחה לחיים. מאז שהילדים שלי גדלו ועברו לגור במקומות אחרים והנכדים שלי התבגרו, אני תמיד מחפשת את סביבתם של ילדים. כיף לי להיות עם הילדים, הם שומרים אותי צעירה ומשמחים אותי כל הזמן".