אוהל או גראד?: בעיה לא פשוטה עומדת בפני נערה בת 14 לקראת פתיחת שנת הלימודים. הוריה נפרדו, האב מתגורר בתקופה האחרונה במאהל שהוקם בג'סי כהן בחולון והאם מתגוררת בבאר שבע, שהותקפה לאחרונה בטילי גראד.

עשרות תלמידים בטוחים - את שיעורי הבית הם יעשו באוהל
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"
רוצים הדרכה על איך כמה ולמה בדרך לבית הספר? כנסו

דנה (14, שם בדוי) נמצאת אצל אביה בחופשים ובסופי השבוע ומתגוררת אצל אימה בבאר שבע בשאר הזמן, בהתאם להסכם הפרידה בין בני הזוג. בימים שקדמו לפרוץ מחאת האוהלים, אביה התגורר אצל הוריו, יחד עם שני אחיו (46, 34) ואף חלק את חדרו עם אחד מהם.

האב שמתקיים מקצבת נכות בסך 2,200 שקל, אינו מסוגל לשכור דירה בכוחות עצמו ולשלם עבור ההוצאות השוטפות של אחזקת דירה פרטית משלו.

"אני מרגיש נטל על ההורים שלי בגלל שבגילי אני צריך לגור איתם, לחלוק חדר עם אח שלי, בלי טיפה של פרטיות", אומר אביה של דנה. "בגלל זה, מאז שרפי מוסרי קרא לכולנו בג'סי כהן להקים אוהלים כמחאה על מחירי הדירות והדיור הציבורי בפרט - אני הייתי הראשון שנרתם", הוא מספר.

דנה, שהעבירה את מרבית ימי החופש שלה בחולון, נאלצה אף היא להתגורר עם אביה באוהל קטן, באמצע הרחוב. "זה חלק מהמחאה והמאבק שלנו לקבל דירה. אם לא נשב באוהלים ונתמוך האחד בשני, לא נוכל לקבל את מה שמגיע לנו, שתהיה לנו קורת גג מעל הראש, כמו לכל משפחה נורמטיבית", היא אמרה.

האב ניסה לפנות לחברת "עמידר" בבקשת סיוע, אולם בשל גילו הצעיר והיותו אב לילדה אחת, הוא נדחה, למרות נכותו. "מאז שהגעתי ארצה אני סובל מאסטמה ומקשיי נשימה כרוניים. שקלתי לחזור לאוזבקיסטן, אבל אימה של הילדה אינה מוכנה בשום אופן שאקח אותה איתי, ואני לא יכול לתאר את עצמי עוזב אותה פה ונוסע לגור במקום אחר, רחוק ממנה", הוא סיפר.

מאז שהגיעה דנה לחופשה אצל אביה, המתיחות בדרום החריפה והיא החלה להתלבט האם לחזור לבית אימה וללכת לבית הספר בבאר שבע: "אני מאוד פוחדת מהמצב הביטחוני שם. בשנה שעברה טיל גראד פגע בבית הספר שלי, אבל במזל הוא היה ריק מתלמידים.

כיום המציאות בבאר שבע היא שאנחנו שומעים אזעקות מלחיצות ונאלצים להסתתר במקלטים ובחדרי מדרגות. אני נמצאת רוב היום לבד בבית כי אמא בעבודה, כך שאני די חוששת לחזור לבאר שבע ולהתמודד עם המצב בכוחות עצמי", אומרת דנה.

לפני כשנתיים, כאשר המצב הביטחוני בדרום היה גם כן מתוח והתושבים נאלצו לשהות תקופות ממושכות במקלטים ואף להתגורר בהם, דנה עברה לגור בחולון והתקבלה בבית ספר בעיר כתלמידה מן המנין.

"רפי מוסרי מקורב לאבא שלי והוא שמע על המקרה. הוא מייד הלך לבית הספר ודיבר עם המנהלת. הוא סיפר לה על המצב המיוחד שלנו, ושאני זקוקה לבית הספר בחולון כי אני לא יכולה לחזור הביתה לדרום. היא קיבלה אותי בשמחה ובמשך שנה למדתי כאן. זה היה כל כך מרגיע, ללמוד בלי לחצים ובלי איומים מתמידים של טילים", היא אמרה.

אביה מוסיף: "אני מרגיש הכי בטוח שהיא כאן איתי, גם אם כל מה שאני יכול לתת לה זה לישון באוהל או על הספה אצל סבא וסבתא שלה. זה עדיף על טילים ומלחמה. כאן אולי אין לנו בית, אבל לפחות אפשר לישון בשקט".