הותירה חותם ענק: "את נותנת לכולם עצות, תני לי עצה איך לחיות בלעדייך", הספיד יעקב חייט את אשתו שושי, ציירת ופסלת, סופרת ומשוררת, שניצחה את הסרטן פעמיים, אך חיידק במסתם הלב הצליח להכניע אותה. בני הזוג חייט מוכרים כאמנים מוערכים, שהציגו בעשרות תערוכות והוציאו לאור ספרי אמנות. יעקב, המצייר את נופי ירושלים בשנים האחרונות, ניהל את מוזיאון בת ים. שושי ידועה בכינוי "ציירת הליצנים". ציוריה ופסליה זכו להצלחה רבה.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

שושי חייט ידעה שהפעם לבה לא יעמוד במשימת החיים. לפני שנכנסה לניתוח להחלפת מסתם, היא כתבה פתקים לכל אחד מבני המשפחה, כמעין צוואה רוחנית. היא נכנסה לניתוח מורכב, שנמשך 15 שעות, במהלכו נלחמו הרופאים על חייה. כעבור כשבועיים נפטרה, בגיל 64, והותירה אחריה בעל, שתי בנות וחמישה נכדים.
מאות חברים ובני משפחה השתתפו בהלווייתה. כל המספידים דיברו על אישיותה המיוחדת, על צחוקה המתגלגל, על חוש ההומור הנפלא שלה, על עצותיה הטובות, על כישוריה הרבים, על החותם שהותירה בהם ועל החלל הריק שנותר בהעדרה.


"הליצן הוא אני, ומזה אני לא יכולה לברוח". שושי חייט ז"ל

המנחמים שזרמו לבית המשפחה העלו זיכרונות, הקריאו שירים שכתבה בספריה "לראות את אלוהים מבעד לחשיכה" ו"תותים אדומים", בעטיו קיבלה פרס ספרותי של הקרן לתרבות על שם שרה וחיים ינקולוביץ', וגם הזכירו קטעים אוטוביוגרפיים מתוך הרומן שכתבה, "שלושה לילות בפופראד".

בסטודיו של בני הזוג ניצב על הכן ציור בלתי גמור של פרחים, שנקטע ביום אשפוזה של שושי במחלקת הלב של בית חולים "וולפסון". סלון הבית בחולון, כמו כל יתר החדרים, מעוטר בציורי שמן יפהפיים. שושי הציגה 27 תערוכות יחיד ברחבי הארץ, במוזיאונים ובגלריות ועוד עשרות תערוכות קבוצתיות. בסטודיו פזורים בצבעוניות ציורי הליצנים המפורסמים שלה, לצד ציורי פרחים, נשים ופרפרים. הליצנים בציוריה, בשחור לבן וגם בצבע, מרגשים בהבעתם, מעוטרים במסכות ומשקפים את חייה.

"אני משתמשת בדמותו של הליצן כדי להמחיש את מורכבות האדם ואת הצורך שלו, שלי, להסתתר מאחורי מסכות", אמרה חייט באחד הראיונות עמה. "ליצן הוא אדם שעוטה על עצמו מסכה. כולנו עוטים על עצמנו מסכות. כל אחד סוחב על גבו את סיפורי חייו הקשים ומביא איתו החוצה את האמת שלו. רוב שעות היום אנחנו מכסים את האמת במסכות כדי להתאים את עצמנו לסביבה. הליצן הוא אני, ומזה אני לא יכולה לברוח".

כמו סינדרלה
לשושי חייט יש סיפור חיים שמוצאים רק בספרים קורעי לב. היא נולדה בעיר קלוז' שבטרנסילבניה לאם ניצולת שואה, שעברה עינויי תופת אצל ד"ר מנגלה ושרדה בקושי. את אביה פגשה רק לעתים נדירות במשך השנים. כשהייתה בת שנתיים וחצי עלתה לארץ עם אמה, והשתיים עברו ממקום למקום, מחפשות עוגן להיאחז בו. בילדותה נשלחה לחיות אצל מכרים של המשפחה, ושם, ממש כמו סינדרלה, הפכה למשרתת של בני הבית.

בעבר סיפרה שעבדה קשה, הוכתה, הושפלה, נוצלה, חיה בעוני מרוד, וכשכבר נראה לרגע שאולי תצליח להשתחרר, מאסה אמה בחיים והתאבדה. בשכונה קראו לה "הילדה הבלונדינית עם העיניים הכחולות", אבל לא ממש ידעו מה חבוי מאחוריהן. "אני זוכרת היטב כל רגע, כל קללה, כל מנת השפלה, כל מכה, אפילו את צליל מחבט הנצרים שבו היכו אותי", סיפרה בעבר.

בגיל 16 הכירה את יעקב חייט וכעבור שנה וחצי של חברות נישאו בני הזוג. אהבתה ליעקב היא שהצילה אותה, כשמשפחתו אימצה אותה בחום. היא פסעה בשני נתיבים מקבילים כל חייה הבוגרים: האהבה, המשפחה והיצירה מחד, וזיכרונות ילדותה הראשונה מאידך.

למרות הרקע הקשה שממנו באה, מכריה מעידים כי במשך כל השנים עזרה שושי לאנשים להתגבר על מצוקות וכל מפגש עמה לווה בבדיחות ובהומור. היא נתנה דוגמה אישית איך אפשר לחיות טוב למרות כל קושי, ותמיד אמרה לכולם שהיא אישה שמנצחת כל יום מחדש.

"כשקרא לי 'בינתי', הייתי בוכה"
בגיל 30 חלתה חייט בסרטן בלוטות הלימפה. היא עברה ניתוח, הקרנות וטיפולים כימותרפיים קשים. "הסרטן תקף אותי בגלל השתיקות ששתקתי כל השנים. אסור היה לי לדבר והייתי נושכת את הידיים כדי לשתוק בשקט. השתיקה הצטברה לרעל והרעלים האלה הפכו לסרטן", סיפרה לימים, לאחר שהצליחה להילחם במחלה ולנצח אותה.
בחלוף שני עשורים, התעורר הסרטן שוב. חייט מצאה את עצמה מתמודדת עם סרטן הרחם, וגם הפעם ניצחה.

את ניצחונה, יחד עם סיפור חייה ואהבתה, תיעדה ברומן האוטוביוגרפי "שלושה לילות בפופראד" (תמוז). לצורך הכתיבה נברה ביומן שכתבה בילדותה, בו תיעדה את כל מה שעבר עליה בבית דודתה. במהלך הכתיבה, כששבה לעמודי היומן, נדהמה חייט לגלות שהחיים היו הרבה יותר גרועים מכפי שזכרה אותם. במשך שנה, מדי יום, כתבה בכתב קטן וצפוף את הספר על מחברת,