מקלות בגלגלים: חנה חרדון מחולון היתה נותנת הכול כדי לחזור וללכת. היא בת 42, נשואה למשה ואם לשניים (22 ו-17). לפני שש שנים לקתה בפריצת דיסק. היא עברה ניתוח כושל בעמוד השדרה, "ואחריו ניתוח נוסף, כושל עוד יותר", כדבריה. מאז היא מרותקת לכיסא גלגלים. למרות מצבה, קבע המוסד לביטוח לאומי באחרונה שאינה זקוקה לכיסא גלגלים, בטענה כי "אדם שבחר שלא להשתמש ברגליו, אינו משותק ואינו משותק למעשה".

"הלוואי שהייתי מתחזה", היא עונה בעצב לטענה. "אני יושבת בכיסא גלגלים מגיל 36. הייתי מנהלת שירות לקוחות במוסך המרכזי של 'דלק מוטורס' במשך שנים ארוכות. הייתי מלאת שמחת חיים, מטופחת ועצמאית, אהבתי לבלות, הייתי הולכת הרבה להצגות, לסרטים, הייתי פעילה מאוד, הלכתי לקאנטרי קלאב ולמשחקי כדורגל, נפגשתי עם חברות, הייתי קאליברית. אז פתאום קם אדם ומחליט לשבת בכיסא גלגלים כי טוב לו?"

לחרדון נקבעה 100 אחוזי נכות רפואית ואושר לה סיוע של עובדת צמודה בשעות היום. כדי להקל מעט על החיים הקשים גם כך, ולאחר שרשיון הנהיגה הרגיל שלה נפסל בשל נכותה, למדה חרדון נהיגה בכלי רכב המותאם ומאובזר לנכים, ועברה בהצלחה את מבחן הנהיגה. ברשיון הנהיגה שלה נכתב: "מוגבל לרכב עם מנגנון יד חשמלי והגה חשמלי".

במרץ 2008 הוזמנה חרדון לוועדה במכון הרפואי לבטיחות בדרכים של משרד הבריאות. בפרוטוקול הוועדה נכתב כי חרדון התייצבה בפני הוועדה בכיסא גלגלים שהיא מרותקת אליו. הוועדה קבעה שהיא זקוקה לכלי רכב מסחרי עם מעלון, שתוכל להיכנס אליו עם כיסא הגלגלים, ולנהוג מתוכו באופן עצמאי.

אלא שהביטוח הלאומי מסרב להקצות לה כלי רכב כזה, בטענה כי אינה זקוקה לכיסא גלגלים. לדברי חרדון, החלטת המוסד לביטוח לאומי שאינה זקוקה לכיסא תמוהה, שכן היא הוכרה בידי אותו מוסד כנכה וקיבלה תעודת נכה וברשותה תו חנייה לנכה בכיסא גלגלים מטעם משרד התחבורה. בנוסף על כך, במרץ 2009 אישר המוסד לביטוח לאומי לחרדון לרכוש ולהתקין אביזרים המותאמים לכלי רכב לנכה, בשווי 400 אלף שקל.

הביטוח הלאומי מסר בתגובה: "חנה חרדון נבדקה באחרונה בשתי ועדות רפואיות לעררים במשרד הבריאות לעניין הגבלה בניידות. שתי הוועדות קבעו לה מוגבלות של 50 אחוז, וכן נקבע שאינה זקוקה לכיסא גלגלים. יש לציין שבוועדות הרפואיות משתתפים רופאים מומחים בתחום האורטופדי והנוירולוגי, וקביעתם מקצועית ובלתי תלויה".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון".