הצד המכוער של הפייסבוק: כשילדים ובני נוער היו רוצים להביע בעבר את דעתם על מורה, הם היו כותבים את זה בספריי צבעוני או בטוש שחור על קירות בית הספר או בחדרי השירותים. גם היום הם כותבים על הקיר, אבל בפייסבוק. ילדים ובני נוער פותחים הרבה קבוצות בפייסבוק, אבל קבוצות שנאה נגד בית הספר, ההנהלה והמורים זוכות לפופולריות מיוחדת.

שתי מנהלות של בתי ספר יסודיים בחולון הופתעו לגלות השבוע ששמן מפאר את כותרותיהן של קבוצות שנאה. "גם אני שונא את ...." מזמינה את כל הציבור להצביע נגד המנהלת. החברים בהן הם ילדים הלומדים בבתי הספר שלהן, ולומדים בכיתות א' עד ו'. המנהלות הופתעו כאשר הבאנו את הדבר לידיעתן, וכל אחת בחרה מסיבותיה שלא להתייחס.

"חייבים לשונא אותה בדם", כתוב באחת הקבוצות. אולי זה תמים, אולי זו קפריזה של אחד, שסחף אחריו אחרים, אולי הם לא באמת מודעים להשפעה על המורה או המנהלת, כך או אחרת, הגילוי שיש קבוצה ששונאת אותך, יכול לפגוע קשות, ובמקרה אחד הוא אף גרם למורה לעבור ללמד בבית ספר אחר.

לילך, מורה לספרות שלימדה באחד מבתי הספר בעיר, החליטה לעבור לבית ספר אחר בגלל שלא היתה יכולה לשאת את הפגיעה שספגה כשנפתחה נגדה קבוצת שנאה.

"זה היה בשנה שעברה", היא משחזרת. "באמצע השנה נודע לי שיש נגדי קבוצת שנאה בפייסבוק. במהלך אחד השיעורים היה לי ויכוח עם אחד הילדים, והוא אמר לי: 'כולם שונאים אותך, אפילו יש קבוצה בפייסבוק'. הייתי מופתעת מאוד. לא ממש הבנתי על מה הוא מדבר. לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה שנקרא קבוצה, שכל אחד יכול להקים. כשהגעתי הביתה נכנסתי למחשב, ואכן היתה קבוצה תחת הכותרת 'גם אני שונא את לילך'.

"מעולם לא הרגשתי לא אהודה או אהובה על הילדים. לא היו טענות ומענות, ולכן לא הבנתי מאיפה זה נבע. בקבוצה הזו היו 40 חברים, חצי שכבה, רובם היו התלמידים שחינכתי. אחרי יום, כשהתאוששתי מהשוק ובחרתי לשים את העלבון בצד, נכנסתי לכיתה ושוחחנו על זה. התגובה של הילדים הממה אותי. הם לא הבינו איך הגעתי לזה ומה אני עושה בפייסבוק. אחד מהם אמר לי שפייסבוק זה מקום פרטי לילדים, ומה פתאום אני נכנסת לשם. בנקודה הזו הבנתי שאין להם מושג מה הם עושים.

"למרות ההסברה ולמרות שהם בחרו לפרוש מהקבוצה כדי לסגור אותה, אחרי זמן קצר זה חזר. שוב נפתחה קבוצת שנאה נגדי, וזה שוב סחף את הילדים. יכולתי לבחור ־ להתעלם או לערוך שוב שיחה, ולהבין שוב שזה לא אישי אלא תופעה של היסחפות, אבל לא יכולתי להתעלם. הרגשתי שאני לא יכולה לעמוד מול אותם ילדים ולדעת שכל אחד מהם חבר בקבוצה שהכותרת שלה 'גם אני שונא את לילך'.

"במהלך השנה מצאתי שהם מקללים אותי בפייסבוק, שהם פתחו קבוצות עם כינויים שונים על שמי, שזה הפך לסוג של רדיפה. הרגשתי מאוד לא נוח להמשיך וללמד בכיתה הזו, ובכלל במקום שכבר נוצרה בו תווית עלי. פנינו להורים, ניסינו לנקוט הליכי משמעת, ואז זה הפך להיות אנונימי. בסוף השנה ביקשתי לעבור לבית ספר אחר.

התלמידים מצדם לא מבינים על מה המהומה. כשפנינו לחברים בקבוצות השנאה, רבים מהם לא הבינו איך הגענו אליהם. "זה שלנו", אמרו, "איך הגעת לשם בכלל?". הם היו מופתעים מעצם העובדה שמישהו שאינו חבר שלהם בפייסבוק או רשום בקבוצה, ראה אותם.

גל (13) אינו אוהב את המורה לתנ"ך והחליט לפתוח נגדה קבוצת שנאה בפייסבוק. "אנחנו לא מסתדרים", הוא אומר. "כל הזמן כולם אומרים כמה שהם שונאים אותה ואת השעורים שלה, שהיא קשוחה, שהיא לא מקשיבה, שהיא לא ברורה. יום אחד היה לי ויכוח איתה והיא הזמינה את ההורים שלי, אז החלטתי לפתוח נגדה קבוצת שנאה".

וזה במקום ללכת ולהגיד לה מה אתה מרגיש?
"לא חשבתי שאם אדבר איתה, זה יעזור".
ומה נותנת קבוצת השנאה?
"לא חשבתי על זה לעומק. פתחתי וראיתי שהרבה מצטרפים ולא אוהבים אותה כמוני. האמת, לא חשבתי שהיא תגלה את זה".

מה הרגשת כשהצטרפו עוד?
"שאני לא היחיד ששונא אותה. שאולי אם יהיו בקבוצה הזו הרבה, היא תעוף מבית ספר".
מה קרה כשהיא גילתה את זה?
"היתה הרגשה לא הכי נעימה. התנצלתי וסגרנו את הקבוצה. היא הסבירה לנו כמה שזה פגע בה".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון"