זה קורה: בעוד יומיים הם חוזרים לספסל הלימודים, חמושים בילקוטים חדשים, בסנדוויצ'ים מושקעים ובהתרגשות השמורה לימים הראשונים. בהתחלה הם עוד יסדרו את התיק בערב, יכינו שיעורים ויקומו בזמן.

מי מהסלבים לא שם על בית הספר?
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

אבל, האופוריה, כמדי שנה, תתמוסס מהר מאוד, ותביא איתה שגרה מוכרת, עם הרבה שאלות, עימותים והתלבטויות: איך משכימים בבוקר בלי עצבים? האם צריך לרדוף אחריהם כדי שיכינו את שיעורי הבית? האם הם באמת זקוקים לאבחון? ואיך מקימים אותם מההתנחלות מול המחשב?



כדי לקבל תשובות ולעשות קצת סדר, כינסנו ארבע נשות מקצוע מנוסות וותיקות, מומחיות בתחומן, במטרה לענות על השאלות שמטרידות אתכם, ההורים, עם פתיחת שנת הלימודים: ד"ר אלסי ממו - פסיכולוגית, אורלי בהט - מנהלת בית ספר, יעל פקין - מטפלת משפחתית, ודניאלה שכטר - דיאטנית.

איך משכימים אותם בבוקר מבלי להיגרר למריבות ולצעקות?
אורלי: "אחת הבעיות שאיתה מתמודדת מערכת החינוך היא חוסר היכולת של ההורים להעיר את הילדים בזמן לבית הספר. פעמים רבות הילדים מגיעים עייפים, באיחור, מאבדים את הריכוז ומפריעים לעצמם ולאחרים. לפעמים ילדים אומרים לי 'אמא לא התעוררה'. חייבת להיות הבנה שצריך להגיע בזמן לבית הספר וגם לשמור על שעות שינה תקינות. צריך לתת לילד את הזמן להתארגן, לאכול, לשתות ולצאת ליום הלימודים כשהוא רענן".

יעל: "אף אחד לא אוהב לקום בבוקר, אבל אפשר לעשות את זה קל יותר. כדאי להגדיר עם הילד איך הוא מעדיף להתעורר: בעזרת שעון מעורר שהוא יהיה אחראי עליו, שההורים יעירו אותו, או שחבר יתקשר. אפשר למצוא דרכים להקל על תרגולת הבוקר. להכין מבעוד לילה את הבגדים והמערכת ולחסוך לחץ מיותר בבוקר. המסר חייב להיות שיש מחויבות וצריך לקחת אחריות ולעמוד בה".

סנדוויץ' מהבית או פינוק מהקיוסק?
דניאלה: "כמובן שאוכל מהבית. סנדוויץ' שהוכן בבית מעשיר את השליטה על תוכנו בידי הילד והוריו. בהיעדר הכנה של כריך מבעוד מועד, קל יותר להתפתות למזונות עתירי שומן ועתירי סוכרים, כמו קרואסון בקיוסק".

אורלי: "תענוג לראות את הילדים בהפסקת האוכל מוציאים מהתיק כריך מושקע, עם מה שהם אוהבים. מלבד הטעם הפיזי, זה משרה תחושה של ביטחון ושובע, כשאתה יודע שמישהו שאוהב אותך הכין אותו".

דניאלה: "חשוב שהכריך יכיל ממרח או מנה עתירת חלבון, כמו גבינה, פסטרמה, חומוס, טונה, ביצה. האכילה במהלך שעות הלימוד מאפשרת ערנות גדולה יותר. גם על ארוחת הבוקר בבית לא כדאי לוותר. היא מאפשרת לאגור כוחות מחודשים אחרי צום הלילה, לשם תפקוד תקין בשעות הבוקר הראשונות.

"ילד שוויתר על ארוחת הבוקר לא מצליח להתרכז בשעתיים הראשונות ויש סיכוי סביר שגם יפריע בשיעורים. חשוב למצוא לכל ילד את ארוחת הבוקר שתתאים לו. מי שאומר שזה עושה לו בחילה, בסך הכל רוצה להוריד את ההורה מהראש שלו".

מה עושים כשהילד משאיר את שיעורי הבית ל"טיפולם" של ההורים?
יעל: "אני ממליצה להורים לנהל שיחה, בה תובהר משמעות שיעורי הבית. קבעו מדיניות עם הילדים, בשיתופם המלא, מתי הזמן המתאים להכנת השיעורים ומתי ההורים זמינים לסייע. חשוב להבהיר בדיאלוג פתוח, ששיעורי הבית הם מטלתו של הילד, ולשמור על קשר עם הצוות החינוכי. אגב, שיעורי הבית הם לא אמצעי ענישה".

אורלי: "שיעורי הבית הם לילד, לא להורה, וצריכים להיות באחריותו. יש לשדר לו שאנו, כהורים, סומכים עליו. כשהילד מתחיל כיתה א' כדאי לשבת לידו, לראות איך הוא מכין את השיעורים ובסיומם לבקש שיראה לנו מה עשה. בכיתות הגבוהות יותר האחריות כולה עליהם, ועדיין, כדאי לעקוב, להציץ מדי פעם במחברת ולוודא שהילד מכין מה שצריך".

איך מתמודדים עם חרם חברתי בכיתה או בפייסבוק?
אורלי: "החרם הוא בעיה שמערכת החינוך סוחבת על גבה שנים רבות, כשבשנים האחרונות נוסף מימד הפייסבוק. הורה שמודע לקיומו של חרם חייב לשתף את היועצת, כדי שבית הספר יטפל בבעיה, ובכלל זה את הורי הילדים המעורבים. לפעמים מזעזע לגלות, שדווקא ההורים הם אלה שאומרים לילדים שלהם לא לשחק עם תלמיד כזה או אחר ולהתעלם ממנו".

אלסי: "החרם החברתי בפייסבוק העלה בדרגה את בעיית החרם בין ילדים. ניתן לשלוט במה שנמצא מולך, אבל בעולם הווירטואלי קשה יותר לשלוט, בעיקר כשהדברים מתגלים בדרכים עקיפות ולעיתים מאוחר מדי".

יעל: "תפקיד הבית במצב כזה הוא לשמש מבצר אמיתי לילד. לגלות הקשבה, אמפתיה, סובלנות ורגישות, בלי ליפול למקומות של אימפולסיביות, כעס, ביקורת, שיפוט, ולחץ מיותר. חשוב להעביר לילד כל הזמן מסר שאנחנו, ההורים, משמשים ערוץ פתוח ובטוח, ואצלנו מדברים על הכל. בנוסף, לגיטימי בעיניי שההורים יהיו מעורים, יתעניינו ויבקשו שקיפות מלאה בכל הקשור לרשתות החב