לא כמו פעם: "תנועות הנוער מוצאות את עצמן מתחרות היום במגוון העשיר שמוצע לילדים ולבני הנוער, החל מחוגים וכלה בגינות הציבוריות", אומרת מנהלת מדור תנועות הנוער בעיריית חולון, רונית שוחט. "כדי להביא חניך לתנועת נוער צריך להתחרות בלא מעט פיתויים. אחרי שהילדים האלה ראו הכל כמעט, היו בחוץ לארץ עם ההורים, ויש להם בבית את המשחקים הכי חדישים, הם מגיעים לתנועה, והיא צריכה לעניין אותם בפעילות ערכית. זה לא פשוט".

ייתכן שהבעיה נעוצה בסכומי הכסף שתנועות הנוער גובות?
"זה היה בחינם מזמן מאוד. אחר כך זה עלה מעט, ועם השנים המחיר התחיל לעלות. אני בטוחה שלו תנועות הנוער היו בחינם, היינו מוצפים בחניכים, לפחות בגילים הצעירים. אלה שהיו נשארים, היו, כמו תמיד, החבר'ה שזה בדמם, שדרך החיים הזו מדברת אליהם, אבל אין ספק שבמציאות של היום הורה שוקל גם את השיקול הכלכלי בשליחת ילד לתנועת נוער. כשהאפשרויות הכלכליות מחייבות בחירה, הרבה מאוד פעמים ההורים מבקשים מהילד לבחור בין ג'ודו לתנועה".

"העלות נקבעת בדרגים הארציים של התנועות", אומרת שוחט. "בדרך כלל מדובר בדמי רישום, והחניך לא חייב לשלם מראש על כל הטיולים והפעילויות האחרות. המציאות הישראלית מחייבת אבטחה, ביטוח, ויש מקומות שמחזיקים בהם אנשים בשכר. תקציב משרד החינוך לתנועות נמוך, העירייה משתתפת, אבל כל זה עדיין לא מספיק".

שוחט ממלאת את תפקידה כבר 11 שנה. כמו רבים כמותה, היא מאמינה בתנועות הנוער ובאלטרנטיבה שהן מספקות, במיוחד בימים אלה, שבהם החברויות הן וירטואליות.
"דווקא במקום הזה הם מוצאים את החברים האמיתיים שלהם, את החיבור בין בני אדם ואת השיח האנושי", היא אומרת על הילדים. "מלבד האידאולוגיה ואהבת המולדת, מלבד הערכים שהם מקבלים, הם מקבלים את הדבר החשוב ביותר, והוא התקשורת הבלתי אמצעית בין אדם לאדם. בכל אחד חבוי ההרפתקן והאיש שמחובר לאדמה. עובדתית, רוב המנהיגים צמחו מתוך תנועות הנוער".

"לתנועה שלנו יש אתר אינטרנט ויש פרסום בטלוויזיה", מתאר מנהל השיווק ויחסי הציבור של תנועת הצופים, אודי לבון, את הצעדים שהתנועה נוקטת בהן כדי להישאר רלוונטית. "אי אפשר להמשיך ללכת בכיוון של 'בואו רק בגלל הערכים ותעזבו אותנו מהכל'. אז נהפוך ללא רלוונטיים באמת. אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לרוח התקופה".

אתה חושב שתנועות הנוער יחזיקו מעמד?
"כן. דווקא הקדמה וחוסר המעש של הילדים, החיפוש הזה אחרי אטרקציות, יביא אותם בסופו של דבר למסגרת שנותנת מענה חברתי איכותי ובעל משמעות לחיים".

לא מעט הורים שוקלים שיקול כלכלי כשהם עומדים לפני הצטרפות ילדיהם לתנועת נוער. אלה, אם לילד בן 10, נדרשה לשלם 600 שקל כדי לרשום את בנה לצופים. "הבנתי שעד סוף השנה אני יכולה להגיע ל-1,500 אם לא ל-2,000 שקל", היא אומרת. "בעיניי זה חשוב וערכי, אבל כשיש הוצאות רבות מסביב והמצב הכלכלי דחוק, הילד שלי, כמו רבים אחרים, יאלץ לוותר על החוויה".

"המחיר בחולון הוא מהנמוכים בארץ", טוען לבון מהצופים. "מעבר לדמי ההרשמה, כל תשלום יכול להיות משולם בנפרד".
למה כל כך הרבה כסף?
"התשלום הוא בעבור ביטוח, אבטחה ואחזקת המבנה. בנוסף אנחנו משלמים משכורות לרכז השבט ולרכז הדרכה".
לדברי לבון, מספר החניכים דווקא עלה ב-80 אחוז בשנים האחרונות, למרות המחיר ולמרות האטרקציות ברחוב".

ומה עושים עם הילדים שרוצים מאוד אבל הכסף מונע מהם מלצאת מהבית?
"אנחנו מוצאים לזה פיתרון, באים לקראת ויש הנחות. יש פרישת תשלומים ויש הרבה אפשרויות אחרות. לא יהיה מצב שלא נקבל בו ילד בגלל כסף. כמובן שהכל תלוי בבעיה ובמציאות האמיתית בבית".

ירין מניין (16.5), תלמיד כיתה י"א בבית ספר "אילון" בחולון, חניך ומדריך בצופים מכיתה ד'. השנה הוא מדריך כיתות ח'. "בכיתה ד' הייתי חניך יחיד מכל בית הספר", הוא נזכר. "אני לא בא מבית שיש בו שורשים של הצופים, פשוט התחברתי מאוד למדריך שלי. ראיתי בזה כמו חוג. אני ילד שאוהב אנרגיות וחברה, ואני חושב שזה מה שהחזיק אותי שם רוב השנים.

אם הצופים לא היו עולים כסף, אתה חושב שהיו לכם יותר חניכים?
"אין לי ספק שכן. נתקלתי בלא מעט מקרים של חניכים שרצו להמשיך בצופים, ולא היו יכולים בגלל שלהורים לא היה כסף, או בגלל שההורים לא ראו בזה דבר חשוב מספיק, והעדיפו לשלם על חוג ציור. היה לי חניך שהוריו שילמו את דמי הרישום והוא לא יצא לאף טיול. ההורים לא היו יכולים לשלם גם אחרי ההנחות. 'מכבי צעיר' זו תנועה שלא עולה כסף, והרבה הולכים לשם או לחצ"ב, שעולה פחות". יחד עם זאת יצויין, כי בתנועה מתכוונים לגבות דמי רישום בעתיד.

טל הלל (15), תלמידת כיתה י' בבית ספר "קוגל", מדריכה זו השנה הראשונה בנוער העובד והלומד. היא החלה את דרכה בתנועת הצופים, ובכיתה ז' עזבה לטובת פר