אם החיים שלו היו מתגלגלים אחרת, אל"מ רמטין סבטין מחולון היה מוצא את עצמו מגוייס בכפייה בגיל 15 לצבא האיראני, ואולי גם מפתח שם קריירה צבאית ומתמנה לאחראי על המוכנות של איראן לאיום הטילים מישראל. אלא שהגורל רצה, והחיים הובילו את סבטין לצה"ל, ובמקריות מפתיעה, דווקא למינוי שקיבל לאחרונה: מפקד יחידת החילוץ וההצלה בפיקוד העורף. בתוקף תפקידו יהיה סבטין אחראי בין היתר על מוכנות ישראל לאיום הטילים והנשק הלא קונבנציונאלי, המרחף מעל ראשינו.

בחולון אדישים: מסכת אב"כ לא תציל אותנו
הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

זה מוזר, שדווקא איראני אחראי על מוכנות ישראל לאיום הטילים שעלולים ליפול מכיוון איראן.
"אני מבין את הפרדוקס, אבל כך יצא...".

מהפכה, מלחמה, בריחה
סבטין, תושב חולון, בן 40, נולד וגדל בטהרן. בגיל 15 הוא ברח לישראל. "פרט לזיכרונות הילדות השגרתיים שיש לכל ילד, של בית ספר וחברים", הוא אומר, "הזיכרונות שלי כוללים גם מהפכה, מלחמה, ובסופה בריחה דרך פקיסטן לישראל. כילד יהודי שגדל בלב טהרן, סבלתי מהצקות מילדי בית הספר המוסלמים. היו סביבנו לא מעט מקרים של גילויי אנטישמיות. למדתי בבית ספר יהודי, שלרוע המזל היה ממוקם בקרבת בית ספר מוסלמי, כך שספגתי הערות וקללות כמעט מדי יום".

סבטין גדל בתקופת שלטון השאה האחרון באיראן, מוחמד ראזה שאה פהלאווי, ששלט במדינה מ־1944 והודח במהפכה החומייניסטית ב־1979. כשהיה בכיתה א' אף הספיק סבטין את דודיו בישראל. "כשביקרנו באותו קיץ בישראל, אני זוכר שיחסית לטהרן זה היה שוק מאוד גדול. הגענו ממה שנחשב לפריז של המזרח התיכון היישר לחולות, סוסים ועגלות", הוא נזכר.

ב־1979, כשהיה בן שבע פרצה המהפכה האיראנית, שהובילה לעליית האייתוללה חומייני ולהקצנה של המשטר נגד יהודי איראן. "כשפרצה המהפכה לא היה לנו ברור לאיזה כיוון זה הולך. לפני המהפכה היו כמעט 100 אלף יהודים באיראן ולאחריה הצטמצם המספר ל־20 אלף. ככל שחלפו השנים הלך וקטן מספר היהודים. אני זוכר שכילד פתאום אסור היה לנו לצאת לרחוב אחרי השעה שש בערב, כי היה עוצר. בהתחלה היו גם הרבה מאוד חיסולים. הייתי חוזר מבית הספר ורואה אנשים תלויים בכיכרות".

הוריו של סבטין היו ממעמד הביניים, אמו עבדה כמורה בבית ספר ואביו עבד בחנות בגדים גדולה. "בזמן המהפכה הוריי המשיכו לעבוד. אנשי המהפכה חיפשו בדרך כלל אנשים שהיו עשירים או כאלה שקשורים למשטר. המשפחה שלי לא הייתה כזאת ולא כזאת, לכן הם לא נפגעו".



שנה לאחר תחילת המהפכה פרצה מלחמת איראן־עיראק וסבטין ראה מגג ביתו את העשן שפרץ משדה התעופה בטהרן לאחר שהופצץ. באותה העת נכפה על הנערים ברחבי איראן להתגייס לצבא בהגיעם לגיל 15.

"כשהייתי בן עשר ואחי הגדול היה בן 15 הוא פחד שיכפו עליו להתגייס לצבא, לכן ברח לארץ דרך טורקיה. חמש שנים לאחר מכן החלטתי לעשות את אותו הדבר ולעלות לארץ. אם לא הייתי עושה את זה סביר להניח שהייתי עדיין מפתח קריירה צבאית, אבל באיראן".

ידעת מה קורה עם אחיך בארץ?
"שמרתי איתו על קשר באמצעות מכתבים. ככה ידעתי שהוא הגיע לפנימיית 'הדסים' בישראל, ורציתי להגיע לאותו המקום".

איראן, שווייץ, ישראל
הוריו של סבטין יצרו קשר עם הסוכנות היהודית. אנשי 'עליית הנוער' בישראל עזרו לו להתכונן למסע במשך שנה. ההורים והאחות הקטנה, שרצו להגיע לישראל בעקבות בניהם, היו מעוכבי יציאה מאיראן, לאחר שקיבלו חותמת שחורה בדרכון בשל עליית בנם הבכור לישראל. בסופו של דבר, חמש שנים לאחר שעלה לישראל נוצר חלון הזדמנויות והוריו ואחותו הקטנה עלו גם הם.

"בסוף 1987 סיימנו את כל הסידורים ויצאתי לדרך ביחד עם קבוצת יהודים שהוברחה מאיראן", הוא אומר, "המסע לישראל לקח חודש, כשאת חלקו עשינו ברגל ואת חלקו על אופנועים ובאוטובוסים. למי שלא עבר חווייה כזאת קשה לדמיין את הדרך. זה לא שעוברים גדר ואתה בצד השני, מדובר באזורים הרריים עצומים שצריך לחצות ברגל".

כשהגיעה הקבוצה לפקיסטן הם המתינו שבוע כדי לקבל מהאו"ם מעמד של פליטים. "עד אותו הרגע היינו בסכנה גדולה, כי אם תופסים אותך יורים בך בו במקום או מכניסים אותך לכלא. אבל ברגע שהכירו בי כפליט כבר לא יכלו להחזיר אותי".

מפקיסטן המשיכה הקבוצה בטיסה לתחנת ביניים בשווייץ, ולבסוף פגשו נציגים מהסוכנות היהודית שהעלו אותם לארץ ישראל. בדצמבר 1987 נחת הנער בארץ ונקלט בפנימיית 'הדסים', בדומה לאחיו. ארבע שנים התגורר במקום שהפך לביתו, ושהעניק לו, לדבריו, את התקופה היפה בחייו. "גם היום, אחרי 25 שנה, אני יכול להגיד שאלה היו הימים המאושרים ביותר בחיי, אם כי, כמו כל דבר בחיים, אפשר להגיד את זה רק בדיעבד".

הרס, חורבן, הצלה
בשנת 1991 התגייס סבטין לצה"ל, לחטיבה 101 של הצנחנים. "הייתי שם שנה, אבל