"מיוזמתי לא הייתי מגיע הנה כי לא ידעתי מה הרגשות של המשפחה כלפי האירוע. חששתי שאולי יחשבו שלא עשיתי מספיק, שתהיה תחושת מירמור על שלא הצלחתי להציל את האב.

מפגש מרגש מסוג אחר היה גם עם רופא אחר
בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

"אותי מלוות כל הזמן המחשבות מה היה קורה לו הייתי מגיע לאיזור הפיגוע 20 דקות או חצי שעה קודם לכן. אולי הייתי מצליח להציל את חייו של יוסף. השאלות האלה מטרידות אותי מאוד, אבל מהתמיכה שקיבלתי כאן הבנתי שכל המשפחה מרגישה שעשיתי את שהיה ביכולתי".



ד"ר אייל ברבלק, טראומטולוג ואורטופד בבית חולים "איכילוב", היה הראשון שהגיע לשטח האש על יד אילת והגיש סיוע לאסתר לוי מחולון, שנותרה בחיים בנס ועשתה עצמה מתה בכדי להטעות את המחבלים. לרוע המזל, את בעלה, יוסף, לא ניתן היה להציל. לבקשת אסתר, הגיע הרופא לשבעה בבית המשפחה.

"הגעתי לאיזור הפיגוע במקרה", סיפר ד"ר ברבלק. "במסגרת שיתוף הפעולה בין בית החולים לצבא אני מגיע לצוקי עובדה פעם בשבוע ובודק חיילים. ב־12:00 הזמנתי מונית על מנת לתפוס את הטיסה שהיתה אמורה לצאת ב־14:00 לתל אביב.

200 מטר מהיציאה מהבסיס אני מקבל טלפון מקרובת משפחה המתגוררת באילת. תוך כדי שיחה היא סיפרה לי אודות הפיגוע. התקשרתי מיד לקצינה בבסיס עובדה ואמרתי לה ששמעתי על הפיגוע ושבוודאי זקוקים לרופא. הקצינה אמרה שמדובר בירי על אוטובוס שהמשיך את דרכו ל'יוספטל', והפצירה בי לתפוס את הטיסה לתל אביב".

"בתוך חילופי האש"
"המשכנו לנסוע דרומה, הגענו לכביש 12, ושם נתקלנו במחסום צבאי. מיד הצגתי את עצמי כטראומטולוג, ואמרתי שקרוב לוודאי אין רופא מיומן יותר ממני כרגע, אולם לא ניתן היה להיכנס לאיזור בכלי רכב אזרחי. מג"ד שיזפון הגיע ונסענו דרומה, שם חיכה אמבולנס עם חובש.

"הגעתי לחילופי האש וראיתי את כלי הרכב הראשון, שהיו שכובים לידו על הארץ ארבעה אנשים ירויים. ניגשתי וראיתי שהם כבר מתים. רצתי עוד דרומה, לאוטובוס בוער, נכנסתי פנימה וראיתי כי גם בו לא היו ניצולים. המכונית של אסתר ויוסף היתה הדרומית ביותר, ואליה הגעתי אחרונה.

"אסתר ישבה במשך שעתיים לצד בעלה הירוי במכונית שהתהפכה, כשהיא תלויה באוויר באמצעות חגורת הבטיחות. היא היתה בהכרה מלאה. אמרתי לה לכסות את העיניים וניפצתי את השמשה הקדמית כדי שאוכל להוציא אותה. זחלתי פנימה, חתכתי את חגורת הבטיחות והוצאתי אותה בזהירות. משם העברתי אותה לחובש. אותו דבר עשינו לבעלה, שהיה ירוי, והם פונו לבית החולים".

אסתר נפגעה בשכמה השמאלית מקליע, אולם לגבי מצבו של יוסף לא היה ספק. "לא נזקקתי לנסות אפילו להחיות אותו", אומר ד"ר ברבלק.

תחושת שליחות
הוא חשש מאוד מהמפגש עם רחל, ושמח כאשר קרוב משפחה, עזרא מעודה, יצר עמו קשר. "הוקל לי מאוד כשעזרא פנה אליי", הוא מספר.

"קראתי על ד"ר ברבלק בעיתון", אומר מעודה. "פניתי לאסתר והיא אמרה בפירוש, למרות כל הכאב והצער, שהיא רוצה לפגוש אותו, משום שבעיניה הוא לא רופא אלא מלאך".

מעודה התקשר למרפאה הפרטית של ד"ר ברבלק והזמין אותו לשבעה. "ניסינו לקבוע אירוע אינטימי, אבל יצא שבאו רבים, אפילו מהטלוויזיה, אבל זה לא משנה. זה לא החטיא את המטרה. מגיע לו פרס הוקרה מהנשיא. הוא נשוי טרי שלא היה בתפקיד בכלל, נכנס לשטח אש וחילץ פצועים.

"מגיעים לו תודה שאי אפשר לאמוד אותה במלים. הוא עשה את זה מתחושת שליחות שלא ניתנת להסבר רציונלי. איחלתי לו שכל הפירות שלו, הן התלמידים והן הילדים שלו, יהיו טובים כמוהו".

"אין לי מלים להודות לך על מה שעשית לי ולמשפחה שלי", אמרה אסתר לד"ר ברבלק. "אתה שליח אלוהים, מלאך שנשלח אלינו מהשמים. איך שראיתי אותך היום זיהיתי אותך מהחילוץ, למרות המצב שהייתי בו. אתה ואני עברנו משהו ביחד. תודה רבה לך שבאת הנה היום, אתה לא מתאר לעצמך מה זה בשבילי".

ד"ר ברבלק הסביר שהיה רוצה לעשות יותר, והצר על אובדן בעלה. בני המשפחה ענו לו: "עשית מעשה גדול מאוד, הצלת נפש מישראל".