תחגגו, אל תנטשו: עמותת "חבר" רגילה לקבל במשך כל השנה כלבים שבעליהם נטשו אותם, אך בתקופת החגים היא כורעת תחת הנטל. "הכי עצוב זה לבוא בבוקר ולראות כלב שהושאר מחוץ לשערי הכלבייה, דרוס למוות על הכביש המהיר. אנשים שוכחים שפנסיון לכלב עולה פחות מכרטיס טיסה, ומעדיפים לנטוש אותו", אומרת יו"ר העמותה, רחל סליט.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

היא התאהבה בעולם הכלבים כשהגור שהביא בנה מהגינה הציבורית, אכל את הנעליים שרכשה באותו יום. לפני 12 שנה עזבה את מקצועה כמורה לציור לטובת משרה מלאה בהתנדבות כיו"ר "חבר", המטפלת ב־80 כלבים שננטשו או מועמדים להמתה. סליט עצמה מטפלת בביתה בשלושה כלבים שגילם ומצבם הרפואי אינו מאפשר להם לשהות בכלבייה. היא מספרת שאנשים נוסעים לחופשה או מארחים, ומחליטים לוותר על חיית המחמד המשפחתית. בתקופת החגים גם פחות משפחות מאמצות כלבים, והדבר מגביר את העומס.

"תקופת החגים אמורה להיות תקופה שמחה, אבל בעבור הרבה כלבים זאת תקופה עצובה מאוד. בתקופה הזאת יש הכי הרבה נטישות. לא מזמן הגיע משפחה עם כלב שנמצא איתה כבר שלוש שנים. הם סיפרו שנמאס להם כי הילדים גדלו והם כבר לא מטפלים בכלב. מצאתי גם קופסת קרטון שעמדה בשמש שעות ובתוכה חמישה גורים, וכלב עם עמוד שדרה שבור, שמת אחרי כמה שעות".

"זה קשה מאוד. המתנדבים באים לשואל אותי אם אפשר לקבל את הכלב, ובדרך כלל אני לא מסרבת, אבל אם אין מקום אני מפנה אותם למסגרות אחרות. הכלבייה לא יכולה להכיל יותר מ־80 כלבים. זה בית מחסה, לא מחנה ריכוז. מכעיס אותי מאוד שכשהכלבייה עמוסה אנשים לא מהססים לעשות לנו מניפולציה רגשית, ואומרים: 'אז אני אשלח אותו להמתה' או מאיימים לנטוש אותו ברחוב. אני אומרת להם שעדיף שיקשרו אותו באמצע כביש סואן, כי התוצאה תהיה זהה. ככה זה יהיה מהיר יותר.

"לרוב האנשים האלה גם לא טורחים להשאיר תרומה סמלית. מביאים את הכלב כמו חפץ ומסתלקים מהר. לקח לי זמן עד שהשלמתי עם העובדה שאני לא יכולה להיות המצפון של כל העולם".

סליט מספרת כי העמותה מתקיימת בעיקר מתרומות ומטוב לבם של אנשים. "כשהשטח שהכלבייה שוכנת בו כיום התפנה, הזמינו אותנו בעלי הנכס, משפחת רוזנקרנץ, לבוא לכאן. הם מתחשבים מאוד במצב העמותה ומנסים להקל עלינו ככל האפשר. ד"ר גיורא היימן מהמרפאה ברחוב פרישמן בחולון מעניק לנו את כל הווטרינריה במחירי עלות. בלעדיו לא היינו מצליחים להחזיק מעמד ולשמור על הכלבים בריאים. האיש הזה הוא האוצר שלנו. יש לנו בין 20 ל־25 מתנדבים שמגיעים לכאן בעיקר בסופי השבוע. הם משתדלים להגיע ולסייע גם בתקופת החגים.

"יש אנשים שטסים לחוץ לארץ לתקופה קצרה ונוטשים את בעל החיים שלהם. כשהם חוזרים הם מאמצים כלב אחר, וחוזר חלילה, אין הרגשת אחריות. ברגע שמאמצים כלב הוא חלק מהמשפחה, וצריך לנהוג בו כך".

מה את מאחלת לעמותת "חבר" לשנה החדשה?
"אני מאחלת לנו שמלבד תרומות כספיות, אנשים יתרמו גם בגדים, מגבות ורצועות וקולרים ישנים. אין טעם לתרום לנו מזון מכיוון שאנו קונים אותו במחירי סיטונאות. אני מאחלת לבני האדם ולבעלי החיים שנה טובה ואופטימית יותר. אני מבקשת שכל מי שאי פעם פגע בבעל חיים יחזור בתשובה בעניין הזה ויכפר על מעשיו".