תלמיד כיתה י"ב מבת ים, שנאלץ לעבור ניתוח דחוף במרכז הרפואי "וולפסון" בחולון, התעקש להשתתף בבחינת הבגרות בספרות, שתוכננה לאותו מועד. העקשנות השתלמה והבחינה התקיימה בבית החולים דקות ספורות לפני הניתוח, שעבר בהצלחה. כעת נותר לקוות שגם הבחינה עברה כך.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

"הייתי בבית והתחלתי להרגיש כאבים בבטן", מספר תמיר אתחדיה (18), הלומד בכיתה י"ב בתיכון "אורט" רמת יוסף בבת ים. "פינו אותי מיד ל 'וולפסון', ושם נאמר לי שמדובר בדלקת בתוספתן (אפנדיציט), ושאני מוכרח לעבור ניתוח למחרת בבוקר.

העניין הוא שבדיוק למחרת היתה אמורה להתקיים בחינת הבגרות בספרות (2 יחידות לימוד), ולא הסכמתי לוותר עליה. חשבתי שאולי אוכל להשתחרר איכשהו לבגרות, אבל הרופאים הסבירו לי שזה בלתי אפשרי ומסוכן, כיוון שהתוספתן עלול להתפוצץ באמצע הבחינה, שאני חייב לעבור את הניתוח בדחיפות ושאין לי אפשרות אחרת.

"ההורים שלי דיברו עם המחנכת שלי ועם מנהלת בית הספר, ודאגו לכך שאוכל להיבחן בבית החולים במקום בבית הספר. הניתוח תוכנן במקור לשעת בוקר והבגרות ל-13:00. בית החולים הסכים לדחות את הניתוח בשלוש שעות ומשרד החינוך הסכים להקדים את הבחינה בחצי שעה".

איך הצלחת להתרכז בבחינה כשאתה סובל כאבים?
"נתנו לי אנטיביוטיקה ואיפשרו לי להיבחן בחדר של מנהל המחלקה הכירורגית. הביאו בוחנת ממשרד החינוך שתשמור עלי, והצלחתי להתרכז. בדיוק בשנייה שסיימתי לכתוב את הבחינה, נתנו לי כמה זריקות, וזמן קצר אחר כך נכנסתי לניתוח. הייתי מאושפז במשך שלושה ימים, ועכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב".

מדוע התעקשת כל כך להיבחן? אחרים היו מוותרים בשמחה על התענוג ודוחים למועד אחר.
"ידעתי שאם לא איבחן עכשיו, זה לא יקרה בכלל, כי זה ידחה וידחה. למדתי לבחינה במשך כמה ימים והרגשתי שאני מוכן. החברים שלי צחקו על העקשנות שלי וגם הרופאים צחקו, ואמרו שזאת הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בבית החולים".

"אני כירורג יותר מיומיים, וזאת הפעם הראשונה שנתקלתי בה במקרה כזה", אומר בחיוך מנהל המחלקת הכירורגית א' ב"וולפסון", ד"ר מרדכי שמעונוב. "תמיר הגיע אלינו עם כאבים בבטן הימנית התחתונה ועם תמונה ראשונית של אפנדיציט. למחרת בבוקר, כבר היה די ברור שמדובר בדלקת חריפה. במקרים כאלה קיים תמיד הפחד שבמידה שלא מנתחים בדחיפות, זה יכול להתפתח לסיפור מורכב עד כדי סכנה לבריאות.

"הסברנו לתמיר שהוא צריך לעבור ניתוח, ואז להפתעתנו הוא התחיל לנהל משא ומתן. הוא אמר שהוא למד לבחינה ושהוא לא רוצה להפסיד אותה. אפילו אבא שלו אמר שהוא מוכן לחתום על סירוב לניתוח ולקחת את תמיר הביתה. כאבא אל אבא הסברתי לו שמדובר בחוסר אחריות, ושהעניין יכול להסתבך חלילה ולגרום אפילו למוות.

"אז התחילו לקיים בירורים עם בית הספר, ונשאלנו אם נסכים לדחות את הניתוח בכמה שעות. על אף הסכנה, אמרנו שלא יקרה אסון אם נקיים את הניתוח כעבור שעתיים-שלוש. התחילה סאגה של טלפונים לבית הספר ולמשרד החינוך. ניסינו לבקש שתמיר יבחן מוקדם יותר, אבל התברר שכולם חייבים להיבחן באותה שעה. הבטחתי להם שהוא יהיה במשרד שלי ושנשגיח שהוא לא יקבל עזרה וטלפונים, אבל זה לא עזר. הסכימו להקדים את הבחינה בחצי שעה בלבד.

"תמיר הגיע למשרד שלי וקיבל שם חדר פנימי שלא הפריעו לו בו. נציגה של משרד החינוך ישבה לידו והשגיחה שהכל מתנהל כשורה. ברגע שהוא סיים לכתוב את הבחינה, הגיע סניטר ולקח אותו לחדר הניתוח. עצם זה שכל מיני מוסדות הצליחו לתקשר ולהגיע להחלטה לטובת החולה, למרות שזה נראה כמו משימה בלתי אפשרית, נתן לי הרגשה טובה".