בזמן האחרון האלימות של תלמידים בבית הספר משגשגת וצומחת, וזה בגלל שהתלמידים רוצים להיות הכי "קולים" בכיתה, בשכבה ובבית הספר. והם חושבים שזה עוזר, אבל זה לא.

ויש אנשים שהם רוצים להיות הכי שווים שיחשבו שאלימות בשבילם זה:"יופי, אם אני ארביץ אני אהיה מקובל". ויש את אלה שחושבים שאלימות זה רע והאלימות בשבילם זה:"אלימות, אני? אני מרביץ אני רע! ויש את האנשים שהם לא זה ולא זה ואלימות בשבילם זה:"מי שירביץ לי אי אחזיר." וגם: "לא, אני לא מרביץ לאנשים סתם".

אך כל האלימות הזאת מבוזבזת על האנשים שזה הכי לא מגיע להם והם: המורות, כי בסוף הן "חוטפות" את המכות מכיוון שתפקידן הוא להפריד בין ילדים שרבים או הולכים מכות.

אך בכל זאת יכול להיות שיום אחד, בעוד כמה שנים, יקום מישהו וינתק אותנו מהאלימות הארורה! אבל עד אז האלימות תקֶפה ומנסים לפתור זאת בדרכים שונות. וכמו שבנימין זאב הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה!" וזה קשור לנושא האלימות מכיוון שאם נרצה, נרצה ממש אז אנו נצליח לפתור את בעיית האלימות.

ולהתראות בבלוג הבא,
שלכם, יהונתן זהבי!