יצאו נקיים: "מקווה ישראל" ובכיריו לשעבר אינם אשמים בכרייה בלתי חוקית. בית המשפט המחוזי מרכז בפתח תקווה קיבלו את ערעורם, וזיכה אותם מאשמת הכרייה הבלתי חוקית, שנעשתה תוך כדי שיפוצו של גשר, המחבר בין שטחי החקלאות של בית הספר.

לפי ההסכם שנחתם בין "מקווה ישראל" לקבלן המבצע שנבחר, יוסף בלס, איפשר לו בית הספר להשתמש באדמה המצויה בשטחיו לבניית הגשר. את ההסכם ערך מי שנתן ל"מקווה ישראל" ייעוץ משפטי שוטף. מנהל "מקווה ישראל" דאז, דב ענבר, ומנהל המשק של בית הספר דאז, גדעון רון, חתמו בשם המוסד על ההסכם.

המדינה האשימה את השניים שהעבודות היו כרייה אסורה, שכן הם כרו בלא רישיון בור בהיקף של איצטדיון, ששווי הנחצב ממנו הוא 430 אלף שקל. בכתב האישום נגדם, שהוגש ב-2005, נטען שחברו לעבירה ביודעין ובלא אישור לפי פקודות המכרות, ולא העבירו למינהל מקרקעי ישראל ולקרן לשיקום מחצבות תמלוגים. הם הואשמו גם בהפרת אמונים בידי עובד ציבור.

בית משפט השלום הרשיע אותם, וחייב את "מקווה ישראל" בקנס סמלי של 3,000 שקל. על ענבר, רון ובלס הוטלו שישה חודשי מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי.

שופטי בית המשפט המחוזי, שקיבלו את הערעורים, העלו תהיות רבות: "מהו היסוד הנפשי הנדרש בעבירה של כרייה בלתי חוקית...? האם ניתן להרשיע בעבירה זו אדם שלא ידע על הצורך בקבלת רשיון כרייה? האם ניתן להרשיע בה אדם שהסתמך על ייעוץ משפטי...?"

"נודה ולא נבוש", המשיכו השופטים, "כי ריבוי סימני השאלה המהותיים שהאישומים מעוררים, הקל עלינו במידה מסוימת להורות על זיכוי המערערים. מקובלת עלינו לחלוטין עמדת המדינה, שלפיה המלחמה בגנבי חול למיניהם היא צו השעה, ואולם במקרה זה אין לנו עניין בגנבי חול, ופשיטא כי מלחמת הקודש בעבריינות הכלכלית אינה יכולה להצדיק מדיניות הרשעה גורפת ובלתי מתפשרת".

לסיכום קבעו השופטים נחרצות: "אנשים עתירי פעלים וזכויות כרו בור וחפרוהו, ונפלו לצרה צרורה. ואולם מבחינה ערכית...הרי הם בגדר מי שכיוונו לטוב דווקא, ומצאו רע. התוצאה שהגענו אליה נראית לנו, איפוא, ראויה לא רק מבחינה משפטית, כי אם גם מבחינה ערכית. לאור כל האמור, אנחנו מקבלים את ערעורי המערערים, ומזכים אותם מכל האישומים נגדם מחמת היעדר אשמה".

מנכ"ל מקווה ישראל, רונן צפריר, אמר בתגובה: "מדובר בשני אנשי מקצוע, שעשו את עבודתם נאמנה. למען רווחתם של תלמידי 'מקווה ישראל' הם נשאו בעול הכבד – חמש שנים קשות מאוד ברמה האישית. זאת הקלה".