מי זרק את האוגר שלי?: בפינת החי בחולון מוטרדים מהתופעה ההולכת ומתרחבת - כמעט מידי יום מושלכות במתחם או בקרבתו חיות מחמד. אלו, ככל הנראה נקנו עבור ילדים, אבל לאחר שנמאס להם מגידולם, בוחרים הוריהם להיפטר מהן בצורה אכזרית, שבחלק מהמקרים מסתיים רע.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

בשעת צהריים, פינת החי ברחוב פרופסור שור בחולון עסוקה בסיאסטה. העזים ענבר וסיגלית מחפשות מנוחה תחת צילו של העץ, האמו מניחה ראש על הגדר, בכלוב הארנבונים והשרקנים עשרות גורים והורים משחקים במחבואים, אמא ברווזה מתהלכת בשביל ואחריה משתרכים עשרות אפרוחים צהובים. לא רחוק מהם מצייצים מאות תוכים צבעוניים בכלוב ענק, וכולם יחדיו נחים בינות לדשא ירוק וניחוח צואת חיות, בלב לבה של העיר. את השלווה מפר קול נחיתה גדול. נוי אדר, מנהלת פינת החי, מנתרת ממקומה. "מה קרה?" אני שואלת בבהלה. "בואי", היא רצה לעבר כלובי הארנבונים, "מישהו שוב זרק לכאן ארנבון".

פינת החי בחולון. "קניתם חיה? תדאגו לה". צילום: קובי קואנקס

הכלוב נפתח ועשרות הארנבונים והשרקנים שרק לפני חמש דקות שיחקו בשלווה מתרוצצים מצד לצד, קופצים זה על זה ומתקרבים בזריזות לארגז שהושלך לעברם. בתוכו שוכב מכורבל ארנבון לבן עם כתמים שחורים ומבט מבוהל. "הוא כל כך רזה", אומרת נוי ומעבירה אצבע מלטפת על עמוד השדרה הבולט, "הוא פשוט הורעב. אם לא היינו מגיעות בזמן הוא היה מת. החבר'ה פה היו פוצעים אותו או שהוא היה מת מחוסר הסתגלות".

למה זרקו אותו לכאן?
אדר נאנחת בכבדות. "יש לי עשרה כאלה בשבוע. אפרוחים, ארנבונים, חתולים, אוגרים", היא אומרת ומעבירה את הדייר החדש לחדר הטיפולים, "את הגור הקטנטן הזה, למשל, בטח מכרו למישהו בחנות חיות. החמוד הזה הגיע הביתה וכנראה לא הצליחו להסתדר איתו, אז זרקו אותו לכאן. זה כל הזמן קורה כאן. פשוט מכה. כל יום משליכים לכאן חיות מכל הסוגים ובעלי החיים שלנו פשוט טורפים אותם".

אדר מגישה עזרה ראשונה לארנבון, קוראת לילדים המתנדבים במקום ומסבירה להם את חשיבות הטיפול המיידי. "הפעם הצלחנו להציל, אבל ברוב המקרים, אם אני מגיעה דקה מאוחר מדי, אני מוצאת את החיות שנזרקות מבחוץ שבורות גפיים, מחוסרות הכרה או מתות. דיירי הכלובים פוגעים בהן עד מוות".

בחודשי הקיץ מחליטים הורים רבים לקנות לילדיהם תעסוקה: חיית מחמד. "זה טוב ויפה אם לוקחים בחשבון את כל המשתנים הכלולים בגידול חיית מחמד ויודעים מראש למה נכנסים", אומרת אדר. "הילדים מבקשים בעל חיים בבית, הם מנדנדים, וההורים מתפתים למלא את החלל בצוות הווי ובידור מחנות החיות. רוב ההורים לא לוקחים בחשבון שארנבון, אוגר או אפרוח דורשים טיפול אינטנסיבי, וגם מעניינים ומעסיקים את הילד בדיוק לעשר דקות.

"כל הטיפול נופל, בסופו של דבר, על ההורה, ולא כולם בנויים לזה. תוך שבוע, מקסימום חודש, ההורים ממצים את הקטע ומחליטים 'להחזיר את החיה לטבע'. הם לא מבינים שחיה שנקנתה בחנות כגור וגדלה בתנאים של בית, תתקשה מאוד לשרוד בטבע. לקבוצה קשה לקבל אותה. רוב החיות שנזרקות לכאן לא שורדות".

נשמע שזה מאוד מכעיס אותך.
"בוודאי, כי מדובר ביצורים חיים ובתעשייה של כסף על גבם. יש, למשל, ארנבונים שהשתן שלהם חומצי ושום חומר לא מוריד אותו. כשהאמא מגלה את זה, היא כבר לא מוכנה שהדבר הזה יסתובב לה בבית. היא מגיעה לכאן עם הכלוב ואומרת לי, 'תעזרי לי להיפטר מהדבר הזה' ומשאירה כאן את החיה, בלי שום טקס פרידה ובלי שום הסבר לילדים. איזה מסר ערכי זה מעביר?".

לדברי אדר, יש אנשים שלא טורחים להביא את החיה לפינת החי, ופשוט משאירים אותה ברחוב או מחוץ לקניון. "אני קוראת לאנשים, תגלו אחריות. חיות זה לא אלמנט בידורי. קניתם חיה? תדאגו לה, ואם אתם לא מסוגלים לגדל אותה, מצאו לה מקום הולם שייתן מענה לצרכים שלה".