שולפות ציפורניים: שתי תושבות קרית שרת בחולון החליטו לצאת למלחמה נגד עיריית חולון, הטוענת שהן מאכילות חתולי רחוב בניגוד לחוק. השתיים, שחצו מזמן את גיל 60, החליטו לנהל נגד העירייה מאבק משפטי במקום לשלם את הקנסות שהוטלו עליהן.

"מדי חודש אני קונה שקים של 18 ק"ג מזון לחתולים", אומרת דליה (75) (השמות בכתבה בדויים). "מביאים לי את זה הביתה כי אני לא מסוגלת לסחוב בעצמי. אני מוציאה על חשבוני יותר מ-140 שקל בחודש. להגיד לי להפסיק להאכיל את החתולים זה כמו לדרוש ממני להרוג אותם במו ידי.

"התחלתי לתת מזון ושתייה לכל החתולים ה'הומלסים' בסביבת ביתי לפני ארבע-חמש שנים. אני מביאה להם גרעינים ודואגת שיהיו להם מים בקערה גדולה. כיום אני מאכילה דרך קבע שבעה חתולים, ב-6:15, כשאיש לא רואה, ובצהריים.
"הכל היה בסדר עד שנשמות טובות התחילו להגיד שזה לא מתאים, ולי אין כוח להתווכח עם חיות ההולכות על שתיים.

"באחד הימים לפני כמה חודשים דפקו על דלת ביתי פקחים מהעירייה, ואמרו לי שאם לא אקח את שתי קופסאות המזון תוך שעתיים, אקבל קנס. אמרתי שאני לא לוקחת אותן משם, והפקחים אמרו לי שאני גורמת לזיהום הסביבה. הודעתי להם שגרעינים ומים לא גורמים לזיהום הסביבה, ושאני מסרבת. בהמשך קיבלתי קנס של 290 שקל. במשך עשרת הימים הבאים קיבלתי ארבעה קנסות כאלה, ובסך הכל יותר מ-1,000 שקל".

מדוע לא שילמת את הקנסות?
"כי אני יודעת שאני מאכילה לפי החוק, ולכן בחרתי להישפט. אני לא גורמת זיהום לסביבה. אני מאכילה בתנאים היגייניים, בקופסאות נקיות מפלסטיק, ונותנת רק מים וגרעינים. גרעינים יבשים ונקיים לא גורמים לזיהום. אני מוכנה לשלם קנס כשאני יודעת שעברתי על החוק, אבל במקרה הזה אני לא מתכוונת לשלם. אני בסך הכול עושה מצווה ומוציאה כסף מהכיס שלי כדי לקנות אוכל לחתולים, אז צריכים להגיד לי מלת תודה, ולא לתת לי קנס".

גם לבלה (66), המתגוררת בבית דיור מוגן, טענות דומות. "אמרו לי שאני צריכה לדאוג להעביר את כל החתולים מהמקום הזה", היא מספרת. "איך אפשר להעביר 30-25 חתולים? הם הרי יודעים את שעות ההאכלה, ומתחילים להופיע לקראת השעה הזאת. אני מוכנה להישפט ולא לתת לפיקוח העירוני 290 שקל.

"יש אנשים שכנראה לא נראה להם שיש חתולים ברחוב. ראו שאני הולכת עם בקבוק מים ואוכל יבש, והתקשרו לפיקוח העירוני, שנתן לי קנס. אני ועוד כמה חברות שלי מאכילות את החתולים בתורנות, וכל אחת מאכילה בשעה אחרת ביום. יש אנשים שמביאים לחתולים ראשים של דגים או עצמות עוף, ואני המסכנה צריכה להרים אותם. אני לובשת כפפות ומרימה את השקיות, כדי שלא יגידו שאנחנו מלכלכות.

בא כוחן של דליה ובלה, עו"ד יהונתן רבינוביץ', המייצגן בהתנדבות מטעם עמותת "תנו לחיות לחיות" אמר: "אנשים טובים, רגישים והומניים, אשר לא יכולים להיות אדישים למול סבלם של חתולים רעבים, נאלצים לשלם קנסות של מאות שקלים. מעבר לבזבוז כספי הציבור שיש בהפעלת פקחים מול מאכילי חתולים, במקום לנצלם לאכיפת החוק בעניינים מהותיים,

"מדובר באטימות לב ובמעשה שנוגד, לטעמי, את החוק ואת הפסיקה. במקרים המפורטים בכתבה ינוהלו הליכים משפטיים עד תום, כדי להביא לזיכוי מוחלט של אותם אנשים טובים, אשר מגלים רגישות, משלמים מכספם, ומאכילים את החתולים באופן שאין בו כל מפגע".

עיריית חולון מסרה בתגובה: "ראשית, זכותן המלאה של התושבות להגיע לבית המשפט בתאריך הנקוב בברירות הקנס, ולהעלות בפניו את טענותיהן, כמו כל מי שנרשם נגדו דוח ברירת קנס. לגופן של הטענות, הקנסות ניתנים לא על האכלת חתולים, אלא על גרימת מפגעים תברואתיים כתוצאה מהשארת שיירי מזון ומאגרי מים, והשארתם ברשות הרבים.

"בעקבות כך מתקבלות לעתים קרובות תלונות מוצדקות של שכנים, הסובלים מריחות רעים, מיתושים ומזבובים".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון"