התגעגעתי, אז באתי: ילד בן 3 וחצי מחולון יצא מגן הילדים שהוא מבקר בו, וחזר בכוחות עצמו הביתה, כשבדרך הוא חוצה כביש. כמדי בוקר, לקחה האם את הילד ביום שלישי שעבר לגן הילדים הפרטי, שהוא מבקר בו מזה שנתיים. היא נפרדה ממנו לשלום בכניסה לגן וחזרה לביתה.

"עשר דקות לאחר שהגעתי הביתה, נשמעה דפיקה חלשה בדלת. חשבתי שאני מדמיינת, פתחתי את הדלת והייתי המומה: בדלת עמד לא פחות מאשר בני הקטן. בהתחלה חשבתי שאני הוזה, אחר כך חשבתי שהוא הגיע הביתה עם אחת הסייעות, שאולי קרה משהו. כשראיתי שהוא לבד, נבהלתי. שאלתי את הילד מה הוא עושה כאן ואיך הגיע הביתה, והוא אמר שהשער היה פתוח אז הוא יצא והלך הביתה".

נסערת ומבוהלת חזרה האם עם בנה לגן, ולהפתעתה הרבה גילתה שאיש לא שם לב שהילד נעדר. "אנחנו גרים קרוב מאוד לגן, ואולי זה המזל הגדול", היא אומרת. "הוא חצה כביש קטן. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו מכונית היתה נוסעת במהירות או שהוא לא היה זוכר את הדרך הביתה או אם לא הייתי בבית.

"כשהגעתי לגן נסערת ומבוהלת, גם הגננת נבהלה באותה מידה. הכל קרה מהר מאוד. זו שעת בוקר עמוסה, והורים באים ויוצאים את הגן. בדרך כלל הילדים עסוקים בשעה הזו במשחקי שולחן וקוביות.

"לפי מה שהבנתי, הורים נכנסו לגן והשאירו את השער פתוח. הילד שלי שובב, הוא ראה את השער פתוח והחליט לנצל את הרגע ולהגיע הביתה. אין לי טענות כלפי הגננת או מישהו מצוות הגן, זה גן טוב, זה לא הילד הראשון שלי בגן הזה, הטענות שלי הן אך ורק כלפי חוסר האחריות של ההורים, שמגיעים לגן ולא סוגרים את השער אחריהם".

ומה לגבי זה שצוות הגן לא שם לב שהילד לא נמצא?
"הם חשבו שהוא משחק בפינת הקוביות, מקום שאהוב עליו מאוד. גם זה לא בסדר. הוא נעדר מהגן משהו כמו רבע שעה. אני בטוחה שברגע שהיו אוספים את כל הילדים לריכוז, הן היו שמות לב שהוא חסר".

הגננת מסרה בתגובה: "זהו מקרה ראשון וחריג ואני מצרה על כך מאוד. הגן שלנו פועל למעלה מ־20 שנה ושמו הטוב הולך לפניו. לאחר בדיקה שעשינו בגן עלה כי השער אכן נשאר פתוח והילד יצא החוצה. כבר באותו הערב כינסנו את כל הורי הגן לחידוד ולרענון נהלי סגירת השער. הוחלט להתקין שער חשמלי כבר בימים הקרובים. אנו שמחים שמקרה זה נגמר בשלום, שהילד חזר לסדר היום התקין בגן ואין לי ספק שדבר זה לא יקרה שוב".