הנורות האדומות לא נדלקו? אלמנתו של תושב חולון שהתאבד בתלייה בביתו, תובעת מיליוני שקלים מקופת חולים מאוחדת, בטענה שרופאיה לא עשו את כל שביכולתם כדי למנוע את התאבדותו של בעלה, ואף היו יכולים למנוע אותה עד לרגע האחרון כמעט. האלמנה טוענת בכתב התביעה שבעלה היה איש משפחה אשר אהב את עבודתו, ולפני כשנתיים נקלע למשבר נפשי.

23 בדצמבר 2007:
הבעל התלונן בפני רופאת המשפחה בין היתר על חולשה כללית, כאבי ראש, ירידה בתיאבון, במשקל ובמצב הרוח ואובדן שמחת החיים. הרופאה רשמה אבחנה של תשישות והפרעה דכאונית בלי ייחוד, ושלחה אותו לבדיקות כלליות.
27 בדצמבר:
הבעל שב לרופאה, שחזרה על האבחנה, ורשמה לו כדורי "רסיטל" (תרופה נוגדת דיכאון, א.ח.) ל-28 יום.

10 במרץ 2008:
הבעל פנה לרופאת המשפחה בפעם השלישית עם תלונות על החמרה במצבו הנפשי, על איבוד שמחת החיים ועל קיומן של מחשבות טורדניות. הרופאה שינתה את הטיפול התרופתי ל"ציפרלקס" למשך 28 יום.
27 במרץ:
פנייה רביעית לרופאה באותו עניין. הפעם רשמה הרופאה ברשומה הרפואית: "טרם חל שיפור", ושלחה אותו לסדרת בדיקות כלליות.

30 במרץ:
לאחר שקיבלה הודעה מהפסיכולוג שלו, כי כדאי מאוד לפנות איתו לרופא, פנתה אשתו מיד לרופאת המשפחה. הרופאה רשמה אבחנה של "הפרעת תבהלת", והפנתה אותו לפסיכיאטר.

כבר באותו יום פנה הבעל לפסיכיאטרית בקופת החולים. נרשמה ההחמרה במצבו הנפשי, וכן תלונות נוספות על פחדים והתקפי חרדה. כמו כן נרשם מפיו שהוא "רוצה להתאבד". נטען שהפסיכיאטרית לא "התרגשה" מכך, ולא נתנה את החשיבות המיידית הדרושה בכל הנוגע לטיפול בו. היא רשמה לו תרופה נוגדת דיכאון והמליצה על מעקב בלבד.

31 במרץ:
הבעל פנה לבדו, דבר שהיה נדיר, לרופאת המשפחה, ככל הנראה בניסיון נואש אחרון. התביעה טוענת שהרופאה לא בדקה ברשומה הרפואית לראות, שיום קודם לכן ביקר אצל הפסיכיאטרית ומסר לה שהוא רוצה להתאבד. היא רשמה ברשומה שהמצב בלא שיפור, ושלחה אותו לדרכו.

2 באפריל:
הבעל שם קץ לחייו בתלייה.

המומחה תומך
בחוות דעת המצורפת לכתב התביעה, מציין מומחה בתחום הפסיכיאטריה, כי רופאת המשפחה והפסיכיאטרית פעלו בניגוד לסטנדרט הרפואה הנדרש, ובכך לא מנעו את מותו של הבעל. הוא קובע שלנוכח האמירה הברורה של הבעל שהוא רוצה להתאבד, היתה הפסיכיאטרית צריכה להעלות את אפשרות ההתאבדות כקיימת, ולתת פתרון רפואי מיידי.

עוד ציין המומחה: "מטופל שנמצא במצב חרדה ודיכאון, שמודיע על רצונו להתאבד, הוא תמיד מקרה חמור ורציני, הדורש את מלוא תשומת הלב ואת כל האמצעים הדרושים למניעת התאבדות".

לדעתו, הפסיכיאטרית "לא העריכה כראוי את סכנת ההתאבדות...אך התוצאה הסופית היתה שהוא נשלח לביתו עם שינוי קל בתרופות, בלי המלצה שישאר תחת השגחה מתמדת, בלי לשקול את האפשרות לאשפז אותו".

לגבי רופאת המשפחה, שהבעל פנה אליה למחרת, אומר המומחה שהיה עליה לכל הפחות ליצור קשר עם הפסיכיאטרית ולשאול אותה מה לעשות. חוות דעתו של המומחה היא שרופאת המשפחה "לא העריכה כראוי את סכנת ההתאבדות במטופל, כאשר היה ניתן להתערב ואולי אפילו למנוע את התוצאה הטרגית".

"שאלה שממשיכה כחוט השני לאורך כל הביקורים אצל רופאת המשפחה", ממשיך המומחה, "היא מדוע לא הפנתה את המנוח לטיפול פסיכיאטרי קודם לכן?...לו היה המטופל נשלח מוקדם יותר לטיפול פסיכיאטרי, יתכן שבמתן טיפול נכון ניתן היה להציל אותו מהתאבדות".

קופת חולים מאוחדת מסרה: "היות שהנושא מצוי בהליך משפטי, 'מאוחדת' מנועה בשלב זה מלהגיב". הפסיכיאטרית: איני יודעת על התביעה". לגבי הבעל אמרה: "בגדול עשיתי כל מה שמקובל". תגובה דומה מסרה גם רופאת המשפחה.

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות חולון".